כרוניקה של התפתחות

הציר ההיסטורי עליו מתפתחת האומה הישראלית הינו: יחידי סגולה, ג' אבות, משפחת יעקב, עם ישראל. ההתפתחות המתוארת בתורה החל מפרשת בראשית ועד לפרשתנו היא התפתחות טבעית מן הפרט, אל ישראל- הזהות המטאפיזית שלנו. בפרשת שמות אנו נחשפים למעבר מן הפאזה של שלושת האבות אל הפאזה של המשפחה, וממנה אל הפאזה של עם ישראל.
לאורך כל ספר בראשית מתוארים שני צירי התפתחות: הראשון- ציר עלילתי-היסטורי בו מתוארת ההתפתחות ההיסטורית האנושית הכוללת את בריאת העולם וממנה התפתחות הטכנולוגיה, השפה, התרבות, המדע וכדומה. ברם, טעות יהיה לומר כי זו הייתה כוונת התורה. כספר היסטוריה יש בתורה לאקונות גדולות מידי, התמקדות בעניינים איזוטריים וכדומה, מה שהופך אותה לספר לא מוצלח ללימוד היסטוריה או גיאוגרפיה. זאת מדוע?
כי זו אינה כוונת התורה! בינות לציר העלילתי מסתתר הציר האלוקי, זהו הסיפור האמתי של התורה. ציר זה עוסק בהיווצרות עם ישראל. על סיפורי ספר בראשית אנו צריכים להביט מתוך פריזמה זו בלבד. אעפ"י כן, תחת הפריזמה של הציר העלילתי הקב"ה פועל בתוך ההיסטוריה האנושית כדי ליצור את עם הסגולה. הוא יוצר את העם בדרך התפתחותית טבעית בתבנית: יחידים, אבות, משפחה, עם.
1948 שנים עוברות מבריאת העולם ועד שאברהם אבינו מגיח אל ההיסטוריה. לאמור, הקב"ה פועל גם במסגרת הזמן האנושי. הוא אינו מבצע 'קפיצות דרך' היסטוריות, כדי שתכונותיו של העם הנבחר יבוררו היטב ב'גלגלי השיניים' של ההיסטוריה האנושית.
לעם ישראל יש שורשים מבוררים ('סגולה' בלשון הכוזרי) המתחילים מאדם הראשון. לכל אחד מאתנו יש רובד: יהודי, ישראלי, עברי, שמי ואנושי, ואלו הם רק חלק מן 'התחנות' המתוארות בספר בראשית בציר העלילתי.
עם ישראל לא התחיל מגחמה, נבואה, או התגלות של יחיד, הוא תמצית ההתפתחות האנושות. הוא עבר כל תחנה הכרחית כדי להיווצר: יחידים, אבות ומשפחה. משה רבנו עצמו היה צריך לעבור מבחנים בציר העלילתי/היסטורי כדי להיות ראוי ומוכשר להיות הגואל. משה רבנו היה צריך לקנות בעצמו את הזכות להתחבר לעם ישראל בשל העובדה שגדל כמצרי. הוא נכנס להיסטוריה היהודית רק כאשר הוא עמד במבחן, על אף שהישרדותו הינה פלאית ושייכת מטבעה לציר האלוקי.
(שמות תשעח)