יצא אחרת. ואז?
בביקוריי הרבים בכיכר החטופים, רכשתי לי חבר חדש, יגאל שמו. בן משפחה קרוב של החטוף צחי עמדי. גיא, בנו של יגאל, נהרג לפני כחודש בלבנון. בן 52 היה בנופלו. בשיחת נפש עם יגאל שבוע לפני הבשורה המרה על בנו ז"ל, הצעתי לו שאחבר בינו לבין השר סמוטריץ'. הוא קפץ כנשוך נחש. איתו – לא. ביום שלישי שעבר, בשיחה שקיימנו באוהל קיבוץ ניר עוז שבכיכר החטופים בתל אביב, הראיתי לחברי יגאל סרטון של הדברים שאמר בצלאל סמוטריץ' בתום ביקורו בניר עוז. (גם) יגאל התרגש. סמוטריץ' אמר שם בקול רועד: "אני יוצא מכאן אחרת ממה שנכנסתי". לחלק ממשפחות החטופים היה גם במעט הזה כדי להפיח מעט תקווה. אולי אחרי שראה את שאריות הזוועה שעברה על ניר עוז, משהו זז אצל סמוטריץ' בסוגיית החטופים, כי עבורם – זו הסוגיה ואין בלתה. אמפתיה לסבלם היא דבר חשוב, אבל באותה השעה היא דבר משני וכמעט כלום, כשמדובר בשר בכיר שעל פניו נראה כי בידו להוליך את ראש הממשלה לכיוון שיבחר. מעשים, הם רוצים לראות, וסביר שכל מי שהיה במקומם, זה מה שהיה רוצה לראות. הדברים שאמר שם סמוטריץ' בהתרגשות רבה היו בהחלט חמים. "אני מודה לכם על כך שפתחתם את הדלת ואת הלב, זה לא מובן מאליו. זה לא טריוויאלי, אני לא בטוח שאני במקומכם הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בפרצוף של מי שבסוף חלק ממי שאחראי למחדל נורא ואיום. ברמה האישית אני חי את זה, אני כבר שנה הולך לישון עם זה וקם עם זה. זו חוויה אחרת משלכם, אבל עם תחושות האחריות והאשמה ובעיקר עם המחויבות לתקן את מה שאפשר. אני מחויב להשבת החטופים ולחיזוק הקהילות שנפגעו. אמליץ לכל חבריי ולראש הממשלה לבוא לביקור כאן, לא יוצאים מכאן כמו שנכנסים".
אז בעיניים שלי, בהחלט שאפו גדול לסמוטריץ' שהלך לביקור רציני בניר עוז, למרות שידע כי האנשים שם, שאיבדו רבים-רבים מבני משפחותיהם ומחבריהם, מלאים טענות כרימון כלפי הממשלה שסמוטריץ' הוא אבן ראשה בה. ובכל זאת, הוא בא. שאפו גם להם שאישרו את בואו וכיבדו את ביקורו שם ללא כל פרובוקציות. גם כן התעלות.
שנית, מהתבטאויותיו אח"כ של סמוטריץ' אנו למדים שאין תזוזה מעמדתו העקרונית, שלא תהיה עסקה אם זו תחייב נסיגת צה"ל מרצועת עזה תחילה. עפ"י פרסומים בתקשורת, שרבים רואים אותה (בצדק) כאנטי ממסדית, כל ראשי מערכות הביטחון בדעה שהמחיר כדאי. שגם אם צה"ל ייסוג מרצועת עזה תמורת כל החטופים, אם יהיה צורך אח"כ, ניתן יהיה בקלות לחזור ולעשות ברצועת עזה מה שצריך, וזה יהיה אפילו קל יותר כשהחטופים כבר לא שם ולא צריך לחשוש שייפגעו מהפעולה. ראשי מערכות הביטחון גם הבהירו השבוע כי ספק אם החטופים יוכלו לשרוד את החורף הממשמש ובא כשהם במנהרות בתנאים-לא-תנאים. 101 חטופות וחטופים, כמחציתם (אולי?) עדיין בחיים. התפיסה הביטחונית שבה אוחז סמוטריץ', ונשענת גם על חו"ד של ביטחוניסטים אחרים, היא שרק חיסול טוטאלי של חמאס, והישארות כוח כזה או אחר של צה"ל בחלק מהרצועה, יוכלו להבטיח את ביטחון היישובים בעוטף ובכלל. בתכל'ס, זה נראה כי המחזיקים בעמדה זו מוכנים, בלי להודות בפה מלא, שהמדינה (וכמובן המשפחות בראש ובראשונה) ישלמו את מחיר 101 החטופים שבידי המרצחים בעזה, כדי למנוע אפשרות לרצח המוני הרבה יותר גדול אח"כ. לך תוכיח. לך תתווכח. הידע וההבנה הביטחונית שלי הם ברמת דשא גזום, אבל אני מרגיש שמדינת ישראל ובעיקר החברה בישראל יתקשו מאוד לחזור להיות מה שהיינו כאן עד 7 באוקטובר ההוא, אם 101 החטופים – שכזכור, נחטפו מבתיהם, מהמסיבה וכדומה, אחרי אוזלת יד איומה ונפשעת של המדינה – יוזנחו ויישארו בידי המרצחים בעזה. סיכון לעתיד? לחיות פה מסוכן, התמודדנו עם אתגרים, אי"ה נדע להתמודד גם עם אחרים.
ואגב כך, קרן אור אמיתית: בקיבוץ ניר עוז, שספג את הפגיעה הכי קשה בטבח 7 באוקטובר, כאשר 38 מחברי/ות הקיבוץ נרצחו ו-77 נחטפו (יחד, שליש מחברי הקיבוץ), החליטו להקים את הקיבוץ מחדש. "מתוך הכאב הבלתי נתפס על שעברנו ועודנו עוברים, ותוך קריאה לממשלה להשיב מייד את כל החטופים כתנאי הכרחי ובסיסי לתקומתנו, ברור לנו כי הניצחון האמיתי והיחיד לצד השבת יקירינו הוא הקמתו של קיבוץ ניר עוז מחדש – חזק יותר, מיטבי יותר וגדול יותר. חברי ניר עוז החליטו: קיבוץ ניר עוז יקום מחדש", כך בהודעה שפרסמו. אי"ה בקרוב נברך שם: "ברוך מציב גבול אלמנה". רוב חברי ניר עוז מתגוררים כיום בשכונת כרמי גת שבקריית גת, ורבים מהם – בעיקר משפחות שכולות, משפחות חטופים, וזוגות צעירים עם ילדים קטנים שחוו טראומה קשה – הודיעו כי אין בכוונתם לשוב לקיבוץ. "דלתנו תישאר פתוחה עבורם לשוב לניר עוז בעתיד אם רק יוכלו לעשות זאת", השיבו חבריהם לקיבוץ.
הרבנים והחטופים
נכון שהציפיות שלי ממוסד הרבנות הראשית לישראל, אחרי מה שהוא עבר בעשורים האחרונים, הן מינימליות, אם בכלל. ובכל זאת, יש לי תחושה שאני עשוי 'להתאכזב' לטובה. ישיבת העבודה המשותפת של שני הרבנים הראשיים החדשים, הרב קלמן בר והרב דוד יוסף, עסקה בסוגיית החטופים, ואף השתתפו בה נציגי כמה ממשפחות החטופים. הרבנים יוסף ובר שמעו עדויות מהשבי וכן עדויות על כמה חטופים שנרצחו בשבי, ניסו לחזק את המשפחות והבטיחו לפעול במה שנקרא 'במסדרונות הגבוהים', כולל בפגישתם הקרובה עם ראש הממשלה. הם גם הפנו קריאה נחרצת למקבלי ההחלטות לעשות כל שביכולתם להשבת החטופים לביתם. הרב דוד יוסף הזכיר את פסק ההלכה ההיסטורי של אביו, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, בנוגע לשחרור החטופים במבצע אנטבה, לפיו 'יש להתייחס לסכנה העכשווית ולפעול להצלת החטופים, גם אם קיים חשש לסכנה עתידית חמורה יותר'. הרב קלמן בר ציטט את הרמב"ם: "המצווה הגדולה ביותר היא פדיון שבויים" והוסיף על כך את דברי השו"ע: "שכל המאחר בפדיון שבויים הרי זה כשופך דמים". "אם לא נתעורר בזמן, אנו עלולים לגרום לשפיכת דמים", אמר.
אז בעיניים שלי, עצם זה שהרבנים הנבחרים הקדישו את ישיבת העבודה הראשונה שלהם לנושא הזה, זה מקור לאופטימיות שבכוונתם לרדת מהאולימפוס אל העם ולדון באמת בדברים המטרידים ומעסיקים אותו. הגיע הזמן, לא?
קיבלת צו?
לשר הביטחון החדש, ישראל כ"ץ, לא היו הרבה ברירות, ומשרד הביטחון הוציא בשבוע החולף 1000 צווי גיוס לחרדים – 50% לגילאי 18-20 , 40% לגילאי 21-23, 10% למעל גיל 24. תוך שלושה חודשים או קצת יותר, ישלחו עוד 4,500 צווים לחרדים. החידוש הפעם- לא רק לכאלה שעובדים ואינם לומדים. גם לכאלה שרק לומדים בישיבות. רנדומלי. אין אפליות. זו, לפחות, ההנחיה, כדי לעמוד בהוראות החוק. בני ישיבות שקיבלו צווים ולא יתייצבו, צפויים לסנקציות כמו: איסור יציאה מהארץ, מניעת רישיון נהיגה ומניעת חידוש דרכון. כל ראש ישיבה היה חותם על זה בשמחה. שיישארו בישיבה וילמדו. מי שנלחץ הם בעיקר הפוליטיקאים החרדים. 6,000, 7,000 צווים, זו תחילת איבוד השליטה על החברה'. גם אם 90% מהם יצייתו להנחיית הרבנים אפילו שלא להתייצב לצו ראשון. וכאן נכנסים ה'גדויילים' והעיתונים החרדיים, להזהיר את נתניהו (בפעם המי סופר כמה): איננו בכיס שלך. שלא יחשוב, שאם לפני שבועיים הם לא מימשו את איומם שלא לתמוך בתקציב אם חוק הגיוס כלבבם לא יעבור לפני כן, גם בפעם הבאה הם יהיו 'ילדים טובים'. יריב לוין וחבריו הכריזו השבוע כי הגיע זמן הרפורמה המשפטית. דגל התורה ואגודת ישראל החליטו השבוע בישיבת הסיעה כי לא יאפשרו לקדם את הרפורמה המשפטית לפני קידום חוק הגיוס.
הנה מה שכתבו על זה ביום שלישי בעיתון 'יתד נאמן' של הליטאים: "גם ממשלת ימין, לפי הקולות והמעשים הבוקעים מתוכה, אינה בדיוק תואמת את העם היהודי, אלא את העם הישראלי והיא מנסה לצוד את ציפור הנפש היהודית שנוקרת להם בכתף. לא סביר שבמקרה של בחירות תקום כאן ממשלת שמאל, אבל גם המועמדים להרכבת ממשלת ימין, לא טובים יותר בנושאים שהנשמה היהודית תלויה בהם, בלשון המעטה. אקטיביזם שיפוטי ימני לא יהיה טוב יותר. ערכאות הן ערכאות ובמקום המשפט שמה הרשע". (על המשפט האחרון גם ביבי ויריב לוין ושמחה רוטמן יחתמו בשתי ידיים..). עיתון 'המודיע' לא פיגר בהרבה וכתב, בין השאר: "רודפיו של הציבור החרדי מימין (לא כולם, אבל יש לצערנו לא מעט), יוצאים מנקודת הנחה שאין לציבור החרדי ברירה או אופציה ללכת עם השמאל…ומכיוון שכך, מותר להם, לאותם אלה מימין, להתנגח בציבור החרדי, לפגוע בבבת-עינו שהם לומדי התורה, לבוז להשקפת עולמם….קיימת אפשרות שלישית…הציבור החרדי נוכח לדעת שפוליטית אין לו בני ברית שמסוגלים להטיל מרות על חברי מפלגותיהם…הוא יצטרך לחשב מסלול עתידי, ואולי להעדיף מראש לא להשתתף במשחק". בעיניים שלי- איום סרק. הציבור החרדי, ובטח הנהגתו, זקוקים למנעמי השלטון לא פחות מכפי שמרכיב הקואליציה, מי שלא יהיה, זקוק להם. וכן, אם המפלגות הציוניות יתפכחו ונוכח הימים המורכבים בהם אנו נמצאים יקימו קואליציה של כל המפלגות הציוניות, יתכבדו הסיעות החרדיות לשבת באופוזיציה עד הרגע שיכריזו: מוכן אני לחוק גיוס הוגן לכולם.
שר העבודה, יואב בן צור (ש"ס) צריך לשלוח לשופטי בג"צ זר פרחים ענק. נכון לעכשיו, בסוגיית סבסוד המעונות לאברכים חייבי גיוס המשתמטים מהגיוס, הוא והם יצאו וידם על העליונה
חייבים לשלם מחיר
בפעילות בזק הצליח השב"כ לשים ידו על חשודים בהשלכת פצצת התאורה על מתחם ביתו של נתניהו בקיסריה. ביניהם קצין במיל. בדרגת תת-אלוף, מראשי מחאת קפלן. בית המשפט האריך את מעצרם בחמישה ימים. לאחר כמה ימי מעצר אמרו כי לא התכוונו לפגוע בראש הממשלה או בביתו, אלא הרוח נשאה את פצצת התאורה לאן שנפלה. בין אם אמת דיברו, בין אם אמרו זאת בעצת סנגוריהם כדי לנסות להמעיט מחומרת המעשה, אין ספק כי החבורה הזו חצתה כל גבול במחאה, וחייבת לתת את הדין, ובלי הנחות. אלף- מדובר באנשים מבוגרים 'מיושבים'. לא בפרחחים עם חצ'קונים על הפנים המחפשים אקשן. עם כל השנאה שלהם לביבי, הם חייבים היו לדעת את ההשלכות של מעשיהם. בית- למען ישמעו ויראו. משני צידי הקשת הפוליטית. שגם למחאה יש גבול.
בג"ץ המעונות: מי ניצח?
שר העבודה, יואב בן צור (ש"ס) צריך לשלוח לשופטי בג"צ זר פרחים ענק. נכון לעכשיו, בסוגיית סבסוד המעונות לאברכים חייבי גיוס המשתמטים מהגיוס, הוא והם יצאו וידם על העליונה. בואו נעשה קצת סדר. מאז פסק בג"צ כי המשתמטים הנ"ל אינם זכאים לסבסוד המעונות, הקפיא כבוד השר יואב בן צור את הסבסוד הזה לכולם. גם למי שאינו אברך. התוצאה- 74 אלף משפחות לא חרדיות, חלקן ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, לא קיבלו את הסבסוד הזה שהגיע להן בדין. הן היו בנות ערובה בידי בן צור. השבוע, בג"צ הציע פשרה, שכמובן בן צור וחבריו לקחו אותה בשתי ידיים. קודם כל, כולם, חרדים ושאינם, יקבלו רטרואקטיבית את הסבסוד הזה. אח"כ, שר העבודה יפרסם תוך חודש תבחיני סבסוד לכלל האוכלוסייה, שהרי אין להפלות בין קבוצות. במקביל, תינתן ארכה של שלושה חודשים בתמיכה לחרדים מחויבי גיוס המשתמטים מגיוס. בשורה התחתונה, בן צור סידר לממשלת הימין-ימין החרדית אורכה של כמה חודשים לחוקק חוק השתמטות חדש או הסדר חוקי אחר שיאפשר לא להתגייס בלי שזה יפגע בקבלת הסבסוד למעונות. ובין לבין, הפשרה הזו היא מכה קלה בכנף ליועצת המשפטית לממשלה, שקבעה כי אין לסבסד משתמטים מגיוס.
ימי הכרעה
האווירה שוב הזדהמה. ושוב, את הדוגמאות הכי בוטות מספקים לנו חברי כנסת. מעל הדוכן ובציוצים ברשת אקס. בעקבותיהם, צייצנים ואנשי תקשורת אינם מחמיצים את ההזדמנות לחבוט. האמינו לי, יכולתי למלא כאן עשרה עמודים ביקורת צולבת על השר אמסלם שבתכלס' קרא להתעלם מהחלטות בג"ץ, על ד"ר השר קרעי, על יו"ר האופוזיציה לפיד, לא חסר. אבל הפעם אני מבקש לחסוך זאת מעצמי ומכם. מתאפק. לי נמאס, אני בטוח שגם לכם. ריבונו של עולם. כבר שכחנו? באמת מתגעגעים לשפה ולקרע שהיה בחברה הישראלית של ערב הטבח?
איך שלא נסתכל על זה, הגענו לימים בהן הכרעות חשובות בנושאים רגישים לחיינו אמורות להתקבל, כאן ומעבר לגבול. הראשונה בהן היא שאלת ההסכם עם לבנון. הגעתו של השליח האמריקני הוכשטיין אמורה לסמל כי החתימה על ההסכם קרובה. "תוך ימים ניתן לסכם" אמר. העצמת הקרבות שם, כמו גם הירי משם לעבר ישראל, מאפיינת תקופה של ערב חתימה. כל צד רוצה להשיג יותר ברגעים האחרונים של הלחימה. עפ"י פרסומים, אבן הנגף היא שאלת הסמכויות שיהיו לישראל במקרה של הפרת ההסכם. נוכח המנהרות התת-קרקעיות בלבנון ומה שהכילו, לישראל אסור לוותר על כלום. החורף לא עושה טוב ללחימה בלבנון, הוסף לכך את השחיקה הן של המילואימניקים והן בציוד הלחימה, וקיבלת סיבה טובה לישראל למה לחתור להסכם עכשיו. בלבנון. אבל כמובן, לא במחיר סיכון אפשרי לצפון. אנחנו רוצים לראות את הרבבות שבים הביתה בביטחה. אגב, יש מומחים הסבורים כי גם בלבנון, ההסכם עוד לא נראה באופק.
באשר לעסקה להחזרת החטופים. הצוות המיוחד לא מפסיק לפעול. רה"מ בנאומו בכנסת דיבר על סיכוי להסכם להחזרת החטופים. אני רוצה להאמין שהוא יודע על מה שהוא מדבר בעניין זה, ולא אכפת לי לא לדעת מה קורה, העיקר שיושבו כבר לחיק משפחותיהם. לדברי רה"מ, 50 מ-101 החטופים עדיין חיים. שיוחזרו כבר. החיים, והמתים.
ולעניין הרצון לפטר את היועצת המשפטית. לענ"ד, יותר דיבורים. יהיה קשה לבצע, שכן ועדת האיתור שבחרה בה בזמנו, היא שאמורה לאשר המלצה של הממשלה לפטרה. לא מאמין. אגב, לא שומע בעניין את גדעון סער שהביא אותה לתפקיד. הרצון לפטרה נובע, לענ"ד, לא רק מזה שהיא לעומתית לביבי ונבחריו. בעיניים שלה- כשומרת הסף שמונעת הפרות בוטות של החוק. לענ"ד, העיסוק בכך דווקא כעת נובע מהצטברות נושאים הקשורים אליה; חששו של נתניהו, האמור להתחיל להעיד במשפטו עוד כשבועיים שהיא תדרוש נבצרות שלו, דרישתה מביבי לשקול כשירות כהונתו של בן גביר כשר לביטחון פנים ודרישתו הנגדית של בן גביר ממנו לפטרה, רצון למנוע השפעתה על מינויים קרובים לבית משפט העליון בדגש על הנשיא, ועוד. מה שבטוח, יש לגברת גלי מיארה-בהרב עצביי ברזל.
