הכל בראש שלך

"כִּי ה' אֱ-להֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טובָה: אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנת וּתְהמת יצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂערָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּון אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לא בְמִסְכֵּנֻת תּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לא תֶחְסַר כּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצב נְחשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-להֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".

מעבר למבנה הכיאסטי של הקטע לעיל, ומעבר לשאלת החזרה של המילה "ארץ" 7 פעמים, יש לשים לב לעוד שתי תופעות לשוניות: האחת – בתחילת הקטע "ארץ טובה" ובסופו "הארץ הטובה"; השנייה – בכל המשפטים התורה מתייחסת אל תכונות ממשיות של פירות הארץ ומחצביה. ברם, מה המשמעות של "לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה"? על איזה פרי, מוצר או מחצב מדובר? אמירה זו לכאורה מקומה לאחר כל הקטע הנ"ל.

יושם לב, בתחילה ה' מביאנו אל ארץ טובה, סתם, ללא ה"א היידוע. לבסוף, לאחר קיומם של תנאים מסוימים, אנו מתבקשים לברך על "הארץ הטובה". גם משה רבנו, בשתי היקרויות נוספות, מקפיד להדגיש את הארץ הטובה דווקא: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן" (דברים ג, כה). וכן: "כִּ֣י אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּ֔את אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם עֹֽבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת" (דברים ד, כב). האם יש לכך משמעות?

לפנינו תיאור תהליכי. תחילה ה' מביאנו אל ארץ טובה בסתם. אכן, יש בה פירות משובחים, אולם אין די בכך כדי שהיא תהיה הארץ הטובה. פירות משובחים יש גם בארצות נוספות. נקודת המפנה ומשפט המפתח הוא משפט המסכנות והחוסר.

אנו מתבקשים להתייחס לארץ כאל אישיות (personality) ולא כאל ישות (impersonality). אהבת הארץ ותחושת השובע ממה שהיא מעניקה לנו אינן אובייקטיביות, הן תולדה של מה שאנו מרגישים כאשר אנו חיים עליה ונושמים את האוויר שלה. זוהי משמעות המילים "כי לא במסכנת תאכל בה לחם", מילה המתכתבת עם ערי המסכנות שבנינו לפרעה. בלשון הזהב של רש"ר הירש: "…ומכאן 'מסכן': קמצן, ומי שנאלץ לנהוג בקמצנות; 'במסכנת': בקמצנות". אם אנו מרגישים מסכנים בשל 'יוקר המחיה' ואנו נאלצים נדוד לקניית מילקי בגרמניה, היא לא תהיה עבורנו הארץ הטובה.

הארץ נהיית עבורנו הארץ הטובה בה"א היידוע לא בשל התנאים החומריים שהיא מספקת, שהרי הרריה ברזל. אנחנו צריכים להילחם למענה או אז היא נענית לנו. לדידנו, ה'מרדף' אכן קשה ואנו טרם רואים את סופו, אולם הוא מרדף שמתקיים מתוך עצמאות, חיות, תקווה וכבוד, משום שזו הארץ הטובה שלנו. בשל כל מה שעברנו ואנו עוברים על הארץ הזו, בשל הדו-שיח הנוקב אך מלא האהבה שהיא מקיימת עימנו, אנו זכאים בצדק לקרוא לה הארץ הטובה. התנאי מבחינת הארץ להיענותה לנו הוא תחושותינו ביחס אליה. אם לא נרגיש מסכנים ולא נרגיש מחסור או אז היא תהיה עבורנו – הארץ הטובה.

נדמה, כי בימים טרופים אלו מגיעה תובנה זו לידי ביטוי כמעט מוחשי. כלכלית, לא חסר מאומה בארץ הטובה שלנו. אדרבא, רוב ככל מדינות העולם יכולות רק להתקנא בתנובה, ביבול ובאיכות של ארצנו הטובה. עבור חלקים לא רבים אין תחושה של הארץ הטובה, אלא תחושת חמיצות ואולי אפילו איבה. ההבדל אינו אובייקטיבי אלא סובייקטיבי. ההבדל נובע מתחושת החסר ולא מן החסר. הפתרון לשינוי נמצא בנו, בתוכנו, לא בארץ. "הכל בראש שלך".

להערות:  hazutg@gmail.com