השבוע בעזרת נשים: לבנת בן חמו

לבנת בן חמו. בת 33 מאשדוד, נשואה ואם לשתי בנות. יוצרת, זמרת ואשת תקשורת.

כוכב נולד

רגע לפני גיל 16, חברה כתבה לי שהיא נוסעת להיבחן ושאלה אם בא לי גם. הגעתי ישר מהאולפנא, חצאית עד הרצפה, אפילו לא הספקתי להתכונן. שרתי "כמו נוצה" ועברתי. יום אחרי ששודר האודישן בערוץ 2, זומנתי לשיחת נזיפה בחדר של הרב, שם נאמר לי שיש לי שתי אפשרויות: לעזוב או להתחייב שאני לא מופיעה מול קהל מעורב עד שאסיים את הלימודים. רציתי לעזוב אבל היה לי חבל על הבגרויות אז התחייבתי, המשכתי להופיע ובכל הופעה התפללתי שלא תהיה אף מורה בקהל.

הקריינית הדתייה הראשונה בגלי צה"ל

גדלתי באשדוד ולא הכרתי אף אחד ששירת בגלי צה"ל, לכן גם לא ידעתי שיש בכלל אפשרות כזאת. אבל כן ידעתי שאני רוצה להתגייס כדי לאפשר לעצמי לחוות דברים אחרים ולהכיר סוגים שונים של אנשים. הייתי בהלם שעברתי את המיונים אבל זה לא התקרב להלם שחוויתי בתוך התחנה. לקח לי זמן להבין שהמקום שממנו באתי הוא כח ושיש לי כנראה תפקיד – לחבר בין הבית שלי לאולפן.

זמר/ת שהכי התרגשת לראיין

גדלתי על ריטה. אחות של חברה טובה שלי הייתה מעריצה שלה והיינו לוקחות לה אלבומים מהחדר ושומעות שעות. ידענו את כל המילים בעל פה ואחר כך בבית שרתי מול המראה והבנתי שאני רוצה להיות זמרת. לפעמים, כשפוגשים במציאות מישהו שגדלת עליו, מתאכזבים. במקרה של ריטה, לא רק שלא התאכזבתי אפילו התאהבתי בה יותר. חכמת הלב, הרגישות, החום. בפעם הראשונה שנפגשנו בכיתי, בפעם השנייה היא הזמינה אותי לשיר איתה ובפעם השלישית זה גם היה הריאיון האחרון שעשיתי ולא היה סמלי מזה – לסיים את דרכי בגלגלצ ולחזור למוזיקה עם מי שממנה הכל התחיל.

להיות בישיבת פלייליסט

זכות גדולה להיות חלק ממקום בעל השפעה גדולה על התרבות בישראל. נהניתי מכל רגע ולמדתי המון. הצלחנו להעלות את אחוזי ההשמעה של נשים, להכניס קלאסיקות מזרחיות שלא קיבלו מקום בעבר ולתת במה לאמנים דתיים מבית כמו ישי ריבו וחנן בן ארי. כמובן שאפשר וצריך לעשות עוד.

ללכת בעקבות החלום להיות זמרת

הרבה שנים שהייתי חלק ממקום מאוד ביקורתי ושריר השיפוטיות שממילא היה מפותח אצלי עבד כל הזמן והתחזק. פחדתי שלא אהיה טובה מספיק. אבל רגע לפני גיל 30 הפחד להיות אישה מוחמצת וחמוצה היה גדול יותר. הרגשתי שזה עכשיו או לעולם. עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה.

שירת נשים

אצלנו במשפחה זה מעולם לא היה סיפור. נשים שרות בשמחות ולא עלינו, גם מקוננות כשצריך. הסבא הדתי שלי ז"ל היה מגיע להופעות, תומך ומפרגן. השאלה שמנחה אותי – האם המוזיקה היא העיקר או הקישוט.

הדת ביצירה שלך

אני אישה מאמינה שחיה מתוך ידיעה ברורה שיש מי שמכוון את התנועה בעולם הזה. אין הפרדה בין החיים ליצירה. החיים הם יצירה, היצירה היא החיים ונובעת מתוכם והיא גם הדרך שלנו להתחבר לחלק א-לוה ממעל שנמצא בתוכנו. בקיצור, הכל זה א-לוהים.

הסינגל החדש

'אמי כואבת לי' הוא השיר הראשון שלי והוא עוסק בנשים בחיי ובשאלה עד כמה יש לנו את החופש להיות מה שאנחנו חולמות להיות, כשאנחנו חלק משרשרת של נשים שלא קיבלו הזדמנויות וחיו פחות בשביל עצמן ויותר בשביל אחרים. איפה הן נגמרות ואיפה אני מתחילה. האם יש לי את האומץ להיפרד מהסיפור המשפחתי אבל לא לוותר על האהבה והכח ששזורים בו? בקליפ לשיר יש קיר תמונות של הנשים שמרכיבות את העולם שלי: אמא, סבתות, דודות, בנות דודות וגם נשים שהן מעין אמהות רוחניות שהשפיעו עליי עמוקות: רונית אלקבץ, אתי אנקרי, ויקי שירן. כל אלה הן הנשים שמהן אני יוצאת ומהן אני שואבת כוח לספר את הסיפור שלי.

(פסח תשפ"ג)