ד"ר יצחק קניגסברגאתם ניצבים היום כולכם – ברית הנצח בין ריבונו של עולם נכרתה כברית לאומית. אין היא ברית הנוגעת לשכבת עילית בלבד, או לקבוצה מוגדרת. התורה מדגישה כי היא פונה לכלל מרכיבי האומה מהראשים ועד חוטב העצים ושואב המים. הדבר מלמד כי עיקר ייעוד התורה לא בא לפתור את בעייתו של האדם הפרטי, ואין הזכייה האישית בגן העדן עומדת במוקדה. וודאי שגם לאלה יש מקום, ובשעה שעומד אדם לדין הוא נידון על מעשיו, אולם מוקד תשומת הלב של התורה הוא המוקד הלאומי והכלל ישראלי.
את קו החשיבה הזה אנו חייבים לאמץ לעצמנו, ולהזכיר אותו דבר יום ביומו. אמת המידה בה אנו צריכים לשפוט את מעשינו היא השאלה הציבורית הכללית – האם שותף בברית ד' ובאלתו הציבור כולו, או שאנו פונים למסגרת פרטית של אנשי שלומנו. הפניה אל אנשי שלומנו נוחה יותר, ויוצרת שפה פנימית המקלה על עבודת ד' של היחיד. למעלה מכך, פעמים שהיא עצמה מנומקת בטיעון כי הדרך לבוא אל האומה בכללה עוברת על ידי יצירת קבוצת מיוחדת, כמו הכהונה, ולאחר ההבדלה וההתקדמות באה ההכללה והשיבה אל הציבור כולו. ברם, נימוקים אלה אינם יכולים לכסות את פני המציאות, המורה לצערנו כי בברית ד' לא בא רוב מוחלט של הציבור.
הציבור לא בא כי בשלב מסוים של תוכנית ההתנתקות האישית שלנו כדי לבנות את ה"סיירת" עומדת סכנה כי נאבד את היכולת להיות קשורים באומה כולה. איבוד היכולת נובע מהתרגלות למצב בו ישנם מחנות מחנות וכל מחנה דואג רק לעצמו, איבוד היכולת נובע מאי-קיומו של דיאלוג אלא הרגל לדבר עם עצמנו או לשוחח עם הציבור בכיוון חד-סטרי בלבד, איבוד היכולת נובע בשל התמקדות במחלוקות פנימיות העוסקות ב"טוהר" הרעיון וייחוס משמעות עילאית לדיון הפנימי בלי לשים לב כי הוא מונע את ההתמקדות בפנייה אל הציבור, ועוד סיבות שונות לאיבוד יכולת זו. הצד השווה שבכולם הוא העובדה שעולם התורה שלנו אינו נגיש לציבור הרחב באומה הישראלית, ואין אנו נענים לציווי שבפרשת השבוע "כולכם"!
לא גשר אנו מבקשים להיות. גשר הוא מקום שאינו משפיע על הגדות, כי אם מהווה נתיב לצעידה הלוך ושוב. גשר אין לו מעצמו כלום, וכל עניינו הוא לקשור קצוות ביחד. ואילו אנו מבקשים להיות ראש גשר, המונחה על פי חזון מדינת התורה והנבואה, וסוחף יחד עימו את האומה כולה לתשובה לזהות היהודית המהותית שלה, ולכניסה בברית ד'. ראש גשר הוא דמותו של תנועה המבקשת לעצב את פני המציאות בתיקון עולם במלכות שד-י, ומשפיעה בהוויית חייה על המציאות הכלל ישראלית. מדד ההצלחה אינו אפוא השאלה האם אתה אהוב אם לאו, או האם קיימת סלחנות למשוגותיך. המדד הוא זה שנאמר במסכת יומא – שיהא שם שמיים מתאהב על ידך, ומתוך האהבה והכבוד תבוא התשובה והזהות. ברם, תנאי הכרחי למילוי שאיפה זו הוא תפישת העולם של "כולכם", וההכרה בחשיבות כלל ישראל, ובאמת הקיימת גם בדעות החולקות עליך, ובחיוניותו של הדיאלוג. שיעור גדול קבלנו במבצע ההתחברות של "פנים אל פנים", ואת אותה רוח אנו צריכים להביא לשנה החדשה.
למען "כולכם" עלינו לפתוח את שערי בית הכנסת בפני אלה שאינם מגיעים לשם, ואף לזכור את אלה המעונינים לבוא אך אינם מוצאים דרך לעשות זאת, בשל מגבלות פיזיות (וכאן המקום להזכיר את הצדיקים מ"מעגלי צדק" המעוררים לעניין) או כספיות; למען "כולכם" עלינו לרתום את חילוקי הדעות שבינינו כדי שיפרו את היכולת לפרוץ אל הציבור כולו ולא ידכאו אותה; למען "כולכם" עלינו להבין כי כדי להיות ראש גשר אנו חייבים לנעוץ את בסיסנו במקום בו נמצאים כולם, ולא להתנתק לשפה פנימית שלנו; למען "כולכם" עלינו לשוב אל תפישותינו העקרוניות, המלמדות כי האומה הישראלית היא העומדת בראש מעייננו.
(נצבים וילך תשס"ד)
