הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)הכבדת לב פרעה היוותה קושיה גדולה לראשונים. הראשונים קראו בתורת ד' כי יסוד הבחירה החופשית הוא אחד היסודות הגבוהים אפילו מעיקרי אמונה. לדעת פרשנים רבים זוהי המשמעות העמוקה של צלם אלוקים שבאדם. ריבונו של עולם העיד כי האדם עשוי בצלמו ובדמותו, ומתוך כך למדנו כי יסוד היסודות הוא כוחה בחירה. מובן שאין כאן השוואה מוחלטת, שהרי לא ניתן לדבר על רצון אלוקים באותה מטבע לשונית בה אנו מדברים על לשון בני אדם. בני אדם רוצים דבר כיוון שהם חסרים אותו, ואילו ריבונו של עולם אינו חסר דבר. ברם, הבחנה יסודית זו אינה מונעת לערוך הקבלה יסודית במהותו של הרצון. אין ריבונו של עולם כפוף לדבר, ואף האדם אינו כפוף למשהו שהוא חוצה לו. מובן כי הוא מושפע מגורמים חיצוניים, ואין הוא יכול להתנער לחלוטין מהסובב אותו. ברם, לעולם יעמוד לו רצונו בבואו להגיב למציאות הנתונה – הוא יכול לראותה כגורל ולהיכנע לה, והוא יכול לראותו כייעוד.
לפיכך, שאלו ראשונים, כיצד שיוכבד לב פרעה, שהלוא דבר זה הוא שלילת מהותו כאדם, שכן אם בחירה אין משמעות מניין? למעלה מכך, הלוא ריבונו של עולם עצמו גזר "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", ולפיכך אין זה ברור כיצד הוא גוזר כליה על פרעה, שהלוא אין פרעה אלא ממלא רצון ד'?!
תשובות רבות ניתנו לשתי שאלות אלו. הבולטות והשכיחות ביותר מביאות לידי ביטוי את העובדה שאין במה שנגזר על פרעה שלילה מהותית של עצם יסוד הבחירה. לא הגזירה האלוקית היא זו שהביאה את פרעה לעשות את מה שעשה, ואין הוא יכול לתלות את רשעתו בשום דבר שהוא חוצה לו. למעלה מכך, פרעה שלל מעצמו את כוח הבחירה שבו. ישנו מצב בו חבוש אוסר את עצמו בבית האסורים, ובכך הוא מאבד את זכותו לתבוע את חירותו. פרעה היה בין אלה שעשה זאת, ובהוא הכניס את עצמו למעגל אין סופי של רשעות, ממנה לא יכול היה להיגאל. הכבדת ליבו לא הייתה עונש חיצוני כי אם תוצאה טבעית של מעשיו של פרעה עצמו.
פעמים רבות אנו לומדים יסודות מהותיים דווקא מהשלילה, לאמור: דווקא סיפור הכבדת ליבו של פרעה מלמדנו שיעור גדול בכוח הבחירה החופשית. נוח לו לאדם לתלות את כישלונותיו ומצוקותיו בגורמים חיצוניים; נוח לו לאדם להטיל על אחרים לקבוע את גורלו – אם זה על תאריכי לידתו ואם זה על "מקובלים" למיניהם, ואם זה על "מתקשרים" או כל מיני בעלי אוב אחרים. ברם, אין לו לאדם אלא להתרכז בבחירתו החופשית בלבד. זהו צלם אלוקים שבו, וזה הבסיס לכל מה שעליו לעשות.
למעלה מכך, פעמים שקיימת התלבטות בנשיאת בני זוג בין בעלי תשובה צדיקים, ששינו אורחות חיים, ובחרו בטוב. משום מה, יש המעדיפים את בעלי הייחוס, על אף שבחירתם החופשית לא נודעה, בשל "פגמים" בראשית היצירה. אף כאן מדובר בשיבוש של האמור התורה לאורך כל דרכה. לאורך כל התורה מועצמת דמותו של בעל התשובה, ושל מי שהשתמש בבחירתו החופשית בדרך הראויה והטובה.
פרשיות אלו צריכות להעלות על נס את החובה להתייחס לבחירתו החופשית של האדם דרך קושיות הראשונים ותירוציהם. אפילו לפרעה הייתה בחירה חופשית והוא איבד אותה. קל וחומר, לכל אדם באשר הוא שם.
(וארא תשס"ד)
