אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)לא הרבה יודעים, אבל השבוע נפטר אחד מאנשי החינוך המיוחדים שהתהלכו כאן בשנים האחרונות: ד"ר נפתלי שטרן, שכיהן כסגן מנהל ביה"ס וכראש החוג להכשרת מורים ולהשתלמותם באוניברסיטת בר-אילן. חבריי המורים ואני הכרנו אותו כ'סבא נפתלי', מפני שהיה סבא של מנהלת בית הספר שלנו 'קשת שוהם', איילה קופולוביץ'.
חשבתי שראוי וכדאי להיזכר בדברים שכתב עליו הרב איתמר חייקין, ראש מכינת 'רוח השדה': "הוא הגיע לבדו ברכבו. איש נמוך קומה, זקוף גו, דיבור רהוט, משנה סדורה, מלא חיוניות. קצת קשה להאמין שד"ר נפתלי שטרן הוא יליד גרמניה 1926. נפתלי היה המורה האהוב על אבא ז"ל ביסודי, והוא היה הבחירה הטבעית למפגש 'אנשי מעשה' האחרון, שעסק בחינוך. רצינו לשמוע ממנו את השקפתו על החינוך בישראל, מתוך פרספקטיבה של 70 שנות חינוך (בבית הספר ובאקדמיה). כל דבריו היו חשובים ואטול מהם נקודה אחת: היזמות.
ben-white
"נפתלי מבקש 'אל תהרגו את היזמות של המורה'. הנה סיפור אחד שימחיש למה התכוון: בחדר המורים קידמו את פניו יותר מדי חיוכים, אך איש לא טרח להסביר לו את פשרם. כשנכנס לכיתה אליה שובץ, התבררה הסיבה מהר מאוד – זו הייתה כיתה סוררת וחסרת משמעת לחלוטין, שכבר 5 מורים התרסקו עליה. נפתלי יצא מן הכיתה וניגש לחדר המנהל. בקשתו הייתה פשוטה: תן לי גיבוי מלא מול ההורים ומול הפיקוח, ואל תתערב במה שאני עושה למשך עשרה ימים. אם זה לא יצליח, אקח את האחריות ואתפטר. המנהל, שכבר היה די מיואש מהכיתה, הבטיח שכן יעשה.
"נפתלי חזר לכיתה ובשקט, בלי כעס, הודיע לתלמידים שכולם הולכים הביתה. מובן שהילדים לקחו את התיקים ופרצו החוצה בצהלות שמחה. כך קרה גם בבוקרו של היום השני. ביום השלישי כבר ניגשו אליו כמה תלמידים וניסו להבין מה קורה כאן. הוא אמר להם: 'עכשיו אתם הולכים הביתה כמו כולם. אם באמת חשוב לכם ללמוד, בואו אליי הביתה.
"שבעה הגיעו אל ביתו בערב. אשתו הגישה לילדים עוגיות ומיץ. לאחר שתיקה נבוכה, נפתלי פנה אליהם: 'ובכן, מה אתם רוצים?' 'אנחנו רוצים ללמוד', אמרו. הוא ענה: 'עד עכשיו לא ממש התרשמתי מכך, אבל אם באמת חשוב לכם אז רק בתנאי אחד: שתכתבו חוקה. מי שיחתום ייכנס ללמוד, ומי שלא – לא יוכל ללמוד אצלי". הם כתבו חוקה, והוא אישר אותה.
למחרת הוא שב לכיתה. התלמידים הסבירו את התנאי, חלק חתמו וחלק לא. אז התעורר ויכוח גדול בין התלמידים, במיוחד מנהיג המפריעים בכיתה התמרמר בעניין. אולם, הפעם התלמידים התייצבו נגדו והחליטו לעשות עליו חרם. הם הגדילו לעשות, ועברו בבית הספר וביקשו מהכיתות האחרות שלא לשחק ולדבר איתו. ביום החמישי גם הוא הגיע מושפל ראש והסכים לחתום על החוקה. מיותר לומר שהכיתה הפכה להיות הכיתה המצטיינת של בית הספר".
יזמות היא מה שכל כך חסר לנו היום בחינוך. האקדמיזציה, הרגולציה, הפיקוח, החשש מתלונות ההורים, חונקים כל יצירתיות. מורים איכותיים ומצוינים צומחים רק במקום שמאפשר לאהבה וליצירתיות שלהם להתבטא.
ד"ר נפתלי שטרן הלך לעולמו, אבל סיפוריו מעוררי ההשראה ימשיכו ללוות את עולם החינוך עוד שנים רבות. יהי זכרו ברוך.
