סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתתשובה: ברכת המזון היא מצווה מן התורה, ומקורה בפרשת השבוע – פרשת עקב: "ואכלת ושבעת וברכת". בראשונים ישנה מחלוקת האם גם ברכת התורה היא מצווה מדאורייתא, אך על ברכת המזון אין חולק שאכן מדובר על חובה מן התורה. כך כתב הרמב"ם בכותרת להלכות ברכות: "הלכות ברכות – מצות עשה אחת, והיא לברך את ה' הגדול והקדוש אחר אכילה".
בגמרא במסכת ברכות (דף מ"ח) נאמר: "משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים … הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר … שניתנו לקבורה". למדנו מן הגמרא שהנוסח של ברכת המזון הוא נוסח קדום במיוחד, שמגיע עד למשה רבנו, יהושע בן נון ודוד ושלמה. הברכה הרביעית בברכת המזון – ברכת "הטוב והמטיב" – היא ברכה מאוחרת יותר, שנתקנה לאחר חורבן הבית השני, וקשורה בקרבות הקשים שהתחוללו בביתר. דווקא בימים האלה, כאשר לצערנו עדיין ישנם חללים החטופים בידי אויבינו האכזרים ברצועת עזה, הברכה הזו מקבלת משנה תוקף וחשיבות, ובכל פעם שמברכים ברכת המזון קשה שלא לחשוב ולהתפלל שנזכה בעזרת ה' להביא במהרה לקבר ישראל את אותם החטופים שלצערנו אינם בין החיים.
לאחר ברכת "הטוב והמטיב" נהגו להוסיף את בקשות "הרחמן" ופסוקים נוספים. הטור (אורח חיים, קפ"ט) מצטט את דברי אחיו, רבינו יחיאל, שתמה על המנהג הזה שאין לו מקור ברור בדברי חז"ל, והוסיף וטען שכאשר מברכים ברכת המזון על הכוס, הרי שהתוספות הללו עלולות להיות "הפסק" בין סיום הברכה ובין ברכת בורא פרי הגפן. עם זאת, רבינו יחיאל עצמו מציין שחכמים תיקנו להוסיף את "ברכת האורח", ומכאן יש להסיק שיש מקום לתוספת בקשות ותפילות לאחר ברכת המזון. אכן, אם קבעו חכמים (ברכות דף נ"ה ועוד) שבזמן שבית המקדש חרב שולחנו של אדם מכפר עליו, הרי שברכת המזון היא זמן מתאים לתפילה ולבקשה. ואמנם, בשו"ת תורה לשמה (לרבי יוסף חיים מבגדאד, בעל בן איש חי; סימן נ"א) כתב שאין כל מניעה להוסיף על בקשות "הרחמן" גם תפילות ובקשות אישיות.
הבית יוסף (אורח חיים קפ"ח) מצטט את בעל "שבולי הלקט" שכתב שיש לומר "הרחמן" גם בשבת, אף שמדובר על תפילה ותחינה, אך מסתייג מדבריו. בעקבות הסתייגות זו של הבית יוסף, יש מעדות ישראל שנהגו לדלג בשבת על "הרחמן", אך המנהג הרווח יותר הוא לברך את הברכה כולה, כרגיל ביום חול. אמנם, מפורש במגן אברהם (פתיחה לסימן קצ"ב), שמי שממהר לדרכו ונאלץ לקצר את ברכת המזון, יכול לומר עד סיום הברכה הרביעית ("אל יחסרנו") ולוותר על תוספות "הרחמן".
יתר על כן, על אף שכפי שהתבאר לעיל נוסח שלוש הברכות הראשונות נתקן על ידי משה רבנו, יהושע בן נון ודוד ושלמה, המגן אברהם מצטט שם גם נוסח מקוצר לברכת המזון: "ברכה ראשונה כולה כתיקונה. ואחר כך יאמר נודה לך ה' א-להינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ונתת לנו ברית ותורה ולחם לשובע, ברוך את ה' על הארץ ועל המזון. רחם ה' עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים ועל מלכות בית דוד משיחך ותגדיל מהרה כבוד הבית ותנחמינו בכפלים, ברוך אתה ה' בונה ברחמיו ירושלים אמן. ברוך את ה' א-להינו מלך העולם הא-ל אבינו מלכנו המלך הטוב והמטיב לכולנו, הוא היטיב הוא מטיב לנו הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו לעד בחסד ובחן וברחמיו ויזכנו לימות המשיח". המגן אברהם שכותב שהסכימו "הרבה גדולים וחכמים" להשתמש בנוסח הזה למי שנחפז לדרכו, ועל כן בספר תורת המחנה (פרק כ"א תשובה ה') קבענו שבשעת דחק גדולה ניתן להסתפק בנוסח הזה.
לסיום, חשוב להדגיש שתי נקודות: ראשית, אף שלהלכה אכן ניתן לקצר את ברכת המזון, הדבר אינו מומלץ. לעיתים קרובות דווקא בסערת הקרב אין די זמן להתפלל את כל התפילות או לקרוא בתורה, אך היות וגם בזמן מלחמה הלוחמים מוכרחים לאכול, הרי שדווקא ברכת המזון מהווה הזדמנות מיוחדת לומר כמה מילים של תודה ותחינה לפני הקב"ה. בשעת דחק מותר לברך את ברכת המזון אפילו תוך כדי הליכה (ראו תורת המחנה שם, תשובה ג'), ועל כן גם בזמן מלחמה ראוי להקדיש את הדקות הללו לברכה ולתפילה;
שנית, המגן אברהם שם חותם גם את אותו נוסח מקוצר מאוד של ברכת המזון באמירת "עושה שלום במרומיו". בספר האבודרהם, מן הספרים החשובים בסוף תקופת הראשונים בהלכות ומנהגי התפילות, הסביר מדוע נהגו לחתום בכך את ברכת המזון, וכתב: "עושה שלום במרומיו – גדול השלום שאין חותם כל התפלות אלא שלום". על כן, גם מי שבלית ברירה נאלץ לקצר את ברכת המזון, יקפיד שבסיומה של ברכה, ירחשו שפתותיו תפילה לשלום עלינו ועל כל בית ישראל.
