מיכל, מסורבת גט, ילדה ממזר מבלי להבין זאת. ויש עוד כמותה

סרבנים חסרי כבוד # מיכל, מסורבת גט משך 8 שנים הביאה ילד מבן זוגה החדש מבלי שידעה שייוולד כממזר # נשים עגונות ומסורבות גט רבות נמנעות מלהמשיך בחייהן ולהביא ילדים בעיקר בגלל החשש מממזרות. ישנו פתרון– מעט מסורבל, אך עדיף מכלום – להביא ילד באמצעות טיפולי פוריות, שגם הוא עד לאחרונה נמנע מהנשים הללו, שהיו תלויות בחתימת הבעל # ויש מי שלא מעוניינים בפתרון הזה

מיכל, שם בדוי, ילדה ממזר. בהתחלה, כשנכנסה להריון, היא לא דמיינה שזה מה שיקרה. היא לא שיערה בנפשה שזה מה שהיא תגזור על הילד שלה, זה שבא מאהבה טהורה.

כשהייתה בת 24 הכירה את א'. הם התחתנו אחרי 3 שנים ונולדו להם שני ילדים.

היא הייתה צעירה ולא שמה לב לסימנים שתמיד היו שם. האלימות שלו הייתה שקטה. שתיקות רועמות, אגרסיביות, עזיבות חוזרות ונשנות של הבית. היא הייתה עסוקה בקריירה ואז בילדים, ולא הבחינה במה שהיום רובנו כבר יודעים לסמן כתמרור אזהרה בוהק.

וכשלאחר עשר שנים ביחד היא ביקשה להיפרד, הוא מירר את חייה, בתהליך פרידה שנמשך עד היום – כמעט 12 שנה אחרי. היא עזבה את הבית, בגיל 34, עם שני ילדים ושתי מזוודות של בגדים.

"עברתי לגור ליד ההורים שלי והוא נשאר לגור בדירה שלנו", היא מספרת. "כל הרכוש נשאר שם. בחורה בת 34 עם שני ילדים שאין לה מזלגות, צעצועים, ספרים, מחברות, בלי סלון או חדרי ילדים, בלי דברים בסיסיים – חוץ משתי מזוודות של בגדים- כל עשר השנים האחרונות שלי ושל הילדים נשארו שם. הייתי לבד בעולם והתחלתי הכל מאפס, מפרנסת לבד שני ילדים קטנים".

מיכל ו-א' נאבקו בשתי זירות במקביל – בית הדין הרבני ובבית משפט לענייני משפחה. 8 שנים שא' מיאן לתת לה גט. במהלך התקופה הזאת מיכל הוציאה כספים רבים לעורכי דין; 8 שנים שהיא מופיעה בבית הדין הרבני באופן תכוף, נאלצת להיעדר מהעבודה ומשלמת לעורכי הדין על כל ייצוג, כשא' ברצותו מגיע, וברצותו לא, ואין שום הכרעה או התקדמות.

מיכל: "בהתחלה באתי מאוד פתוחה, לא רציתי להקשיב למה שאמרו על עולם בית הדין הרבני. האמנתי שהם באמת רוצים שיהיה טוב ומנסים להימנע מלפרק בית בישראל. בשנה הראשונה עוד הלכתי לרב שניסה לעשות שלום בית, אבל האקס שלי לא שיתף פעולה. לא באמת היה רצון של הצד לחזור להיות ביחד, היה ברור מההתחלה שכל ההתנהלות שלו היא מתוך מסע נקמה. זה היה מאוד משפיל. הדיונים היו לא רציניים, בלשון המעטה. הייתי צריכה להילחם על הכבוד שלי מול שלושה דיינים שהרגשתי שלא רואים אותי בכלל, ותמיד חזרתי בבושת פנים".

אמרתי לעצמי – מה עשיתי?! למה עשיתי לו את זה?! לא אני ולא בן הזוג שלי ידענו מה זה ממזר. לא רציתי לגזור את הדין לילד הזה כי הוא לא אשם בשום דבר

"הילד ממזר"

השנים עברו, אך חייה של מיכל נעצרו. גם כשכבר בית הדין סוף סוף פסק חיוב גט – הגט לא הגיע. עצוב להגיד, אבל בגלל שהיא איננה אישה דתיה, היא החליטה שהיא ממשיכה בחייה למרות שהיא מסורבת גט. והיא רצתה עוד ילדים. היא בכלל חלמה על ארבעה. לאחר כמה שנים, היא הכירה בן זוג טוב, הם התאהבו והחלו לחיות ביחד, ובהמשך היא נכנסה להריון ששניהם מאוד שמחו בו.
אבל, היא לא הבינה מה היא עושה. כשסיפרה על ההיריון, הסבירו לה שהילד הזה יהיה ממזר.

"לא ידעתי מה זה אומר", היא מודה. "אמרו לי ששמתי כלימה על הילד ושלא רק שגזרתי את הדין שלו, אלא עשיתי זאת גם עשרה דורות קדימה – גם הצאצאים שלו לא יוכלו להתחתן בישראל.

"אמרתי לעצמי – מה עשיתי?! למה עשיתי לו את זה?! לא אני ולא בן הזוג שלי ידענו מה זה. לא רציתי לגזור את הדין לילד הזה כי הוא לא אשם בשום דבר. אבל, החלטתי שאנחנו מאוד שלמים עם ההיריון ואני לא מרגישה שעשיתי משהו רע – המון שנים ביקשתי את הגט שלי ובית הדין לא נתן לי, והמון שנים לא חיינו יחד, כבר חייבו את האקס שלי בגט והוא לא נתן אותו. זה כבר היה ברור שאנחנו לא באמת נשואים. החלטנו להמשיך עם ההיריון".

כשהילד נולד, תחילה מי שהיה רשום כאביו הוא סרבן הגט של אימו.

"לראות את זה – זה היה מזעזע עבורי, נחרדתי מזה", היא נזכרת. "נורא פחדתי שהוא יסכים לרשום אותו כבן שלו, כי הוא היה, וגם עד היום, אחוז אובססיה להזיק ולעשות לי רע. כתבנו מכתבים למשרד הפנים, ובסוף הוציאו אותו מתעודת הזהות של הילד ועד היום, 7 שנים אחרי, מופיעה רק האמא, אני. כדי שבן הזוג הנוכחי שלי, אבא שלו, יהיה רשום כאבא אנחנו צריכים לעבור פרוצדורה משפטית ובדיקת אבהות ועוד, שמעבר לבירוקרטיה, מן הסתם יהיו כרוכות בהוצאות כספיות נוספות".

8 שנות ייאוש

אחרי 8 שנים מייאשות, כשהיא מחזיקה בתינוק שנרשם כממזר, מיכל שמעה על מבוי סתום, עמותה הפועלת למען עגונות ומסורבות גט. מרגע שיצרה איתן קשר – המרחק לגט המיוחל היה קצר מאוד, ועימו גם הפסיקה שהילד אינו ממזר.

מיכל: "'מבוי סתום' ליוו אותי מרגע שהתקשרתי אליהם וסיפרתי להם את הסיפור שלי. סוף סוף הרגשתי שיש לי גב. מצאתי שם בית. שתי עורכות דין תמכו בי, היה להן אכפת ממני. גיליתי נשים מדהימות, לוחמות ונמרצות. מבוי סתום הלכו איתי יד ביד ונלחמו בשבילי וחיפשו דרכים לעזור לי ובסופו של דבר השיגו את המטרה. אחרי זמן מאוד קצר מרגע שהן לקחו את התיק- קיבלתי גם את הגט שלי וגם הבן שלי לא ממזר, שזה הדבר שהכי חשוב לי בעולם".

הצוות של מבוי סתום מצא את פסק הדין ההלכתי, ששכנע את בית הדין הרבני שהוא טעה ושהילד לא צריך להיות ממזר, נוסף על כך שהעניין נעשה בתום לב ולאחר שנים רבות שבני הזוג הנשואים חיו בנפרד, ולאחר שכבר הוחל חיוב גט.

עו"ד בתיה כהן, שעד לאחרונה שימשה כמנהלת המחלקה המשפטית של מבוי סתום, וליוותה את מיכל עד לגט ולטיהור הממזרות, מתארת כיצד עשו זאת, באמצעות הפקעת הקידושין של מיכל וא': "ביקשנו מבית הדין לעשות גט מהרשד"ם במקום גט רגיל. התוצאה של הגט הזה היא שהוא גורם לביטול הנישואין – כאילו לא התקיימו, וכך הילד ניצל מממזרות, כיוון שהגט המיוחד הזה ביטל את נישואיה לבעלה מלכתחילה, כך שכשנוצר הילד מיכל לא הייתה נשואה והוא אינו ממזר".

אך גם גט כזה דורש שיתוף פעולה מהבעל הסרבן. ויותר מכך. אם היה חותם על גט רגיל – הילד היה נותר ממזר, ולכן, הפקעת הקידושין הייתה הכרחית במקרה הזה.

בשלב הזה, א' ניאות לחתום על הגט, כשהבין שלא יוכל עוד לסחוט את מיכל, ואיימו עליו בסנקציות. מה שסתם את הגולל על עקשנותו, היה התביעה מעורכת הדין שלו שישתף פעולה עם המכשיר ההלכתי ש'מבוי סתום' ביקשו, מכיוון שיש בתמונה ילד, שהזהירה אותו שאם יזיק לו בגט רגיל ויגרום לכך שהילד יהפוך לממזר – היא לא תייצג אותו יותר.

"שמונה שנים, עשרות דיונים ופסקי דין, מתח וחוסר שינה והוצאות כספיות עצומות בשביל הדבר הזה. למה?", מיכל תוהה. "בתי הדין הרבניים צריכים לעזור לבני הזוג לקבל החלטות כמה שיותר מהר ולא לגרור תהליכים במשך שנים. קיבלתי את הגט שלי, אבל בבית המשפט לענייני משפחה, כמעט 12 שנה אחרי – הדברים עדיין פתוחים. במקום לעזור לאנשים המדינה ובית הדין הרבני מקשים עליהם עוד יותר – הכל איטי, מסורבל, מיושן ומשפיל", היא זועקת.

אחרי שנים ארוכות שהתמודדה – ובחלק מהזירות היא עדיין מתמודדת, עם מערכות המשפט, הרווחה ובתי הדין, ועקב אסירות התודה שלה ל'מבוי סתום' שסייעו לה כל כך, ובמאור פנים, היום מיכל מלווה נשים בעצמה כשגרירה של העמותה.

מפחדות להביא ילדים

נשים עגונות ומסורבות גט נמצאות בסיכון מוגבר להבאת ילדים ממזרים – ולא מתוך ניאוף פר אקסלנס, הרי הן חיות שנים רבות בנפרד מבן זוגן הסרבן, כשבינתיים שנות הפוריות שלהן חולפות לנגד עיניהן.

נזכיר. סרבנות גט יכולה להגיע גם מצד האישה, אך בניגוד לנשים, גברים 'נשואים' יכולים להיות בזוגיות ולהביא ילדים שאין חשש שיהיו ממזרים.

עו"ד אורית להב מנכ"לית ארגון מבוי סתום, מפרטת: "יש רשימת ממזרים שבית הדין הרבני מפיק והוא מכניס לשם גם ילדים שמשויכים למסורבות גט ועגונות. כשנולד להן ילד, באופן אוטומטי הרבנות מכניסה אותו לרשימת הממזרים. זה משפיע על כל אישה מסורבת גט או עגונה בגיל הפוריות שמעוניינת להביא ילדים לעולם – גם אישה חילונית, שוקלת פעמיים בגלל הסנקציה של הממזרות".

עו"ד כהן: "חלק מסרבני הגט 'מחזיקים' את הנשים שלהם עד שהן לא יהיו מסוגלות להביא ילדים, כי הם רוצים לשלוט גם בזה שלא יהיו להן ילדים אם לא מהם. ויש מקרים שבהם אין בכלל דבר כזה לקבל חיוב גט – למשל, במקרה שהבעל נפצע בראש או שוכב כצמח – הוא לא יכול לתת גט. אשתו לא תשתחרר לעולם, אלא אם הוא ימות. בכל המקרים, יש משהו ש'מפריע', וזו מילה עדינה, לאישה לממש את האמהות שלה. והכל נובע מעניין הממזרות.

"הפחד מממזרות הוא פחד קמאי שקיים בתוכנו, והידיעה שאת מביאה ילד שאין לו סיכוי להתחתן עם יהודייה היא לא פשוטה, בוודאי כשמדובר באישה מסורתית, דתית או חרדית. אבל, האמהות לפעמים חזקה מכל דבר, ויש נשים שאכן מביאות ילד ממזר לעולם, כי הן מרגישות שהן זקוקות לזה מאוד".

באחד המקרים שעו"ד כהן טיפלה בו, הבעל ברח לארה"ב והשאיר את אשתו ללא גט ועם תינוקת בת שלושה חודשים – שהיום לומדת באוניברסיטה. רק לאחר שחלפו 22 שנה, מאחר והוא רצה להינשא בשנית, הוא נתן לאישה הזו גט, הרבה מאוחר מדי. "האישה הזו מסורתית, והיא לא הביאה עוד ילדים לעולם למרות שהיא מאוד רצתה, כדי שלא יהיו ממזרים", עו"ד כהן מסבירה, ומוסיפה:

"גם היום, 'מבוי סתום' מטפלים באישה שבעלה ברח לפני 5 שנים ויש לה שני ילדים קטנים והיא כל הזמן אומרת שהדבר היחיד שהוא מחזיק לה זה את הרחם. היא לא יכולה להביא ילד וליצור מערכת יחסים חדשה. והיא כבר עברה את הגיל. לאורך השנים בכו הרבה נשים עגונות ומסורבות גט במשרד שלי, בגלל שהן לא יכולות להביא יותר ילדים".

 

חלק מסרבני הגט 'מחזיקים' את הנשים שלהם עד שהן לא יהיו מסוגלות להביא ילדים, כי הם רוצים לשלוט גם בזה שלא יהיו להן ילדים אם לא מהם

ללא ניאוף

הארגונים שמנסים לסייע לנשים במצב הזה, צריכים להיות בקיאים בהלכה ומאוד יצירתיים. אחד הפתרונות שנמצאו – לפני לא מעט שנים, היה זה של הבאת ילד באמצעות תרומת זרע/ טיפולי פוריות לסוגיהם. על פי השיטה המקובלת ובהסכמת גדולי הפוסקים, ממזרות נוצרת רק ממעשה עבירה של ניאוף, פסיקות שנקבעו כדי לסייע בעיקר במקרים של בעיה בזרע של הבעל. אלא, שכדי לבצע הליכים מסוג אלו, אישה נשואה בישראל מתבקשת להביא את אישורו של הבעל. ויש בכך היגיון רב. במקרה של נשים מסורבות גט ועגונות – פחות, שם החלום להרות ולהביא ילד הופך לעוד כלי במשחק השחמט הנקמני של סרבן הגט – באם ניתן לתקשר עימו בכלל.

לפני לא מעט שנים העניין כבר הובא לפתחו של משרד הבריאות על ידי לא מעט ארגונים הפועלים בנידון, ובתוכם מבוי סתום. אך, היה מדובר בתפוח אדמה לוהט שציננו די מהר.

עו"ד להב, מסבירה: "טיפולי פוריות פותרים את בעיית הממזרות – כי גם זוגות נשואים שמביאים ילד לעולם בתרומת זרע, למשל – הילד שלהם לא נחשב ממזר. זה כלי שעוזר לנשים להביא ילדים לעולם בלי 'לממזר' את הילד. אנחנו ביקשנו להשתמש בכלי הזה בשביל לעזור לנשים העגונות ומסורבות הגט כבר לפני כמה שנים, מ-2016. הייתי אז היועצת הפרלמנטרית של עליזה לביא וניסינו לקדם הצעת חוק שתעקוף את המצוקה הזו של הנשים העגונות ומסורבות הגט, אבל את מה שאמרו לנו אז אומרים לנו גם היום – למרות שאין שום ספק שילד שהגיע בצורה הזו אינו ממזר – הם מתנגדים לתת אישור גורף לנשים עגונות ומסורבות גט להשתמש באופציה הזאת, מכל מיני סיבות, בעיקר סביב 'מראית עין' ו'רוח ההלכה'".

עו"ד להב מתקוממת: "הרבנות התנגדה – למרות שאין פה בעיה הלכתית, יש פה נשים שסובלות ונשללה להם האפשרות להביא ילדים לעולם. זה היה פתרון שהרבנות הייתה צריכה להציע בעצמה ושמדינת ישראל הייתה צריכה לממן בעצמה, כי מדינת ישראל גורמת עוול לנשים האלה – אז שתהיה איזו שהיא דרך לעזור להן, אבל הם אפילו לא אימצו את הפתרון".

 

הדרך סלולה וחבל שהרבנות התנגדה לזה כי זה קצת מראה עד כמה 'אכפת' להם מהנשים האלה, אם אפילו את הצעד הקטן הזה הם לא מוכנים לעשות, יש לנו עוד דרך ארוכה

עוקף רבנות

ומכיוון שפתרון הבעיה נעצר כשהופנה לרבנות, החליטו ב'מבוי סתום' לפנות ישירות למשרד הבריאות בהצהרה שמדובר בעניין טכני לחלוטין לכאורה – חתימה על מסמך. הדברים נפלו על אוזניו של שר הבריאות לשעבר, ניצן הורוביץ.

עו"ד להב: "הסברנו למשרד הבריאות שזה טכני לחלוטין – זו הוראה שקיימת בחוזר מנכל משרד הבריאות ומדובר בשינוי טכני. אם לנשים האלה יש הכרה שהן מסורבות גט או עגונות – תוותרו על ההסכמה של הבעל. הוא לא ייתן לה הסכמה כי הוא לא יכול או כי הוא לא רוצה, אבל הוא כבר לא בעלה. אין פה מערכת יחסים. מדובר בנשים שרובן נפגעות אלימות, נשים שהבעלים שלהן עדיין מחזיקים אותן. משרד הבריאות אמר שאנחנו צודקות. אין עניין הלכתי, וגם אם יש – זה לא המקום שלו – המשרד צריך לאפשר שירותי בריאות לכולם.

"בעצם ככה הצלחנו לתקן את התקנות, דרך המעקף של בתי הדין הרבניים ופניה ישירה למשרד הבריאות, יחד עם המועצה הלאומית לבריאות האישה שתמכה בנו. גורמי משרד הבריאות קיבלו את חוות הדעת שאומרת שהילדים האלה לא ממזרים כך שבעצם הדרך סלולה וחבל שהרבנות התנגדה לזה כי זה קצת מראה עד כמה 'אכפת' להם מהנשים האלה, אם אפילו את הצעד הקטן הזה הם לא מוכנים לעשות, יש לנו עוד דרך ארוכה".

השר לשעבר הורביץ ומנכ"ל משרד הבריאות נחמן אש ניסו להגיע גם הם להסכמות עם הרבנות, אולם, משלא הצליחו בכך, הורה הורוביץ לתקן את חוזר המנכ"ל גם ללא הסכמתם. לפני מספר חודשים הנהלים תוקנו, כך שעל פי ההנחיות החדשות אישה הרשומה כעגונה או מסורבת גט שצריכה לעבור טיפולי פוריות תוכל לוותר על הסכמת הבעל.

"זה מעקר מתוכן את האיום בממזרות של הבעל הסרבן. הצלחנו לפתור את זה. אמנם זה יהיה כרוך בפרוצדורה לא פשוטה, אבל היא תוכל להביא ילדים לעולם וזה מעודד ונותן רוח גבית לנשים שנמצאות במצב הזה", עו"ד להב שמחה. "מבחינתנו זה צעד במאבק של נשים עגונות ומסורבות גט. אף אישה לא צריכה להילחם על החופש שלה רק בגלל שהיא בוחרת לא לחיות יותר עם מי שהיא התחתנה איתו.

"הנשים שמגיעות אלינו לארגון הן נשים שחוו אלימות בתקופת הנישואין והרבנות חייבת לאפשר להן דרך יציאה ולפתור כל מקרה ומקרה. אני אישה דתיה ואני חושבת שזה לא התפקיד שלי לעשות את זה, אלא התפקיד של הרבנות. זה לא בשמיים, זה לא מתנגש עם ההלכה היהודית. הם היו צריכים להגיד שהם יפתרו את הבעיה הזאת, שהם יתחילו להחיל פתרונות רוחב. לצערנו אנחנו רחוקים מזה, ואני מקווה שיום אחד גם ברבנות יהיו שותפים איתנו לחזון שבו אף אישה לא תהיה באיום של להיות מסורבת גט".

תגובת הרבנות הראשית לא התקבלה עד למועד פרסום הכתבה.

(ויחי תשפ"ג)