הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)האם יש לקרוא את תחילת הפרשה שלנו במנגינה של התעלות ושמחה או של ייסורים וכאב? אין כוונת שאלה זו למותה של שרה. על כך יש פסוק מפורש: "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". הכאב על מות שרה אמנו גדול היה, והוא בא לידי ביטוי הן בבכי והן במספד. כדרכה של תורה, אין היא פותחת פתח רחב וצהר ללב אבותינו, ובמעט מילים היא מתארת עולם שלם של אבל וחסרון. לעומת זאת, התורה מאריכה במשא ומתן על קניית מקום קבורתה. גם כאן, התורה אינה מתארת במפורש את תחושותיו של אברהם אבינו בקניית חברון, ועל ידי כך היא מאפשרת שתי קריאות שונות.
מהי נקודת האחיזה שלנו בשתי הקריאות? המשנה, המלמדת כי עשרה נסיונות התנסה אברהם אבינו ועמד בכולן, אינה מפרטת את הניסיונות. חלק מהראשונים ביארו כי הניסיון האחרון היא פרשת העקידה, וחלק מהם מפרשים כי הניסיון האחרון הוא קניית מקום קבורת שרה. במחלוקת זו טמונה הקריאה הכפולה של הפרשה. ניתן לראות את מה שמתחולל בתחילת פרשתנו כניסיון העשירי, הקשה ביותר: לאחר פרשת העקידה, לאחר שנאמר לאברהם אבינו על ידי ריבונו של עולם כי היותו ירא אלוקים התאמת בהיענות המופלאה לציווי העקידה, ולאחר כל הבריתות שהנכיחו את בעלות אברהם אבינו וצאצאיו על ארץ ישראל – נאלץ אברהם אבינו להתרפס בפני אנשי חברון, לראות כיצד הם מנסים לסובב אותו בכחש, להתחמק מהצעותיהם השונות, ולרכוש את הארץ, שבאופן עקרוני שייכת לו, בארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. הפער בין בעלותו על הארץ לבין נפתולי הרכישה של חלקת קבר לאשתו, הוא הוא הניסיון הקשה, ואברהם אבינו עומד בו בגבורה.
לעומת זאת, אם העקידה היא הניסיון האחרון הרי שתחילת פרשתנו מאפשרת את קריאתה בשמחה גדולה. סוף סוף זוכה אברהם אבינו לנחלה משלו. בעיני אנשי חברון הוא נשיא אלוקים, והם מציעים לו הצעות הנראות בעיניהם טובות ממה שהוא מבקש לעשות, ברם, כשמתברר להם כי עז רצונו לקנות נחלה בארץ, נענה עפרון לבקשתו, ומוכר לו את הנחלה. זוהי היתד הראשונה שזוכה אברהם אבינו לקבוע בארץ ישראל, וגדולה השמחה עד מאוד.
אפשר שאנו עצמנו לומדים על בשרנו את הקריאה הכפולה של הפרשה. ארץ זו – ארצנו היא, ועיר מיוחדת זו – עירנו היא. זכות גדולה היא לנו לשוב ולהתנחל בנחלת אבותינו, ואנו קוראים את פרשת הווייתנו בשמחה מרובה. בד בבד, אנו מוצאים את עצמנו, בארצנו שלנו, במציאות מורכבת ומסובכת, בה אין אנו נמצאים בה לבד, ואין אנו יכולים לממש את מלוא בעלותינו על הארץ, אלא במשא ומתן, ברכישה, בנפתולי המציאות הפוליטית, ובדרכו של אברהם אבינו העושה צדקה ומשפט. מתקיים בנו בפועל אותו כלל ידוע של "כל מה שאירע לאבות – מתחולל אצל הבנים", ואף אנו קוראים את פרשת קיומנו בשתי מנגינות. בשעה שאנו יודעים כי בדרכי אברהם אבינו אנו הולכים – אין אנו מתנים את הקשר שלנו ואת מאמצנו בקיצורי דרך, וביכולת המיידית, כי אם עוסקים באמונה בבניין הארץ ובהתנחלות בה, גם במצב המסובך והקשה שאנו מצויים בתוכו. (חיי שרה תשע"ה)
