עמית קפלן צוויקלרמדי שנה, עם צאת יום הכיפורים, אנו עדים לשינוי הנעשה בחצרות: אט-אט קמות להן סוכות מרשימות ויפות, והרחוב הופך הומה ומלא תכונה. את השקט היחסי בשכונות מחליפה תחושת אחדות. אולם, השנה משפחות רבות התקשו לקיים את מצוות החג: בעליהן של נשים רבות גויסו, והן נותרו לגדל את ילדיהם; משפחות החטופים, שפועלות יומם וליל למען השבת היקרים להם מכל, ומשפחות נוספות לא פנויות להתעסק במלאכת בניית הסוכה. בייחוד בעת הזו, קמו ועלו מן השטח יוזמות מבורכות, מוסדיות ופרטיות, שמטרתן אחת – לסייע לאחרים ליהנות ממצוות "לישב בסוכה".
יובל חובב הוא ראש מחלקת חב"ב בתנועת בני עקיבא. הוא מתגורר בלוד, נשוי להדר ולהם חמישה ילדים. בתפקידו, הוא אחראי על כל תחום העשייה וההתנדבות בתנועה, במסגרת הקהילתית, העירונית הארצית. זוהי השנה השישית שלו בתנועה, ומשנה לשנה העשייה גדלה. בין היתר, הוא מנהל ומרכז את פרויקט 'צוות הבונים'.
'צוות הבונים' הוקם לפני 11 שנה, ביוזמת מספר חבר'ה מסניף בני עקיבא שבגבעתיים. סביב מלחמת 'צוק איתן', עלה בקרב בני נוער אלו רצון לעשות משהו משמעותי כדי להנציח את הנופלים בדרך מיוחדת, וזה מה שהביא להקמת 'צוות הבונים'. זהו פרויקט התנדבות שבמסגרתו מגיעים חניכי, מדריכי ובוגרי התנועה בהובלתם של צוותי נחשון אל בתיהם של אלו הזקוקים לכך, ומקימים עבורם סוכה. בצאת החג הם אף מגיעים לפרקה. יוזמה זו מתקיימת לזכרם של 3 חללי צה"ל: רס"ן בניה ריין הי"ד שנפל במלחמת לבנון השנייה, רס"ן בניה שראל הי"ד, וסמל בניה רובל הי"ד, שנפלו במבצע 'צוק איתן' ברצועת עזה.
ממעשה בודד לנתינה ארצית
"הקמת הפרויקט החלה באופן מאוד מקומי ופשוט", מתאר יובל. "המטרה הייתה לעזור לכל מי שלא היה יכול לבנות סוכה, וזה פרח לאט-לאט ברמה הסניפית, ואחר כך התפשט בכל רחבי הארץ. המענה ניתן למשפחות נזקקים או למשפחות שבהן אחד מבני המשפחה מתמודד עם חולי שהשפיע בצורה ניכרת על יכולתם להקים סוכה כשרה. כיום התרחבו אפשרויות הסיוע, וכעת אנו מציעים עזרה לכל הזקוק לכך. מרבית מהסניפים שלנו בהובלת צוותי נחשון, שהם צוותי המעורבות שלנו בתנועה, מובילים את הפרויקט ומגייסים חניכים מתאימים לצורך בניית הסוכות, וכמובן לא שוכחים את החניכים הקטנים שמכינים קישוטים. הפרויקט מפורסם במספר מוקדים: הסניף שמפרסם לקהילה, מוקד ארצי טלפוני ואתר אינטרנט פעיל".
"הייחודיות הבולטת בפרויקט 'צוות בונים' היא החיבור העמוק שנוצר בין המתנדבים לאלו הזקוקים לבניית הסוכה", מסביר יובל. "בכל שנה נוצרים הרבה קשרים חדשים. יש סניפים ששנה אחר שנה מגיעים לאותם אנשים, ויש מקרים שמתפתחים לנתינת עזרה יותר רחבה. יש סניף שהגיע למשפחה וראה שהיא נזקקת לעוד דברים ולכן גייס לה גם מזון, לצד סניף שראה שצריך לרכוש סוכה ולא רק להקים אותה. כל סניף פועל ברמתו המקסימלית למען סיוע לאחרים".
השנה המיזם לובש צורה באופן קריטי יותר, כיוון שמעגלים רבים נוספו לצורך הזה: נשות מגויסים, שכעת מספרן גדל, עם התמרון בצפון; משפחות שכולות; פצועים מהמלחמה ועוד. התנועה מקיימת שיתוף פעולה עם מטה משפחות החטופים, פורום תקווה ופורום הגבורה ופתחה מוקד ייעודי לפניות של משפחות חטופים ומשפחות שכולות שזקוקות לסיוע בבניית הסוכה. השנה גם נפתחו לראשונה מוקדים בשפות שונות (אנגלית, אמהרית וספרדית) על מנת לתת מענה לאוכלוסיות נוספות.
"חד משמעית, הפניות השנה גדלו בצורה משמעותית", מספר יובל. "יש אצלנו הקפדה על סודיות מלאה בין אם זה קשור לפרטים של המשפחות או לפרסום של תמונות, שהכל נעשה באישורן. הרוב המכריע של המשפחות לא רואה בכך בושה שהוא זקוק לעזרה הזו, אלא אדרבא. הם משתפים מאוד בדבר ושמחים מאוד מהתקשורת עם החבר'ה הצעירים. על החניכים שלנו, זה משפיע עמוקות. צוותי נחשון וחב"ב הולכים לזה בהמוניהם ושמחים על כך מאוד. זוהי אחת מנקודות השיא שלנו מדי שנה. אחד המקרים שזכורים לי היטב הוא סיפור על אישה שהתקשרה אל הקומונרית וביקשה שיבנו לה סוכה. הקומונרית נענתה בחיוב, וכשהבינה שאין לאותה אישה סוכה לבנות, הקומונרית יחד עם הצוותים שאיתה גייסו את הכסף והגיעו אל האישה הביתה ובנו לה סוכה. כשהאישה פתחה את המקרר, להציע משהו לשתות, הם הבינו שאין לה בו כלום ושהוא ריק. הם דאגו לחבר אותה לגמ"ח הפועל בשכונה כך שיספק לה מוצרי מזון. זהו מקרה שמתחיל בדבר קטן, במעשה בודד והופך לדבר הרבה יותר גדול".
העיניים מתמלאות באור
יעלה כהן, בת 17 וחצי מדולב, היא מרכזת את "צוות נחשון" וכחלק מזה גם את פרויקט בניית הסוכות. זוהי השנה השלישית בה היא לוקחת חלק במיזם זה. "בתקופה של מלחמה, אנו מצרפים את כל הנוער של היישוב לפעילות", היא מספרת. "הנוער מאוד רוצה את זה. המיזם מאיר להם את העיניים. ביישוב שלנו הפרויקט מתנהל בצורה מסודרת ומאורגנת. יש אנשים שאחראים על ניהול ושיבוץ המתנדבים למשפחות. ברגע שיש פנייה, הנוער משתבץ והאחראים אחראים לשלוח אותם אל היעד הנכון בתיאום עם המשפחות לגבי מועד ההגעה. אני זוכרת את הפנים של האנשים כשהם יוצאים מהבית ומבינים שיש להם סוכה. יש בהם התפעלות מאוד גדולה. אני בעצמי בניתי סוכה עם כמה חבר'ה מהיישוב, והאדם שהסוכה שייכת לו בנה יחד איתנו. הייתה עבודת צוות מדהימה והרגשנו חיבור חזק ושותפות. לפני כשנה, עזרנו לפרק סוכה אצל אישה שבעלה גויס במהלך החג, והסוכה שלהם עמדה זמן רב. היא התרגשה שהסוכה, שהייתה תקועה לה מחוץ לבית במשך מספר שבועות, סוף סוף מפורקת. זה מדהים לראות איך אנשים שמחים ומרגישים עטופים, גם בזמנים לא פשוטים".
בניית סוכה כרוכה בהרבה פעולות ומאמץ גופני. לצד הרצון לתת ולהרעיף למען האחר, האם זה לא קשה וסיזיפי?
"כל פרויקט טוב ממלא אותך. לתת, באופן כללי, ממלא. כשמגיעים לבית של מבוגר שלא יכול לבנות את הסוכה, או לבית של רווקה שלא יכולה לבנות או של אשת מילואימניק, ובונים להם סוכה, אי אפשר להתעלם מההערכה שיש להם כלפינו. התחושה הזו ממלאת אותי ונותנת לי כוח לפעול עוד ולעשות עוד טוב. אחרי שהחבר'ה שולחים בקבוצה תמונות של הסוכה שבנו, זה מכניס בכולם מוטיבציה לחתור ולפעול עוד. זוהי הרגשה מדהימה. החלום והחזון שלי הוא להצליח לתרום לכמה שיותר אנשים. אנחנו כתנועה רוצים לעשות טוב, ואנו מתפללים שהתרומה הזו רק תלך ותגדל".
זיעה מבורכת
"כנחשוניסט לשעבר, היינו בונים מדי שנה, בימים שבין יום כיפור לסוכות, כ-17 סוכות ברחבי העיר", נזכר יותם וייל, תלמיד כיתה י"ב, שמרכז השנה את צוות נחשון בסניף רעננה מרכז לצד 3 חברים נוספים. "גם השנה, בעקבות המלחמה, נדאג לבנות סוכות רבות ככל שיידרש. בניית הסוכה היא לא פשוטה. אנו בונים אותה בחום ובקור, גם בשעות הלילה המאוחרות ובעבודה פיזית קשה, אך אנו עושים זאת מתוך תחושת שליחות ועם רוח עוצמתית".
אילו ערכים אתה רואה בבניית הסוכות, שאתה ממשיך לבצע את ההתנדבות הזאת במשך שנים?
"רוב האנשים שאנו בונים להם את הסוכה מתעקשים הרבה פעמים לשלם לנו תמורת עבודת בניית הסוכה. כמובן, אנחנו מסרבים לבקשה וכל הבנייה מתבצעת בהתנדבות מלאה. בדרך זו אנחנו מחזירים לעם את ניצחון הרוח, את הערבות ההדדית, את הנתינה בלי בקשת תמורה, את ראיית הזולת והכלל. את תחושת האחדות שבינינו, את שליחות הנוער בייחוד בתקופה הזו. את חוזק העורף ומשפחות המילואים. הצוותים בונים את הדפנות, עולים על סולמות, שמים סכך, מקשטים, הולכים עד לקצה העיר בחום של חודש תשרי. בכל שנה כשמגיע הפרויקט הזה אני יודע שאני הולך להזיע, והמון. זו עבודה פיזית קשה, נהנים המון, מזיעים המון, אבל לדעתי זאת הזיעה הכי שווה שהרווחנו בחיים".
מסייעים גם לרווקים ולרווקות
נעמה אברהם נשואה למיכאל ולהם 7 ילדים. היא מתגוררת יחד עם משפחתה בחיספין, ובשמונת החודשים האחרונים היא מנסה לחבר בין הרצון הטוב של עם ישראל לבין הצרכים המדויקים של כל אלמנה, בסיוע קרן "תכירו" ורשת "נעם צביה". בין היתר, היא את המיזם "בידיים טובות".
"מקשר קרוב עם אלמנות, ראינו שיש צרכים בסיסיים שנשים רבות מתקשות לבצע ושהן צריכות זוג ידיים טובות שיסייעו להן בתיקון רשתות, לקיחת רכב למוסך, תליית דברים בבית ועוד דברים נוספים", מסבירה נעמה את הרקע להקמת הפרויקט. "לפני פסח האחרון, החלטנו לעשות מעשה והקמנו בהשראת הארגון 'ידידים' מיזם שנותן סיוע עבור אותן נשים גיבורות. לפני פסח, היה צורך בגברים שיסייעו בהכשרות הבית והכלים, ומעזרה זו הצלחנו להרחיב את הסיוע לתחומים נוספים. הכל מתנהל דרך קבוצת ווטסאפ שבה אני מפרסמת צרכים שעולים במקומות שונים ברחבי הארץ, באופן אנונימי, ואנשים נפלאים מכל הארץ נענים לבקשה ושמחים לסייע. בעקבות הצלחת המיזם, החלטנו להגדיל אותו ולתת מענה לכל מי שזקוק – משפחות שכולות, משפחות מגויסות, אנשים מבוגרים ועוד".
לאור הקושי של משפחות רבות להקים סוכה השנה, החליטו במיזם להרחיב את הנתינה גם במישור הזה: "את הדחיפה להקים השנה סוכות לכל אלו הזקוקים לכך הניע בחור בשם פדואל ברקאי. רק התחלנו לפרסם, וכבר הגיעו עשרות פניות מאנשים שונים. חלק מהפרסום נעשה בקבוצת ווטסאפ של 'בידיים טובות', ומשם מצאנו מתנדבים עבור המבצע ואת חלק מהצרכים שעלו פתרנו נקודתית על ידי הגעה לאנשי קשר ביישובים מסוימים.
תארי סיפור מרגש שנתקלת בו במסגרת המיזם.
"הגיעו לבית של אלמנת מלחמה שלושה רווקים כדי לעזור לה לבנות סוכה. תוך כדי השיחה, הסתבר שהם הכירו את בעלה והם סיפרו לה סיפורים מרגשים שהיא אפילו לא ידעה עליהם. אשרינו שאלו הם בנינו".
"הפנויים והפנויות הם חלק מאוד נוכח ומשמעותי בחיינו", מוסיפה נעמה, "ושמעתי מחברים וחברות שגם הם צריכים עזרה. למשל, בחור שגויס בצו 8 ועתיד להגיע לדירתו בסוכות וכבר רוצה שיקימו לו סוכה כדי שלא יצטרך להתעסק בזה אחרי, או מישהי שלא רוצה לנסוע להורים לחג וצריכה שיבנו לה סוכה כדי שתוכל להישאר בביתה. בתור משפחה מגויסת בעצמנו, הבנתי גם את המורכבות להקמת סוכה בבית שאין בו בנים גדולים, למשפחה שאינה גרה ביישוב תומך, וב"ה גם לכאלו הצלחנו לסייע ולהקל. חבר רווק שהקים סוכה למשפחה בדרום הארץ שבה הבעל מ"פ בעזה, קיבל מהם הזמנה להגיע אליהם לסעודה מפסקת, והוא מאוד שמח בכך. חיבורים רבים קורים כשמצליחים לצאת ולראות את האחר".
שכונה של חסד
יובל נחמה שלום, מנווה שאנן, היא אם לשני ילדים קטנים ואשתו של אביחי, שמאז 7 באוקטובר משרת בהנדסה קרבית במילואים. את שנת תשפ"ה היא פתחה ללא בעלה. "לעבור חגים לבד זה מאוד קשה ומבאס. היו המון שבתות שהייתי צריכה להסתדר לבד. מזל שהייתה לי את המשפחה התומכת שלי, שחלקו איתי את החוויה הקשה. וכמובן את האחיות שלי, שגם בעליהן גויסו לאורך כל המלחמה וביחד עשינו שבתות משותפות, ככה שזה לא הרגיש כל כך לבד. זה מאתגר מאוד. זוהי מציאות שונה, לומדים לנהל את הבית לבד. הילדים היו יחסית רגועים ולקחו את זה בצורה טובה. הגדול שלי ידע להגיד שאבא שלו בצבא, ואפילו קנינו לו רובה גדול, שהוא היה לוקח לגן ומתגאה שאבא שלו חייל. הם ראו שאמא שלהם מאוד חרדה. אביחי היה בתוך עזה. לא יכולתי לדבר איתו ולא ידעתי מה בדיוק קורה. הוא נפצע בעזה, וחששתי מאוד שיחזור לשם שוב".
בשנה שעברה, בצאת שמחת תורה. מצאה את עצמה יובל מנסה להשכיב את שני ילדיה לישון ולהרגיע אותם מהעזיבה הפתאומית של אביהם. הסוכה שלהם נותרה עומדת, ולא היה לי מי שיפרקה. "אביחי יצא מהר מאוד ולא היה יכול לפרק את הסוכה", היא נזכרת. "לא ידעתי מה לעשות. הייתי עם שני ילדים קטנים, עם בית הפוך מהחג, ומעולם לא פירקתי סוכה. עברה מודעה בשכונה על בני נוער שמתנדבים לבוא ולפרק את הסוכה למי שבעליהן גויס. מהרגע שהתקשרתי אליהם, בתוך חצי שעה הגיעו ופירקו את הסוכה. הם היו אדיבים ונחמדים ושאלו איפה לשים כל דבר. נהגו בזהירות והשתדלו לעשות את הכל בצורה מקצועית. הרגשתי את החסד של השכונה. כשסיימו, אמרתי להם שאחותי תשמח גם שיעזרו לה. כל הגברים במשפחתנו גויסו כבר במהלך החג, ולא היה מי שייתן יד. מבלי לשאול שאלות, הם הלכו בשמחה לעזור גם לאחותי".
"אני רוצה להודות לכל המתנדבים היקרים שבאמת חושבים עלינו, משפחות המגויסים. תקופה לא פשוטה עוברת עלינו, כשצריך לתפקד ולהיות החזקות כשהבעל יוצא לקרב. בייחוד, כאשר הבעל ממלא תפקיד משמעותי בבית. אני מודה על כל התמיכה והעזרה, ומבקשת שתמשיכו להיות שם בשבילנו, כי אנחנו צריכות אתכם. עוד לא נגמרה המלחמה ויש לנו דרך ארוכה. מתפללת לימים טובים יותר. ביחד ננצח!"
****
בסוכות אנו עוזבים את ביתנו, את המקום המוכר והאהוב, ויוצאים החוצה. אנו מצווים לשבת תחת כיפת השמיים, במבנה רעוע ולא יציב, זכר לסוכות שבהן ישבו בני ישראל בצאתם ממצרים. זהו חג אחד בשנה שדורש מאיתנו לעזוב את חיי השגרה, חיי הפאר והנהנתנות ולחזור למקורות, לחיים הפשוטים. יש משהו ביציאה הזו שמאפשר לנו גם לצאת מעצמנו. להקשיב לכל הסובבים אותנו ולראות היכן אפשר לעזור ואיפה יש משהו שזקוק לי. המרואיינים לעיל עם דוגמה קטנה לעם המדהים שאנו חלק ממנו. הם מראים לנו שחסד מתחיל ביכולת שלי לעשות משהו קטן עבור מישהו אחר. והנתינה הזו, העזרה ההדדית ללא גבולות, היא סוד הקסם שלנו. הלוואי שכשנשב בסוכה, נוכל להרגיש את היחד ולא את הלחוד. שגם מי שתשב עם ילדיה לבדה בסוכה, תוכל להרגיש עמוק בתוך ליבה שיש מי שעוטף סביבה. חג שמח!
