לרגל יום האהבה, הפעם בעזרת נשים: שירת מלאך

נשואה ואם לשבעה, מעפרה, יועצת ומלווה מבקשי זוגיות ואת הוריהם

הרווקות המאוחרת במגזר הדתי

הכנסתי לעולם שלנו את הביטוי "מבקשי זוגיות". בשונה מרווקות, שזה משהו קבוע ומתכתב עם המילה "ריק", מבקשי זוגיות זה משהו שהוא בתנועה פנימית, זה נותן מקום לאנשים שנמצאים בתחנת החיים הזאת. זו תחנה שיש בה הרבה אתגר, תחנה שדורשת כל הזמן להשקיע ולהביא את עצמי – ולא תמיד היא מתגמלת. לרוב, אנחנו רגילים שיש הלימה בין רמת ההשקעה לרמת התוצאה. פה, יש אנשים מדהימים שמשקיעים מעל ומעבר – נפש, זמן, כסף, גמישות – והם לא קוצרים את הפירות שבשאר תחומי החיים מאמצים כאלה היו מניבים.

שימור פוריות

נשים בגילאי 30 ומעלה – יש ערך שיעברו דרך הדילמה הזאת ויקבלו החלטה ביחס לחיים שלהן. נשים בוגרות ובשלות שכבר ראו כמה דברים בחיים, צריכות לקחת אחריות על האישה שבהן, על הפוריות שפועמת בהן. יש נשים שזה יתאים להן, ויש נשים שזה לא יתאים להן – אבל כן יש ערך לכך שנשים ישאלו את עצמן את השאלה הזאת, יאספו מידע על ההליך וישוחחו עם נשים שעברו אותו, ויקבלו החלטה מושכלת אם זה נכון להן. זו לא החלטה על הרצף של טוב או לא טוב, אלא על הרצף של מה טוב לי ומה פחות נכון עבורי.

הורים למבקשי זוגיות

נושא אהוב עליי מאוד. בשנים האחרונות אני משקיעה בו הרבה. יש לי קבוצה עם יותר מ-900 אימהות שקוראים לה "שפת אם", והיא נולדה כי גיליתי בקליניקה כמה מערכת היחסים עם ההורים משפיעה על איכות החיים של מבקשי זוגיות. כמה התנהלות נכונה של הורים יכולה להעניק כוח ולהיות עוגן של ביטחון ואמונה למבקשי זוגיות – ביכולת בעצמם, ביכולת שלהם להגיע קשר. הגילוי הזה הביא אותי לתובנה שיש להורים, בתחנת החיים הזאת של ההורות, יש להם איך לצמוח ואיך להתפתח. בקבוצה הזאת אימהות אכן משתפות במקומות הכואבים, הדואגים והמצפים שלהן, וגם תחושות אלה צריכות הכרה ומקום. יש מרחבים הוריים שאנחנו יכולים להשתכלל בהם כדי להיות יותר נכונים עבור הילדים שלנו בשלב הזה. הורים יכולים מאוד מאוד להיטיב, והם יכולים גם מאוד להזיק. לרוב, זה תמיד ינבע מרצון טוב, אבל לא תמיד זה מקל שזה בא מרצון טוב. לכן, האפשרות ללמוד ולהתפתח בהורות היא משמעותית מאוד. באתר שלי יש כרגע יותר מ-15 הרצאות להורים למבקשי זוגיות, בנושאים שונים. המטרה היא שאיכות החיים של ההורה תהיה טובה יותר, וממילא זה יקרין גם על מערכת היחסים שלהם עם ילדיהם.

מלחמת "חרבות ברזל"

כמו שהיא יצרה רעש וכאב בכל התחומים, אז היא יצרה את זה גם במרחב של קיום קשר וחיפוש אהבה – לכאן ולכאן: היו קשרים שהתנפצו לרסיסים בעקבות המלחמה, והיו קשרים שהמלחמה יצרה דבק שלא היה קורה בשום סיטואציה אחרת. היום, כשבחור אומר שהוא במילואים – ברור שזה דורש ממנו הרבה גמישות בשביל לצאת לדייטים בתקופה זו, אבל זה דורש גם מהבחורה הרבה גמישות. זה לא דבר קל, אבל הוא מתגמל. אני מעודדת מאוד, למרות האילוצים הללו, להמשיך לצאת. בזכות המלחמה הרבה אנשים יותר ממוקדים קשר ומחפשים אהבה. כדאי למנף את הגל הזה, ולא להיבהל מזה שהקשר נבנה בצורה אחרת ובקצב אחר.

ט"ו באב

איזה כיף שנותנים לו מקום. יש משהו ביום הזה שדרש ללכת למרחבים הלא צפויים: בנות ישראל היו מחוללות בכרמים, והגברים היו אומרים: יאללה בואי נצא. משהו ספונטני, לא צפוי, לא תבניתי. הן היו שואלות את הבגדים שלהן מחברות שלהן. זה היה אחר, לא בטקס הקבוע שנקרא "דייט". אנשים יכולים להרוויח מאוד מהתנועה הזאת. לא צריך את הכרמים בשילה כדי לייצר משהו אחר ולא צפוי. תייצרו משהו עם סקרנות, גילוי, לא עוד מאותו דבר. זה יכול להיות חג אהבה אמיתי.