נער הייתי, גם זקנתי, ואני לא זוכר עצמי כה מבואס ומודאג ממה שקורה פה. בכל הסיפור הזה של שדה תימן והבסיס בבית ליד אירעה שרשרת מחדלים, אבל לדעתי, הכואב ביותר היה לראות עשרות ישראלים, אם לא יותר, חודרים לתוך בסיס צבאי תוך דחיפת חיילים ובגיבוי חברי כנסת (שאחד מהם אף 'התפלח' בעד צוהר בשער). זה הזכיר לי מראות במדינות דרום אמריקה. הפיכה צבאית, הפיכה אזרחית – תקראו לזה איך שאתם רוצים. אם עוד לא עכשיו, הסכנה מוחשית מאי פעם. זו פגיעה בביטחון מדינת ישראל, גם בהיבט שהרמטכ"ל נאלץ להפסיק דיון בנושאים ביטחוניים בוערים (וכולם מבינים במה מדובר), וגם בעובדה שאויבינו מחוץ רואים את המחדלים, את השסע העמוק בחברה הישראלית, את חוסר המשילות כאן – והדעת נותנת שכל אלה מחזקים את תאבונם לפגע בנו, לנצל שעת כושר זו. בעיניים שלהם אנחנו כחגבים, קטנים, מוחלשים, נבוכים. רק פראייר לא ינסה לנצל שעת חולשה זו, ולמרבה הצער הם כבר הוכיחו לנו שפראיירים – הם לא. שלא נפתח פה לשטן.
בכל הסיפור העצוב הזה יש הרבה אשמים: המשטרה (של השר איתמר בן גביר), שלא הגנה כמו שצריך מבחוץ על בסיס במרכז הארץ (בקושי באה למקום), למרות שידעה במשך שעות על התארגנות מחאה קולנית מסביב לבסיס; הצבא, שלא שמר כמו שצריך מבפנים; וכן שרים (נחשו מי) וחברי כנסת, שציוציהם היו כשמן למדורה. כל זה אינו מקטין בכלום את הטעות הנוראה של הצבא, טעות שהציתה את התבערה, כששלח את חוקרי מצ"ח למחנה בבסיס תימן בדרך ששלח (פשיטה על הבסיס עם מסכות אב"כ, לבל יזהו אותם, 'רעולי פנים', והאסוציאציה ברורה), במקום לזמן לחקירה את כמה חיילי המילואים החשודים במעשה ההתעללות שמיוחס להם, דרך מפקדם או בטלפון.
גם אם הרגש גובר על השכל, ובא לנו להחטיף למחבלי הנוחבה האלה כמו שמגיע להם, כדאי להבין את ההשלכות שעלולות להיות מכך, בין השאר על החטופים החיים בעזה שעוד נותרו
אין פה שחור-לבן, המציאות מורכבת ומסובכת, והדברים הבאים הם על דעתי בלבד:
- מחבלי הנחבות הם המנוולים הכי גדולים בעולם. מגיע להם עונש מוות בייסורים. אבל, רק לאחר משפט והכרעת דין. אם יש מקום וזמן להחיל את עונש המוות על מחבלים, זה הזמן והמקום.
- קודם שנשפטו ונגזר דינם, על הצבא/מדינה לשמור עליהם בהתאם לחוק הבינלאומי. לא טיפה יותר, אך גם לא פחות. מה לעשות, אנחנו מדינה ולא ארגון טרור כמו חמאס. אין להתעלל בהם אלא לצורכי חקירה, וגם זה בגבולות המותר.
- נכון לעכשיו, החשדות על התעללות מינית במחבל הנתעב הזה הם חשדות בלבד (ולוואי וגם הם לא היו). טרם הוכח שהמעשים בוצעו, וגם טרם הוכח שהחשודים הם שביצעו את המיוחס להם. גם לזכור, שהחקירה הסמויה שנערכה הייתה של מחבלי נוחבה נוספים. כולם מנוולים, בוודאי חלקם רצחו, אנסו, חיללו גופות, מה לא. לא בטוח שניתן ושנכון להאמין למילה שלהם.
- אם החקירה תעלה שהחשד יאומת, במדינה מתוקנת לא ניתן 'להחליק' את זה, גם אם מדובר במחבל מנוול בן מנוול (בסעיף הבא). אבל בטוח שיש לזכור במי מדובר, וכן בכך שהחשוד במעשה משרת במילואים כבר חודשים רבים, ועוד במתקן כליאה קשה ביותר מול חיות, וטבעי שהדם עולה לו לראש.
- גם אם הרגש גובר על השכל, ובא לנו להחטיף לחיות האלה כמו שמגיע להם, כדאי להבין את ההשלכות שעלולות להיות מכך, בין השאר על החטופים בעזה שעוד נותרו בחיים, וכן על תגובות העולם. למשל, אמברגו על מכירת נשק או חלקים לנשק מבריטניה, וזה כבר מתחיל. עם רוח גבית של בית הדין הבינלאומי לצדק (עאלק) בהאג, הדבר יחריף בוודאות, ומדינות נוספות כבר דנות גם הן על הטלת אמברגו נשק על ישראל. שיהיה ברור: אותו אמברגו נשק לא חייב להיות על נשק מושלם. מספיק שעוצרים לנו רכיב מסוים אחד המיוצר באחת המדינות, וזה תוקע לנו ייצור של נשק שהרכבתו נעשית כאן. דומני שעל זה נאמר: אל תהיה צודק, תהיה חכם.
- ההסתערות וההתפרצות של אחינו בית ישראל לתוך מחנה צבאי משדרות כאוס, היעדר משילות, מלחמת אחים ממש, וגם חולשה מדהימה ומדאיגה של הצבא. לא סתם מצא הרמטכ"ל לנכון לקטוע דיון ביטחוני בנושאים ביטחוניים הכי רגישים שיש בימים מתוחים אלה, ובא בשערי הבסיס במאמץ להרגיע. לא סתם מצא הצבא לנכון להקפיץ למקום מספר לא קטן של חיילים קרביים, שיועדו להיות באותו זמן בעזה. על הטעות הנוראה של משטרה צבאית חוקרת בדרך שהחלה את הסאגה הזו, כבר כתבתי לעיל.
למרבה הצער, נכון ליום שלישי בצהריים, זמן כתיבת הטור הזה, שרים וחברי כנסת שיש להם נגיעה לסיפור מתוקף תפקידם, מטיחים אחד בשני את האשמה. אף אחד מהם לא מביט במראה, בטח לא לוקח אחריות. במדינות מתוקנות, הם מזמן כבר היו עפים מהממשלה. וביבי? עוד יש לכם ציפיות מהבן אדם הזה?
ומה נותר לעשות? להתפלל. "ראה ה' כי צר לי, מעי חמרמרו, נהפך ליבי בקרבי כי מרו מריתי, מחוץ שכלה חרב בבית כמוות" (איכה א, כ).
