משקלה האסטרטגי של המקרו-כלכלה

פרשתנו נוגעת בהיבטים רבים ושונים של הממד המקרו – כלכלי, אחד ממרכיבי הקיום של החברה האנושית וגורם השפעה רב עוצמה על תהליכים היסטוריים.
פרעה מבין שלחלומו יש מסר עתידי רב משמעות שאינו נותן לו מנוח. אולם רק יוסף "בעל החלומות", ובעל רוח הקודש, מצליח לתת לו פתרון מניח את הדעת (פרקי דר"א ל"ח).
החלום מנבא את בואן של שבע שנות שפע כלכלי על מצרים ולאחריהן שבע שנים של משבר כלכלי קטסטרופאלי ושל רעב כבד, שעלולים לגרום למותם של רבים ולמוטט את הכלכלה המצרית.
יוסף מציג בפני פרעה את הבעיה אולם ברוח קודשו הוא גם מציע פתרון ייחודי שמשקף הבנה נדירה באסטרטגיה מאקרו כלכלית: "אין נבון וחכם כמוך – נבון – שהגדת דברים העתידין להיות, חכם – שנתת לנו עצה כיצד נעשה" (מדרש הבאור כת״י, תו"ש בראשית מא פה).
הפתרון מבוסס על מספר עקרונות אסטרטגיים מאקרו-כלכליים. בראשם, ההנחה שלנוכח אתגר שכזה, עקרונות ה'שוק החופשי' ו'כוחות השוק', עלולים להוביל לקריסה. השפע בשבע שנות הרווחה עשוי לגרום לירידת ערך התוצרת ולהשחתת מלאים, והמחסור בשנות הרעב עלול לגרום לחוליות החלשות באוכלוסייה לרעב ומוות. התכנית של יוסף התבססה על התערבות השלטון המרכזי בניהול הכלכלה הלאומית, שיתמודד עם האתגר באמצעות ניהול כלכלי מבוקר ומרוסן. א. המענה לשנות המחסור יהיה אגירה ריכוזית של התוצר הלאומי ע"י השלטון המרכזי בשנות השפע והרווחה הכלכלית, ויצירת רזרבות כלכליות לעתיד. ב. בשנות השפע יוגבל ההיצע כדי לא לגרום לירידת ערך התוצר. ג. בשנות הרעב תהיה אספקה מסודרת ומבוקרת ע"י השלטון המרכזי. ד. קביעת נהלים שימנעו ספסרות והברחת התוצרת מחוץ לגבולות מצרים.
פרעה עומד על יכולותיו של יוסף: "אם מהלכים אנו מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאים כזה" (בר"ר צ א). הוא ממנה אותו להיות "המשביר" האחראי על מימוש התכנית שהציע, לנהל את הכלכלה הריכוזית, ולהכין את התשתית האירגונית לאגירת תבואת שבע שנות השפע.
" צוה יוסף ובנו את האוצרות בכל עיר ועיר וקבץ את כל תבואות הארץ לאוצרות והיו המצריים מלעיגין ואומרים עכשיו התולעים אוכלים את אוצרות יוסף" (פרקי דר"א לח).
לשם כך גם נדרש לפתח שיטות אחסון ושימור של התבואה והאוכל לשנים רבות. "'אוכל בערים ושמרו' – זו הכנסת תבואה בקשיה כדי שתהא נשמרת". (לקח טוב. כאן).
"שלש גזירות גזר: שלא ייכנס עבד למצרים, ושלא ייכנס אדם בשני חמורים, ושלא יוליכו חמרים תבואה ממקום למקום, שלא ייכנס אדם עד שלא יכתוב שמו ושם אביו ושם זקינו".(בר"ר צ ד).
האתגר של יוסף כ"שליט על הארץ" – וכמנהיג נעשה קשה יותר בשנות הרעב. כאשר נדרש לעמוד על מימוש נהלי האספקה והחלוקה הקפדניים, ולמנוע ספסרות ו"שוק שחור" במוצרי המזון הקיומיים.
בשלב מאוחר יותר היה עליו להתמודד עם אבדן אמצעי הקניה של הציבור, ותחושת החידלון שאבדו את יכולתם לממן את קיומם הבסיסי. בכך הפך יוסף להיות השליט בפועל במצרים ולכתובת הבלעדית למצוקות העם המצרי.
בהעדר אמצעים כלכליים לאוכלוסייה, הדרך היחידה שעמדה לפניו הייתה לשעבד את הקרקעות ואת האוכלוסייה לשלטון המרכזי, תמורת אספקת המזון והזרעים לחקלאות.
כך הפכה מצרים ל"בית עבדים" לאוכלוסייתה שלה, ואף לאומות אחרות שנאלצו לנדוד ממקומם כדי להחיות את נפשם.
אולם הייתה לכך תוצאה נוספת. הניהול הנכון והאסטרטגי של המשבר הכלכלי יצר נקודת מפנה חיובית במעמדה של מצרים בעולם. היא הפכה למעצמה עולמית בתחום הכלכלי, למעצמה צבאית ולגורם מרכזי שהשפיע על העולם מבחינה תרבותית.
המשבר הכלכלי העולמי – היה הכח המניע ברובד הגלוי, לירידת משפחת יעקב למצרים. הפתרון של יוסף לחלום פרעה יצר את התשתית לקליטה ולהצלת משפחת יעקב מהרעב. ברובד הסמוי מן העין היה זה שלב בתכנית האלקית להפיכת משפחת יעקב לעם.
(מקץ תשע"ה)