ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)מהו הפסוק הבסיסי ביותר בתורה? כולנו מכירים את התשובה מתוך הספרא: "ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה" (קדושים, פרשה ב, פרק ד). תשובה פחות מוכרת הינה של בן עזאי (שם): "בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול מזה".
אפריורית, אליבא דרבי עקיבא, הניסיון לעמוד על טיבה של מצוות "ואהבת לרעך כמוך" חייב להוביל בהכרח לכל עקרונות האמונה ולהבנת התורה באופן כולל. נקודת המוצא היא ציווי חברתי בעל יסוד כאילו רציונלי. העמדת טובת הזולת באותה הרמה של טובתי יכולה להיחשב כחובה קדושה, רק אם יש מצווה טרנסצדנטלי. כך נוצרות השאלות הבאות בהכרח: מיהו המצווה? מדוע שאשמע בקולו? איזה אינטרס יש לו, אם בכלל, שאשמע בקולו? ומכאן נפתחת הדרך לחקירה אמונית כוללת. "ואהבת לרעך" הוא רק הטריגר, נקודת המוצא לחקור את כל העניין. הדיון של האדם עם עצמו מתחיל לא בתוכן המצווה, אלא בניסיון להבין מיהו המצווה. שיטת רבי עקיבא מביאה את מקיים המצווה הזו להמשיך את חקירתו עקב אחר אגודל עד לקיום כל המצוות כולן.
שיטת בן עזאי אינה שונה בהרבה. הוא מפנה אל הפסוק (בראשית ה, א) :"זה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱ-לֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ". התורה עצמה מצביעה על העובדה כי האדם נברא ונעשה "בדמות א-לוהים". מבט עמוק וחודרני אל עמקי נשמתו שחוצבה ממרום, חייב להביאו לשאלות: מהי דמות האלוקים שאליה הושוויתי? מדוע ולמה, ובמה זכיתי לכבוד זה? מה זה דורש ממני? ומכאן הדרך פתוחה לחקירה אמונית כוללת עד לקיום כל המצוות כולן.
החתירה להישגים רוחניים אינה במעשה הרואי, אחד אלא בסדרת מעשים קטנים ובלתי פוסקים
להפתעתנו, מצאנו תשובה נוספת שזכתה להיקבע להלכה. רבי יעקב בן חביב, מחבר הספר "עין יעקב" על אגדות הש"ס, מספר בהקדמתו על מדרש שמופיעה בו דעה שלישית. את מקור המדרש הוא לא זוכר ("בקשתיהו ולא מצאתיהו בכל שיתא סדרי"), אולם, הוא מצטט את הפסוק: "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" (במדבר כח, ד) כמענה לשאלה מהו הפסוק הבסיסי ביותר במקרא.
בשיטה שלישית זו, עיקר קיום התורה טמון ביכולת להקפיד ולעשות דברים חשובים בחיי היום-יום, בהתמדה. מחנכים מצטטים את הפסוק להדגשת כוחה של ההתמדה בעבודת הבורא. החתירה להישגים רוחניים אינה במעשה הרואי אחד, אלא בסדרת מעשים קטנים ובלתי פוסקים. למה בכל יום? למה בכלל להקריב? למה בבוקר ובערב? כיצד יגרמו תהיות אלו למאמין לקיים בסופו של דבר את כל התורה כולה? נראה כי בשיטה זו, יסוד ההתמדה מעורר תמידית את שאלות האמונה. בשיטה זו, המעשה החוזר על עצמו מעורר מדי יום שאלות ותשובות וחוזר חלילה. כך מתלבנת שאלת האמונה, שתביא בסופו של דבר לקיום כל המצוות.
המשותף לשלוש הדעות הינו ציווי אלוקי מפורש בתורה החסר לכאורה היגיון אימננטי למעט היחס אל הגורם המצווה. נקודת הגירוי לחקירה יכולה להיות חברתית כשיטת רבי עקיבא, תיאולוגית-תיאורטית כשיטת בן עזאי, או תיאולוגית-מעשית כשיטה שלישית אנונימית. אלו אינן שיטות המוציאות זו את זו. שלוש הדרכים שונות, אך מובילות לאותו המקום עצמו.
להערות: hazutg@gmail.com
