הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)ביתו של אדם מישראל בנוי משני נדבכים. רובד ראשון הוא רובד דרך הארץ שבין איש אישתו. מיום היות האדם בגן עדן נאמר "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" – דביקות זו מתפרטת לענפים רבים. יש בה דביקות נפשית רגשית, המבוססת על אהבה ונכונות להליכה משותפת בארץ לא זרועה; יש בה דביקות פיזית שהיא מקור המשך קיום העולם; יש בה דביקות רוחנית שמבטאת שותפות בעולם אידיאולוגי ועוד גוונים שונים של מערכת הקשרים. החכם מכל אדם אמר כבר שאין אנו יודעים לבוא בסוד המלא של הקשר הזה: "שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים… ודרך גבר בעלמה". בדבריו ביטא את מופלאות הקשר, ואת משמעותו הרבה בחייו של אדם.
עולמה של תורה אינו מתנכר ח"ו לרובד זה. להפך, כשם שהוא מתייחס בעין טובה לכל בסיס דרך הארץ בעולם, כך הוא רואה חשיבות בביסוס המשפחה בישראל על כל הרבדים האלה. קשה למנות את מאמרי חז"ל המדברים על הדרך בה ראוי לבנות מערכת קשרים בתוך המשפחה, כשהבולט ביניהם והחשוב מכל הוא הלימוד מדרכו של ריבונו של עולם: "… ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים…". גמרא זו היוותה יסוד גדול בהלכה, לאורה נפסקו פסקים רבים שנועדו לשמור על קיום המשפחה בישראל, ויותר מהפסקים הפורמליים הרי זו דרכם של גדולי ישראל, שלא נרתעו מלהקדיש זמן ניכר כדי לפעול למען שלום בית במובן העמוק של המלה.
על אף המשקל המיוחד של כל אלה בעולמה של תורה, לא בכך בא לידי ביטוי מלוא הייחוד היהודי של המשפחה בישראל. גם אומות העולם מסדרות את היחסים בין המינים במסגרת משפחה (אם כי בעולם המערבי זו הולכת ומתמוטטת), ושאלת האהבה והשלום נוגעת גם להם. ייחודה של תורת ישראל בא לידי ביטוי בבניית קומה שניה של המשפחתיות והיא טהרת המשפחה. מושגי הטהרה שייכים לתחום החוקים, לאמור: אין ביד שכל אנושי לרדת לשורשם, ואין אנו יכולים לבוא בסודם. מציוויו של הקב"ה אנו למדים כי ישנה מערכת רזית השומרת בקפדנות על טהרת גופו של אדם, ובשעה שטומאה מובעת מגופו הוא קרוי להיטהר. לעיתים נועדה הטהרה כדי להתקרב אל הקודש, ולעיתים היא נועדה כדי לאפשר חיי אישות.
לאורך הדורות ניסו גדולי ישראל לפתוח מעט את שערי הטהרה בפני השכל. ריה"ל ביאר כי החתירה לטהרה היא חלק מהחתירה המתמדת לחיים – התורה מצווה להתרחק מהמוות, ושורש הטומאות כולם קשור בענייני חיים שלא באו לידי מיצוי. ראשונים אחרים ביארו את שורשה בכלים אחרים. הצד השווה שבכולם הוא במשקל הגדול שהם נתנו לדינים אלה – הן מצד חשיבותם הרבה כפי שהיא מופיעה בצד הנגלה של התורה (דיני כרת!) והן בשל העובדה שמדובר בעולם ייחודי לעם ישראל, המבסס את הקשר שבין איש לאשתו על רבדים עליונים של דבר ד', המלמד אותנו על דבר קיומה של טומאה בעולם ומצווה עלינו על מאבק מתמיד בה, גם כדי שעולמנו המשפחתי יישא בתוכו נשמה יתרה מיוחדת של קדושת הגוף.
שבת תזריע מצורע היא אפוא הזדמנות חיונית לחיזוק שמירת טהרת המשפחה וקדושת הגוף. זו שבת בה אנו מחדשים את הברית המיוחדת הנכרתת בינינו לבין הקב"ה, ואת החשיבות העליונה של דיני הספירה והטבילה. זו שבת המחייבת להעניק מחדש את המשקל הגדול של הקומה השניה והרוחנית בעולמנו, ולבצר את קדושתה המיוחדת. ההקפדה על מקווה המים החיים המטהרים את האדם מטומאתו היא אחד מהיסודות העיקריים של שיעור הקומה המיוחד של ישראל, וצירופה לתשתית דרך הארץ הטבעית יוצרת עולם מיוחד של משפחתיות. נחזק אפוא את טהרתנו הגדולה כחלק מהשאיפה המתמדת לעולם מלא של תורה. (תזריע מצורע תשס"ד)
