מערכת שבתוןהלל אפלבאום, אלון שבות
אחת השגיאות הבסיסיות של רוב הכותבים על שאלת מקומה של מפלגה ציונית דתית בנוף הפוליטי הישראלי, אם בכלל, היא אי הבחנה בכך שהמושג 'ציונות דתית' מתייחס לכמה היבטים שונים. על כן, לפני שדנים בכלל בשאלה אם צריך מפלגה ציונית דתית, שומה עלינו לברר על מה בכלל מדברים.
לפני הכל, נסיר לרגע מהדיון את המפלגה הקונקרטית המכונה 'ציונות דתית', לא מפני שאינה רלוונטית לדיון, אלא מפני שהעיסוק בה צריך להיות אחרי הדיון הראשוני שלהלן. ההיבט הראשון של המושג 'ציונות דתית' הוא סוציולוגי. ישנו סקטור בציבור הנקרא 'ציוני דתי'. ככזה יש לו צרכים משלו, מוסדות משלו, פה ושם אפילו יישובים משלו וכדו'. יש מי שנעצר כאן, ואז יש לו שתי אפשרויות: או שהוא רוצה מפלגה סקטוריאלית בנוסח המפלגות החרדיות; או שהוא בז לרעיון של מפלגה כזו, ונקל לו להשתלב כסקטור במפלגה אחרת בטענה שאת צורכי הסקטור אפשר וצריך לממש דרך מפלגה אחרת באמצעות לובי מתאים בכנסת… אולי היה ברור יותר לו נתנו להיבט הזה שם אחד, למשל 'אורתודוקסיה מודרנית' (שם שמקובל בחו"ל).
ואכן, תופעה כזו אפשר לראות בריכוזים יהודיים בניכר. ליהודים דתיים בחו"ל יש צרכים משלהם, מוסדות משלהם, פה ושם שכונות משלהם וכדו', אבל את הזהות הפוליטית שלהם הם מוצאים במפלגות מקומיות. מאז הסיים הפולני לפני מלחמת העולם השנייה, לא קמו בעולם 'מפלגות יהודיות'.
ההיבט השני של המושג הוא אידאולוגי. לצד הציונות הפועלית והציונות הרוויזיוניסטית, לצד מפלגות חילונית וחרדיות, ישנו הרעיון הציוני דתי (רעיון שמי שעבר למפלגה אחרת מוכרח כמעט לכפור בקיומו כדי להתחמק מדילמה ערכית). רעיון זה מתבסס על דבריהם של הוגים ועושים, מהרב ריינס ושח"ל ועד הראי"ה והגרי"ד ורבים נוספים. זהו רעיון מדיני שיש לו חזון משל עצמו על הדרך שבה אמורה להתנהל מדינת היהודים.
מי שמחפש ייצוג פוליטי לרעיון הציוני דתי, לא יכול להסכין, לא עם מפלגת נישה שכל תפקידה זה לדאוג לאנ"ש (בנוסח המפלגות החרדיות), ולא עם ייצוג סקטוריאלי במפלגה חילונית כלשהי, שכל כמה שלא תהיה 'מכילה', סוף-סוף תשתיתה הרעיונית רחוקה מהרעיון הציוני דתי. אמירות בסגנון של "כמו שהציונות הדתית השתלבה באקדמיה/בצבא/בתרבות, כך עליה להשתלב בפוליטיקה", מתעלמות (לרוב בכוונת מכוון) מהתפיסה של היות הציונות הדתית אידאה רעיונית שונה, כזו שיש לה עמדה משל עצמה בדבר הדרך שבה יש להנהיג את המדינה (אף אחד לא יקרא לליכודניקים להשתלב בכחול-לבן, למרות שהם יחד באקדמיה/בצבא /בתרבות).
אמנם בפועל, לאורך השנים, המפד"ל ההיסטורית הצליחה להחזיק בשני ההיבטים גם יחד. אבל הזמנים השתנו, וצרכים מגזריים שהיה צריך להיאבק עליהם מצאו ברובם את מקומם בסדר היום הכללי והתקציבי של המדינה. השירות הלאומי הפך לרשות ממשלתית, החינוך הדתי שולב ברובו במשרד החינוך (אם כי יש עוד לטפל בשילוב של מוסדות המוכש"ר) ועוד.
אשר על כן, נותר מקום למפלגה שתחרוט על דגלה את הרעיון הציוני דתי ותפעל לקדמו. בשלב הזה עולות שתי שאלות. הראשונה שלכאורה יש כבר מפלגה ציונית דתית, והשנייה שיש מנעד דעות בציונות הדתית ואיך תבוא מפלגה אחת לייצג את כולם. אלא שהשאלה היא אחת. אם נתעלם מהקצוות (אלו שנמצאים בקצוות היותר קיצוניים של החרד"ל והליברל), נישאר עם רוב המגזר, שהפערים בתוכו אינם עולים על המקובל במפלגות של ימינו. המפלגה הקיימת לא הצליחה להגיע למקום הזה של ייצוג המיינסטרים, ועל כן אין היא עונה לצורך לעיל, אלא אולי אף מזיקה לו.
האם באמת יש היתכנות למפלגה ציונית דתית ממלכתית? האם יש מספיק בוחרים שירצו מפלגה כזו? אולי רוב הבוחרים בכלל מעדיפים את הגישה הסקטוריאלית ויבחרו להיטמע במפלגות חילוניות? ימים יגידו.
