אני מקבלת לא מעט תגובות במייל על הטורים שלי, וזה כל כך משמח. אל תפסיקו! אני רוצה להתייחס למייל שקיבלתי השבוע. בטור הקודם שלי כתבתי בין היתר על תיאורים של אנשים לזוגיות כמשהו שהוא ההיפך מחופש. במייל המגיב כתב לי שאני לא יכולה להתייחס למשהו שלא חוויתי ושאין לי ניסיון בו, כמובן בגלל שמעולם לא הייתי נשואה.
אז נכון, באמת לא הייתי נשואה מעולם, ואין לי שום כוונה לשפוט מי שנמצא במערכת זוגית וחש שהוא בכלא. זה מצב מורכב מאוד, אבל ברור לכולם שזה לא משהו גורף ויש המון זוגות שחיים יחד באהבה.
גם אם זוגיות היא משהו שצריך להשקיע בו ולטפח, ולפעמים ממש לעבוד בו – זה עדיין לא כלא, למרות שזה מאוד פופולרי היום בעולם הסטנדאפ לצחוק על נישואים כמאסר עולם ועל האישה כסוהרת או שוטרת, או כל שטות שוביניסטית אחרת מכוסה בהמון סאטירה. אלה בעיקר המסרים שאנחנו מקבלים מהעולם, עד כדי כך שלפעמים אני תוהה לעצמי איך אנשים שהדת היא לא חלק מחייהם עדיין בוחרים להתחתן.
מעולם לא טענתי שנישואים זה חדי קרן באוויר עם נצנצים בצבעי הקשת. אני לא מאמינה בסרטי דיסני, וודאי שאפשר להיות בודדים גם בתוך מערכת זוגית. אבל זה לא אומר שזו המהות של זוגיות, אהבה ונישואין. אם נבוא בגישה של חכמי הסטנדאפ ונגיד 'יואו איזה באסה זה נישואים' – האישה כובלת אותך ומבזבזת לך את כל הכסף כאילו אנחנו בימי הביניים, ונשים לא מרוויחות כסף בעצמן – אז או שלא נתחתן ולא נקים משפחה או שנתחתן ונהיה אומללים עד הגט.
בעיניי, בסופו של דבר נישואים לא באים לפתור בדידות. אם נחשוב על זה ככה, נישאר בודדים גם אחרי הנישואים ולעולם לא נהיה מאושרים; מצד שני, מותר לומר בקול שאת רוצה אהבה וילדים ומשפחה למרות השם הרע שמנסים להוציא לזה ולהפוך את מי שרוצה בזה לנואשת ופתטית. ובחייאת, סטנדאפיסטים, תתקדמו ל-2025 ותתחילו להביא תוכן קצת יותר רלוונטי מלנסות להשפיל נשים.