פעמיים כי טוב?
ביום שלישי, כ' באייר, תתכנס הוועדה למינוי דיינים לבחירת 18 דיינים חדשים. בעיניים שלי, יהיה זה מבחן חשוב לוועדה הזו לראות אם תצליח להתעלם מלחצים פוליטיים ואישיים ומקשרים משפחתיים (יש במועמדים לפחות שני קרובי משפחה של אריה ודרעי ובן של הרב שלמה עמאר, לשעבר הרב הראשי לישראל וכיום רבה של ירושלים, מה שלא צריך לפגוע בסיכוייהם להיבחר אם אומנם ראויים מהאחרים הם, ואינני יודע דבר בעניין), ותבחר באמת את הראויים ביותר מבין המועמדים, בהיבטים המקצועיים והאישיותיים. סביר, כי גם הפעם תישמר החלוקה של שליש חרדים ספרדים, שליש חרדים אשכנזים ושליש 'סרוגים'. אבל גם בתוך כל אחד מהשלישים האלה, ראוי שהבחירה תהיה עניינית נטו. שלא המשפחתולוגיה או הקירבתולוגיה תקבע. הלוואי. מקווה שהציפיות שלי אינן גבוהות מדי.
ראש בתי הדין הרבניים
עפ"י המקובל זה עשרות שנים, בכל עשור נבחרים שני רבנים ראשיים לישראל, אחד ספרדי והשני אשכנזי. הם מכהנים ברוטציה, האחד כנשיא בתי הדין הרבניים והאחר יו"ר מועצת הרבנות הראשית. כלומר, כל מי שנבחר לרב ראשי לישראל (בחירה פוליטית נטו) מכהן חמש שנים כנשיא בתי הדין הרבניים. המקביל לנשיא בית משפט העליון. גם אם לא היה לו רקע של דקה אחת בשפיטה, בדיון בבית דין, שלא לדבר על הכרת הפסיקה הרלוונטית לדיין.
בעיניים שלי, אבסורד שאלה שחוקקו את החוק בזמנו, לא חשבו עליו עד הסוף. השתלטות הפוליטיקה והמסחרה על בחירת הרבנים הראשיים, והרגישות שצריכה להיות בבחירת דיינים, בטח נשיא בית הדין הרבני, מחייבות להחליף את שיטת הבחירה. להלן הצעתי: את נשיא ביה"ד הרבני הגדול יבחרו הדיינים עצמם, ועדה של כמה מהוותיקים והמנוסים שבהם, כאלה המכירים את עבודת הדיינים ואת התכונות שצריך להתברך בהן מי שעומד בראש המערכת. סביר שמתוך היכרותם האישית את כלל הדיינים, ישכילו הם לבחור את המורם מעם שיישא בתפקיד הרם הזה. לענ"ד, דרך בחירה זו עדיפה עשרת מונים על הקיימת, והיא שעשויה גם להחזיר קצת את הכבוד האבוד של מערכת בתי הדין הרבניים בעיני הציבור.
משניים יוצא אחד
למדינת ישראל יש שני רבנים ראשיים. לכל עיר שמכבדת את עצמה יש שני רבנים. כך היה, כך כיום. האם באמת צריך את כפל התפקידים הזה? בעיניים שלי, אם אנחנו יכולים להסתדר עם נשיא מדינה אחד, עם ראש ממשלה אחד, עם רמטכ"ל אחד, עם נשיא בג"ץ אחד ועוד ועוד (בדקו את כל המערכת הציבורית) – כולנו, חרדים, דתיים, מסורתיים ו'חילונים' נסתדר טוב מאוד גם אם יהיה לנו רק רב ראשי אחד. לישראל, וגם בעיר. כפל התפקידים הזה הוא אנומליה. אולי היה נכון לפני יובל שנים, בזמן העליות מהגלויות השונות ארצה. מאז, זרמו הרבה מים בירקון, ולא רק שם חלו שינויים טקטוניים. כיום, ב"ה, העניין העדתי הולך ונעלם. הוא כבר אינו 'אישיו'. אלה מתחתנים עם אלה, אלה לומדים עם אלה, אלה (רובם) מתפללים עם אלה, הכל סבבה. לענ"ד, אלמלא ההתעקשות של ש"ס להנציח את נושא העדתיות, הוא מזמן היה מאבד את מקומו.
בעיניים שלי, הגיע הזמן שייבחר רק רב ראשי אחד, אשכנזי, ספרדי, למי אכפת. אני מחכה ליום שחברי הכנסת ירימו את הדגל הזה, לתפארת הרבנות ולתפארת מדינת ישראל. הופס, התעוררתי. זה היה חלום (באספמיה?). ורק שאלה: מה דינו של מועמד לרבנות ראשית שאמו מרוקאית ואביו פולני? לאיזה תפקיד ברבנות הוא רשאי להתמודד, לרב הספרדי או האשכנזי? כלומר, במועמדות לרב ראשי הולכים אחרי האבא או אחרי האמא? תיק"ו.
הגר"מ
כמו בהרבה תפקידים אחרים, גם כשרוצים לבחור רב ראשי לישראל אין מבחן אובייקטיבי שיקבע מיהו הבן אדם המתאים ביותר. ללחצים פוליטיים ומשפחתיים ולדילים יש משקל רב בהצבעה החשאית של הגוף הבוחר, המונה 150 בוחרים/ות. אני לא בטוח, ובעצם יותר בטוח שלא, ש-99.9 אחוזים מחברי הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים לישראל (מדובר בעיקר ברבנים, חברי כנסת וראשי ערים ויישובים) ניסו לברר עם המועמדים או עם אחרים את בקיאות המועמדים בהלכה. הם ניסו להתרשם גם מאישיותם, מנועם הליכותיהם, מיחסם לצה"ל, יחסם לחילונים, וכן, אפילו יחסם לקהילה היהודית בחו"ל, כולל לרפורמים המהווים בארה"ב את רוב היהודים שם: מה יש להם להציע בסוגיית חצי מיליון הישראלים שאינם יהודיים עפ"י ההלכה, כיצד ניתן לקרב לדת את אלה שמבחירה לא מנסים לקיים תרי"ג, ועוד שאלות שניתן היה לצפות מרבנות ראשית לישראל לעסוק בהן. אבל, נאדא. הכוחות הפוליטיים הדומיננטיים איתך? התפקיד שלך, וניפגש עוד 10 שנים בבחירות הבאות.
מה שבטוח, כל מי שייבחר לתפקיד הרם, ייהפך באותו רגע לגאון. גם בלי מבחן ידע או אינטליגנציה (כזכור, כבר ראינו שם לפחות אחד שאם הוא גאון, אז גם אני. ואני בטוח לא). העניין פשוט, בדוברות הרבנות הראשית מוסיפים את התואר 'הרב הגאון' לכל מי שנבחר שם לתפקיד. אז אם נבחן את שדרת הרבנים שנראה כי בכוונתם להתמודד על תפקיד הרב הראשי האשכנזי, עוד לפני שאנחנו יודעים מי ייבחר, סביר שלשמו יקדם התואר: הרהג"מ. הרב הגאון מאיר (כהנא), או הרהג"מ מיכה (הלוי) או הרהג"מ חיים לאו. כן, עוד פעם הרב לאו, הפעם הרב משה חיים (למיטב ידיעתי לא שירת בצה"ל, ובעיניים שלי זה פרט רלוונטי לתפקיד כה חשוב), שעפ"י עדויות, אביו הרב הראשי לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, מנסה לקדם את מועמדותו לתפקיד. אם יצליח, מבחינתם זה יהיה וואו אחד גדול. שלושה דורות של רבנים ראשיים לישראל. הגרי"מ לאו, לשעבר הרב הראשי, הבן הרב דוד המכהן עתה, ואולי גם הבן-האח הרב משה לאו יצליח. ה"אם יצליח" תלוי לענ"ד רק בנציגי הציבור הציונים-לאומיים שבגוף הבוחר.
אם יתלכדו כולם סביב מועמד ציוני-לאומי אחד, הרב מאיר כהנא או הרב מיכה הלוי, ויגיעו לעסקה בהתאם עם נציגי המפלגות האחרות ביחס לרב הראשי הספרדי, סביר שהפעם, סוף-סוף, תחזור העטרה ברבנות הראשית לישראל ליושנה: רב עם השקפת עולם דתית-לאומית יעמוד בראשה, וחשוב יותר, יפיח רוח בעצמות היבשות שם ויעצור את תהליך ההתרחקות מהדת של יהודים רבים בישראל, שהתאכזבו מאלה המתיימרים להיות הנציגים הבכירים של דת ישראל במדינת ישראל. אם, חלילה, שוב יתפצלו קולות הבוחרים מהמגזר הציוני, כפי שמסתמן בימים האחרונים, אין ספק שהחרדים יעמיקו שליטתם ברבנות ובזרועותיה הפרוסים די בכל אתר ואתר, מה שיגרום לכך שהרבנות הראשית לישראל תוסיף להיות לא רלוונטית לרוב רובם של אזרחי ישראל, עוד יותר מכפי שהיא לא רלוונטית כיום.
באמת צריך את כפל התפקידים הזה? אם אנחנו יכולים להסתדר עם נשיא מדינה אחד, עם ראש ממשלה אחד ועוד – כולנו נסתדר טוב מאוד גם אם יהיה לנו רק רב ראשי אחד
בין הרב מאיר כהנא לרב מיכה הלוי
בעיניים שלי, שניהם מעולים ועשויים למלא את תפקיד הרב הראשי לישראל בצורה ראויה ביותר ומכובדת ביותר. אלא, שבעיניים שלי, ולא רק שלי, הפור כבר נפל. הרב מאיר כהנא כבר נבחר לפני פחות משנה בידי ועדת רבנים מכובדת בראשות הרב יעקב אריאל, לשעבר רבה של ר"ג, ומחשובי רבני הציונות הדתית. בוועדה שותפו רבנים מכל הזרמים ותתי-הזרמים בציונות הדתית, והבחירות בה היו חשאיות. הרקע להקמת הוועדה היה הבנתם של הרבנים שבכוונתם להתמודד על התפקיד, שאם שניים (ולבטח יותר) מהציונות הדתית יתמודדו בבחירות, איש מהם לא ייבחר, ושוב רב חרדי ייהנה מהמחלוקת הפנימית והוא שייבחר. לכן הלכו לבחירות ה'פנימיות', בהן, כאמור, נבחר הרב כהנא. זאת ועוד. כל הרבנים שראו עצמם כמועמדים קיבלו עליהם מראש לכבד את החלטת ועדת הרבנים ולא להתמודד עצמאית מול זה שהוועדה בחרה בו.
לענ"ד, הבנה זו חייבת להיות תקפה גם היום, ומי מהמועמדים שיפר אותה יישא אחר כך על כתפיו את אחריותו האישית לכך, שכהונת הרב הראשי האשכנזי לישראל נפלה כפרי בשל בידי מועמד חרדי.
אני כותב את הדברים גם בהתרשמות (לאחר שיחה עם אנשים שונים) שיש לרב מאיר כהנא את כל הכישורים והיכולות להצליח בתפקיד ולקדש שם שמיים. זאת ועוד, הרב כהנא מכהן שנים כאב"ד באשקלון ומשמש גם יו"ר ארגון הדיינים – מה שמצביע על היכרותו את מערכת הדיינות בישראל לעומק, דבר שיסייע לו מאוד בתפקיד נשיא בתי הדין הרבניים, אם וכשייבחר. אם לא הייתי סבור כך, לא הייתי נחרץ בעניין (ואין בדברים אלה כדי להמעיט כהוא זה מיכולותיו הגבוהות של הרב מיכה הלוי, כפי שהוא מביא אותן לידי ביטוי בצורה מעולה כרב העיר פתח תקווה).
משכך, להערכתי, אם יפתחו את עניין בחירת המועמד המוסכם של רבני הציונות הדתית מחדש, זו תהיה פתיחתה מחדש של מלחמת קבוצות בציונות הדתית, שסופה שוב בחירת רב חרדי, גם אשכנזי, נוסף לספרדי, והיא והציבור בכללו יהיו המפסידים הכי גדולים מהעניין הזה. זה מה שחסר לנו עתה, כאשר אנחנו כל כך קרובים לכאורה להשיג את המטרה?
זה מה שמעניין?
אם שרדתם עד פה, כמעט סוף הטור, אשתף אתכם בדילמה: שום התייחסות לדברים ה'חמים' – עסקת החטופים? רפיח? נתניהו? ביידן? הפעם, באופן חריג, השארתי את זה למדיות האחרות. הרגשתי שאני זקוק לטיפה הפסקה מזה. אי"ה, אכתוב על זה בשבוע הבא, ולוואי עם בשורות טובות.
