מערכת שבתוןפרופ' מירון ח' איזקסון
סופר ומשורר
ההפתעה אינה בכך שנבואות הנחמה בשבתות אלה הן של ישעיהו הנביא, שהרי אין נביא נחמה כמוהו. ההפתעה המסוימת היא שגם ההפטרה של השבת שלפני תשעה באב לקוחה מספרו. והרי בעטיה אנו מכנים את השבת הקודמת לצום "שבת חזון".
אפשר לדמות זאת במידה מסוימת לאופן שבו אנו מתייחסים לביקורת המופנית כלפינו. אם המבקר החריף הוא אותו אדם אשר נוהג לגעור בנו בכל עת, נדמה שליבנו יהא גס בדבריו. ספק עד כמה נקשיב לפרטי תלונתו, ויש לשער שבשלב זה או אחר נשאל את עצמנו: עד כמה האיש הזה עדיין מסוגל לגעור בנו. אולם, אם מי שגוער בנו הוא אותו אדם שבדרך כלל משבח אותנו או נעים בדיבורו, מובן וסביר שניקח את דבריו הקשים ברצינות רבה ביותר, ולא נוכל להתעלם מתוקפם. לפיכך, העובדה שנביא הנחמה הגדול הוא שנבחר גם "למסור" לנו את הדברים הקשים ביותר לפני תשעה באב, מחזקת ביותר את השפעתם עלינו.
אנחנו מחמיצים לא מעט מחשיבותם של דברים הנשמעים בקרבנו ולידינו; לעיתים מתוך הגנה עצמית הכרחית, לעיתים מתוך עייפות נפשית עזה, ולעיתים מתוך פחד מובן אך בעייתי להתמודד עם אמירות נוקבות כלפינו.
אולם, בשנים האחרונות אחת הרעות הבולטות בחברתנו היא הרתיעה שלנו להקשיב לדברי ביקורת, מפני שאין לנו אמון במי שמשמיע אותם. חוסר האמון הבסיסי ביחס לרבים מהדוברים הפוליטיים והציבוריים הוא מחסום של ממש להתייחסות עניינית לדבריהם. לצערי, במקרים רבים מאוד חוסר האמון הזה מוצדק ומבוסס. דוברים לא מעטים אומרים דברים סתמיים, שעיקר מטרתם לעבור בשלום את מה שנראה להם מאתגר או בעייתי. הדגש הוא ללא ספק על התשובה הצפויה לדברים מבחינה תקשורתית ותדמיתית, ולא על ערכם ומשמעותם כשלעצמם. במובן זה חוסר האמון הבסיסי כלפי רבים מהדוברים השונים "הושג" על ידם בעבודה עצמית שלהם…
אבל, חוסר האמון הזה פוגע גם בסיכוי לפתוח בשיח חדש בחברה הישראלית. שיח שאנו מחויבים לו גם אמונית וגם מבחינת פיקוח נפש של המדינה ואזרחיה. כל עוד השיח הציבורי מבוסס על תגובות מתחכמות באמצעים אלקטרוניים שונים, מסירת הצהרות נבובות ועל ראיונות שכל מטרתם "לצאת מהם בשלום" – אין בשיח זה ממש. לשמחתנו, במסגרות רבות אזרחיות מתקיים שיח בעל ערך רב. הוא בדרך כלל נפרד וכמעט סותר את מה שמתרחש בזירה הפוליטית ובזירה התקשורתית.
העניין הופך להכרחי עוד יותר בתקופה שבה אנו כה זקוקים לנחמה. "נחמו נחמו" הוא תהליך של עוד ועוד חיפוש וביסוס של נחמה, וודאי שלא עניין של הצהרות חד-פעמיות ואפיזודות תקשורתיות. צריך "לדבר על לב ירושלים", כדי שנתרצה לשמוע דברי נחמה. אין לדעת מה קודם למה: שינוי רציני ויסודי בתוכן הדברים או נכונות להקשיב לדברים עצמם. בכל מקרה, תהליך הריפוי חייב לכלול גם נכונות הקשבה וגם ביסוס מחדש של אמינות הדוברים, וכמובן מציאת דוברים נוספים, חדשים וראויים.
משה רבנו מוסר לנו כעת את דבריו בפרשות השבוע כשהוא קרוב לפטירתו. הוא אומר דברים קשים בצד דברים מחזקים. הוא משמיע "משפטים" שאין לנו חיים בלעדיהם, הן כחוקים והן כמשפטי אמירה שהפכו לשיחות חיינו. רק אדם עניו כמשה מסוגל לומר את "הדברים" האלה. רק אוהבי ישראל כישעיהו וכירמיהו מסוגלים לנבא את הקושי ואת הפלא. ורק מי שמתייסר בכל ישותו בסבל עמו, מסוגל להזדהות עד תום בנחמת ישראל.
