הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
החזון של מפגש התחדשות ומסורת עשוי לבשר בשורה גדולה בעולם
פעמים רבות הציף הרב קוק זצ״ל את הפסוק המובא בהפטרת שבת הגדול ״והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם״. הפסוק הצית בעולמו את החזון הגדול, שכן הוא זיהה את האבות עם הישוב הישן ואת הבנים עם הישוב החדש, לאמור: מחד גיסא, הוא הכיר היטב את אנשי ה״ישוב הישן״ בירושלים, על עמדותיהם ותפישת עולמם. הם ראו את עצמם כשומרי המסורת, המצווים על בניית שערים וחומות בפני זרמי הזמן, כמתחייבים להחרים את הכנסת לימודי החול לתוך מסגרת החינוך, ועוד ועוד. הוא היה קשור אליהם גם בנפשו פנימה, מכוח הברית העמוקה שבין כנסת ישראל ובין ריבונו של עולם.
מאידך גיסא, הרב הכיר היטב את אנשי ה״ישוב החדש״ – החלוצים, אנשי הרוח ותושבי המושבות, על עמדותיהם ותפישת עולמם. הוא קרא היטב את האידיאליזם שבמעשיהם, את הנכונות למסור את הנפש למען ההתיישבות בארץ ובניית האומה הישראלית, את חיפוש הצדק החברתי שהניע את חלקם, את בקשת חרות המחשבה וחופש הדמיון, את עולמות הספרות והגוף, ועוד ועוד. הוא היה קשור אליהם גם בנפשו פנימה, מכוח הברית העמוקה שבין עם ישראל ובין ריבונו של עולם, מתוך אמונה פנימית עמוקה שניצוצות קודש טמונים בכוחות המתחדשים האלה.
חזונו היה ששתי הקבוצות, ביחד עם כל אלה שנמצאים בתווך, ייפגשו. שהנאמנות לתורה ולקיום המצוות יפגשו את ההתעוררות הלאומית, הגופנית, התרבותית והערכית, וביחד תיוולד מחדש דמותה של כנסת ישראל מועשרת בכל ההיבטים של הקיום: מתחתיות ארץ עד מרומי שמיים, ומחיי חול ועד קודש הקודשים. כדי שמפגש כזה ייווצר צריכים כל הצדדים המעורבים בו לרצות בו, לראות בחזונם את ההשפעה ההדדית ואת הקבלה ההדדית, את הברכה שתשרה דווקא מתוך ההפריה הנולדת מתוך הניגודים, ואת הבשורה הגדולה של אליהו הנביא המקבץ את כל העולמות לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא.
חזונו של הרב קוק זצ״ל אינו ניתן להעתקה כפי שהוא. אין מדובר עוד בשתי קבוצות, אלא בגוונים רבים בחברה הישראלית. הישוב הישן כפי שהיה והישוב החדש כפי שהיה כבר לא קיימים. אולם החזון של מפגש התחדשות ומסורת, שמירה ופריצה, קדושה וחולין, ייחודיות ואוניברסליות – כל אלה עדיין עשויים לבשר בשורה גדולה בעולם.
כאמור, הדבר מחייב רצון גדול מכל הצדדים, אמונה כי האמת אינה נמצאת במקום אחד אלא מופיעה דווקא כאשר נוצר מפגש עולמות, והכרה כי כל אחד נושא בחובו בשורה מסוימת. בתפישת עולם כזו, שאינה בינארית ואינה שחור ולבן, חזון אליהו הנביא, שבהיפוך לתביעה שלו בחייו (״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים״) יהיה זה שיבשר על חיבור העולמות כדי להנהיר את אור הגאולה. אפשר כמובן להתחיל במימוש החזון הזה כבר עכשיו – לפנות מקום בעולמנו לתפישות אחרות של הקיום, ומאידך גיסא להסכים להיכנס לעולמם של אחרים כדי לחולל שם את המפגש המבורך.
(מצורע תשפ"ב)
