הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן, לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא…". מערכת משפט היא חיונית לקיומה של חברה, וידועים דברי רבי יהודה הלוי כי גם חברה של שודדים זקוקה למערכת המיישבת את הסכסוכים שביניהם.
כבר מראשית הבריאה, עוסק הסיפור הראשון מייד לאחר גירושם של אדם וחווה מגן עדן במאבק שבין שני אחים, והיא מלמדת שלפנינו יש רק שתי אפשרויות: ראשונה בהן היא פתרון הסכסוכים בכוח, והפקרת העולם לבעלי העוצמה והרשע; או להקים אלטרנטיבה שיפוטית, שבה מונח הסכסוך בפני גורם שלישי, שהוא יכריע בין הניצים. לאורך התורה כולה היא נאמנה לבשורה שהדרך הסלולה ליישוב ניגודי אינטרסים בין בני אדם היא המשפט, ולא הפעלת כוח ביניהם.
כדי שמערכת משפט תוכל לעשות זאת, היא חייבת לזכות באמון מצד הגורמים השונים. הדרך לעשות זאת כתובה במפורש בפרשתנו: היא צריכה לשמוע את הצדדים כולם, בקשב אמיתי ובפתיחות לב; היא חייבת להיות נאמנת לצדק, ולא להיות מוטה לשום צד. היא צריכה להיזהר מההטיה שיכולה להיווצר כתוצאה מכוחו של החזק, שיש בידו להציע שוחד לשופט; היא צריכה להיזהר מההטיה שיכולה להיווצר כתוצאה מכוחו של החלש, ועל כן מזהירה התורה "ודל לא תהדר בריבו". היא צריכה לשפוט צדק.
צדק משמעותו גם הענקתו לכל אדם. התורה מדגישה בפרשתנו "בין איש ובין אחיו ובין גרו", ובמקומות רבים היא כותבת על "משפט אחד יהיה לכם". בפתחה של עיר יהודית יש משפט – "שופטים ושוטרים תיתן לכל בכל שעריך", ועל ידי כך בולטת העובדה שעיר זו מעניקה צדק לכל הבא בשעריה. מערכת המשפט צריכה לנהוג בשוויון בין כל הבאים בשעריה, כקטון וכגדול, ולא לנטות חס ושלום לאחד מהצדדים.
ועיקר העיקרים: "לא תגורו מפני איש". היא חייבת להיות נקייה מכל מורא אחר, מאשר מורא המשפט הא-לוהי. אסור לה לפחד מבעלי סמכות וכוח; היא צריכה להיות אמיצה להתייצב גם כנגד השלטון, כאשר הוא אינו נוהג כשורה; היא צריכה להיות מסוגלת לעמוד בלחץ ציבורי, בהאשמות שווא, בניסיון לכפות עליה דבר אחר מאשר המשפט. חלק בלתי נפרד מהיכולת לעשות זאת, הוא גם להיות מסוגלת להבחין בין מתקפה אסורה ובין ביקורת ראויה, בין ניסיון לכפות עליה לשפוט שלא בצדק ובין הפניית תשומת ליבה לעוולות שהיא עצמה עלולה לעשות.
מערכת המשפט של היום זקוקה אפוא לרענון רציני, וזאת בשני רבדים: הרובד האחד הוא חוסר יעילותה להציע יישוב סכסוכים יעיל ומהיר. התמרחות התהליכים המשפטיים כיום במדינת ישראל היא בלתי נסבלת, והיא יוצרת חוסר צדק: לכוחות הרעים משתלם לגרום עוול, כיוון שהם יודעים שעד שייאלצו לשלם את המחיר הוא יהיה לא משמעותי; היא יוצרת מצבי עינוי דין ועיוות דין רבים בשל דחיות מתמידות ופסקי דין ארוכים ומיותרים; ועוד ועוד. ישנו צורך חיוני לשנות את המציאות הזו, בשל העובדה שבלי זה אין משמעות של ממש למערכת משפטית ראויה.
הרובד השני הוא צניעותה. דווקא כדי לשמור ולטפח מחדש את האמון בה היא חייבת להיות פתוחה לביקורת, להיות מגוונת, להכריע לא לחדור לעניינים שהם באופן מהותי קשורים למדיניות ולא למשפט, ועוד ועוד. היא חייבת לעשות זאת דווקא למען עצמה ולמען כולנו – דווקא בשל חיוניותה, ובשל ההכרח לקיומה של רשות שתפקידה לבקר את העוולות שהשלטון עושה. היא חייבת למלא את משימותיה בדרך שתעצים את האמון בה, ועל ידי כך לקדם את המשפט והצדקה שעליהם אנו מצווים מיסוד הקיום.
