יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לשלשה דברים מרכזיים עושה אברהם לאחר עקידת יצחק. הוא קונה את מערת המכפלה, שולח את אליעזר להביא אשה ליצחק בנו, ולבסוף שולח את בני הפילגשים מארץ ישראל הרחק לארץ קדם.
בנקודת זמן זו התורה אינה מציינת שום נבואה או קשר אינטימי בין אברהם לקב״ה, וכל מעשי אברהם הם מעשים ארציים וטבעיים של אדם באחרית ימיו.
מדוע אלו המעשים עליהם מתעכבת הפרשה ומה הקשר ביניהם? מה הקשר בינם לבין נקודת השיא של עמידת אברהם בניסיון עקידת בנו?
ועוד. כלל הפרשנים עוסקים במשא ומתן שבין אברהם לעפרון החתי. מדוע היה צורך בפירוט הזה? האם יש ענין להציב את דמותו של אברהם כיזם הנדל"ן הראשון בעם ישראל?
חלק מהפרשנים מסבירים שהקניה קשורה להלכות קבורה, שצריכה להיות בקבר שהאדמה היא בעלות הקובר. אבן עזרא מסביר שהקניה באה להודיע מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים.
הרמב״ן הולך לכיוון אחר וקובע כי המטרה היא להודיע שנתקיימה באברהם הבטחת ה׳ ״ואגדלה שמך״ כפי שבאה לידי ביטוי בכך שלמרות שאברהם מגיע למקום חדש וזר, גם שם מכבדים אותו ברוב עם ואף מכנים אותו ״נשיא אלוקים אתה בתוכנו״.
להבנתי, כל מעשיו של אברהם מכוונים לחזק את אחיזתו בארץ ישראל וזאת על רקע לקחיו מעקידת יצחק.
בני חת מציעים לאברהם לקבור את מתו בלי שיהיה הבעלים של הקרקע. אברהם מסרב, הוא רוצה ״אחוזת קבר״ שתהיה לו ״למקנה״. הוא רוצה את הקרקע שתועבר אליו בטאבו.
אברהם רוצה את מערת המכפלה שם קבורים אדם וחוה, והוא מוכן לשלם עבור כך כסף רב. הוא משלם ארבע מאות שקל כסף. ״וישקול אברהם לעפרן את הכסף״. על החוזה מתעקש אברהם לכתוב ״עפרן״ בלי ״ו״, וסכום אותיותיו בדיוק ארבע מאות, על מנת שעפרון לא יתחמק בעתיד מהעברת הבעלות. הפסוק הבא הוא החשוב ביותר לאברהם ״ ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב. לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו״ (כג׳ יז׳ יח׳).
אברהם מבין שלמרות שהובטחה לו הארץ, הוא חייב לתקוע יתד ולעשות מעשה, כשם שלמרות שהובטח לו זרע משרה, הוא נדרש לעמוד בניסיון העקידה.
אברהם מבין שירושת הארץ מתחילה בעשייה, שאהבת הארץ מתחילה דרך הרגליים ולכן ״שביל ישראל״ מתחיל עבורו ברכישת מערת המכפלה בחברון.
מכאן למעשהו השני. הוא לא רוצה להתערות בעמי כנען שהיו גם שטופים בעריות. הוא לא רוצה שההבטחה על הארץ תתמסמס למשפחה שהתפתחה והתערבה והתבוללה עם עמי כנען. לכן התעקש להביא ליצחק אשה ממקום אחר. לכן גם לא היה מוכן לאפשרות שבנו יילך בעקבות האשה אל ביתה מעבר לנהר. הוא חייב להישאר בארץ ולשם תגיע האשה.
כך ניתן להבין גם את מעשהו האחרון. אברהם שילח את בני הפילגשים מעליו לארץ קדם. הוא רצה שלא יהיה שום ויכוח על העובדה כי ארץ ישראל שייכת לזרעו של יצחק, ולא לזרעו המורחב של אברהם. ולכן רק זרעו של יצחק יישאר בארץ כנען ואילו כל בני הפילגשים וישמעאל יתרחקו ממנה.
מכאן ששלשת מעשיו האחרונים של אברהם, מכוונים כולם להבטיח את קניינה של הארץ ליצחק ולזרעו.
המסר של אברהם נכון גם לימינו אנו. את הזכות על הארץ קונים דרך הרגליים, בטיולים, בהגנה עליה ובהתיישבות. את הזכות קונים במעשים של יום יום, בתלמים שחורשים בכל דור. (חיי שרה תשע"ה)
