מערכת שבתוןויעבור אברם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה
אברהם מינץ
אלון מורה
אחרי ברא אלוקים את האדם בצלמו, ונפח באפיו רוח חיים, נתן לו גם את הבחירה החופשית וחיכה לראות היצדיק האדם את בריאתו, והאם יכונן את חייו ואת חיי העולם אשר ברא, על פי רוח אלוקים, ציוויו ותכליתם. עשרים דורות, עשרה ועוד עשרה, ניסה האלוקים את האדם, האם ידע ויבין את תכלית הבריאה, יכיר את הבורא יקרא בשמו וישמור דרך ה'. לאדם נתן את כל התנאים האופטימאליים כדי לעשות זאת, לא פחות מגן עדן. והנה, כבר בניסיון הראשון, ציווי פשוט: "מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות" הוא נכשל, וה' שולח אותו "לעבוד את האדמה אשר לוקח משם", הוא איש גשמי ולא ממנו יצמח האיש היודע את ה' ודרכיו. עשרה דורות של רצח, ו"רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום, וינחם אלוקים כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו." אך הנה מצא אלוקים אדם, את נח, "ונח מצא חן בעיני ה'". זהו ניסיון התנעה חדש של יצירת האיש היודע את ה' ורוצה ללכת בדרכיו, והנה לאחר שהשמיד ה' את כל היקום הרע ונתן לו הזדמנות שלא להיכשל ע"י לימוד מאנשים חטאים והשחתתם, מיד עם צאתו מן התיבה, וברכת האלוקים אותו, וכריתת ברית איתו, ואף לו נתן תנאים אופטימאליים להיות עובד ה', נח נהיה "איש האדמה" "וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אוהלו" גם ממנו לא יצמח האיש אשר ינחיל את דעת ה' בעולם. עשרה דורות נוספים ובתוכם דור הפלגה. נסיון למרוד בה' בהמון. אולי היה ה' מביא עוד מבול על הארץ, אך הוא נשבע לנח: "ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ" הפתרון הוא בלילת שפתם והפצתם על פני כל הארץ. שוב כישלון. ועתה מנסה ה' בשלישית, אולם בתנאים חדשים.
לא בארץ הגויים! ארץ אשר היא מכורת עבודת האלילים, ארץ "אשר לא ישמעו איש את שפת רעהו". את ה' אפשר לעבוד רק "בארץ אשר אראך" גם תרח אבי אברם חש, לאחר ששבר אברם את פסיליו,
(על פי חז"ל) שיש צורך בשינוי מגמה ויש ללכת אל ארץ אחרת "ויקח תרח את אברם בנו…ללכת ארצה כנען, ויבואו עד חרו וישבו שם" לא, לא בתרח בחר להביא את דעת ה' בעולם ולהקים את העם העברי. עם ה', הוא נשאר בחרן, כי אם באברם בנו.
"ויאמר ה' אל אברם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך". יכול היה לומר לו "אל ארץ כנען" אך לא, "אל הארץ אשר אראך" (ע"פ ראב"ע) אל הארץ אשר אראה אותך לגבולותיה, כנאמר (יג' יד') "…שא נא עיניך מן המקום אשר אתה עומד שם, צפונה ונגבה וקדמה וימה. כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם". ואולי יש עוד כוונה באמירה: "אשר אראך"– בחזונך, להיות "ארץ אשר ה' אלוקיך דרש אותה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה"(פר' עקב).
"ויעבור אברם בארץ", כפשוטו, אברהם תר את הארץ עד שהגיע עד מקום שכם עד אלון מורה. ומה ביקש אברהם? הוא חיפש מקום אשר מסוגל להתחיל בו מהלך של הקמת עם. כפי שאומר הספורנו: " לא התעכב במקום [חוץ] ממנה עד שנראה אליו האל יתברך כאשר יעדו [=ציוהו] "אל הארץ אשר אראך".
כאן נראה אליו האלוקים לראשונה, ולראשונה נותן לו את הבטחתו: "לזרעך אתן את הארץ הזאת".
ובכן, זוהי ההתחלה, כאן נזרע הזרע אשר יצמיח את עם ישראל, ולכאן יתנקזו כל ההתחלות.
עם רדתו של יעקב אבינו לחרן בבורחו מעשיו אחיו, ולאחר ששהה עשרים ואחת שנה בבית לבן, כלום לא הייתה סכנה שבזה יבוא הסוף על חיבור זרע אברהם אל הארץ? לא זה רצון ה'! והוא מסובב את העניין כך שיעקב חוזר ארצה, ולאן הוא חוזר? "ויבא יעקב שלם עיר שכם" וכאן הוא קונה את חלקת השדה, הקניה הראשונה עליה אומר רש"י ש"אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר גזולה היא בידכם" ובכן יעקב חזר אל מקום ההתחלה, להתחיל בו מחדש.
על מקום ההתחלה הגדולה של עם ישראל, לאחר צאתו ממצרים, (וגם זה נאמר לאברהם אבינו בפרשתנו, בברית בין הבתרים, גם הגלות וגם השיבה.) ועל מעמד הברית המכוננת בארץ ישראל בין העם לאלוקיו, מצווה משה את העם "והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה- לרשתה, ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, הלא המה בעבר הירדן, בארץ הכנעני היושב בערבה, מול הגלגל, אצל אלוני מורה". זוהי ההתחלה בה שב עם ישראל כעם לארצו וגם היא, כמו שאנו רואים, "אצל אלוני מורה.
ובכן, מה הייחוד של מקום זה? אני רוצה להציע סברה: אברהם אבינו, בגודל ייחודו, הצליח להביא את יושבי ארץ שכם הכנענים (החיווים, האמורים?) לאמונה בא-ל אחד, הם אימצו אמונה זו עד כדי כך שכאשר מגיע יעקב, נכד אברהם, עם משפחתו הקטנה יחסית לשכם, שבסבירות גבוהה היא עיר הגדולה בהרבה ממספר בני יעקב, והם, במרמה, מציעים לאנשי שכם למול את בשר עורלתם, האם יש סיבה אחרת אלא להניח שהסכמתם נבעה מהיותם מאמינים במורשתו של אברהם והינם רוצים לקבל עליהם גם ברית זו? ואולי כך נבין את הנחייתו של משה רבנו לעם וליהושע לקיים את מעמד הברית בין גריזים ועיבל, מעמד המצריך ביטחון הגנתי מפני התקפת האויבים, אחרי כל המלחמות שעשה יהושע בהם עד הגיעו למעמד הזה, ואת ההגנה סיפקה שכם העיר, המגויירת? שכם לא נכללה ברשימת שלושים ואחת הערים אשר הכה או כבש יהושע, ודוקא היא נבחרה למעמד הברית עם הכניסה לארץ ישראל, ולא עוד אלא שמוצאים אנחנו את יהושע כורת ברית לעם כאשר הוא כבר זקן ובא בימים, ככתוב (ביהושע כד' כה'): "וישם לו חק ומשפט בשכם, ואף מקים שם אבן גדולה במקדש ה'. והלא דבר הוא.
בשנת תשמ"א, עלה "הגרעין להתיישבות באזור שכם" למקומו בהר כביר, הצופה אל הר גריזים והר עיבל ואל חלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני שכם במאה קשיטה, והיא אחד משלשת המקומות "שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר גזולים הם בידכם" ושאותם סימן אברהם אבינו בעברו בארץ: שכם: "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם" ירושלים- הר המוריה: "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" ועל זה אומר רש"י "וכל מסעיו הנגבה, ללכת לדרומה של ארץ ישראל והיא לצד ירושלים שהוא בחלקו של יהודה שנטלו בדרומה של ארץ ישראל,להר המוריה שהיא נחלתו" חברון: "ויאהל אברם, ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון"
פרשתנו אם כן מקפלת בתוכה את זכותנו וחובתנו על כל רחבי ארץ קודשנו ויתן ה' שתתקיים בנו בריתו אשר כרת
תשס"טעם אברם בברית בין הבתרים: " ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים, עד הנהר הגדול נהר פרת".
