חובת הציות לחוק גם במקרה שאדם אינו מסכים לחוק

אחד המוטיבים המרכזיים החוזרים ונישנים בספר דברים עניינו באזהרת משה לבני ישראל בחובת הציות לחוק ובדרישה שעם ישראל בשבתו בארץ כאומה ריבונית לא יסטו מהוראות החוקים – המצוות. כך למשל קראנו בפרשה הקודמת: "ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנוכי מלמד אתכם לעשות", וכך אנו ממשיכים וקוראים בפרשה שלנו: "ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעימך…לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו". ואם לא הבנו אז גם בפרשה הבאה, שנקרא שבת הבאה אנו נקרא: "ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים". מוטיב זה עוד יחזור בספר דברים בצורות שונות.

מושכל יסוד בכל חברה שהתקינות החברתית והסדר הציבורי מותנה בחובה לשמור את הנורמה. תכלית החוק להסדיר את אורח החיים בחברה. החוק מניח את "כללי המשחק החברתיים" הרצויים, הנכונים והמתאימים לאותה החברה. אי כיבוד החוק וציות לנורמה יכול להוביל לאנרכיה חברתית. חברה לא יכולה לשאת בתוכה אפשרות שבודדים או קבוצה מסוימת בחברה תפטור עצמה מדרישות החוק ולא תציית לו. בניסוח המודרני התגלגל עקרון זה ונקבע כעקרון מכונן בקיומה של דמוקרטיה, והכוונה לערך 'שלטון החוק'. ותנאי לשלטון החוק, כך למדנו השופט אהרן ברק: "הוא אכיפת שוויונית, שאינה מפלה איש ואינה מעדיפה איש". במילים אחרות, "נקודת המוצא העקרונית היא שכל האזרחים שווים בפני החוק. שוויון הכול בפני החוק הוא כלל בל יעבור בשיטתנו המשפטית".

בשאלה האם אדם מחויב בקיומן של כל המצוות, משיב הרמב"ם "יש מצוות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה…ויש מצווה שאינה חובה אלא דומין [=דומה] לרשות". כלומר על האדם, לתפיסת הרמב"ם מוטלת החובה 'להשתדל ולרדוף' אחר קיום המצוות וגם זה לא בכל מצווה ומצווה. כלומר יש נורמות שקיימת חובה להשתדל ולרדוף, כמו למשל מצוות תפילין, אולם יש מצוות שקיומן אינו מחויב המציאות וקיומן מותנה בהיקרות המצווה בדרכו של אדם, כך למשל אין חובה על אדם לבנות בית כדי לקיים מצוות בניית מעקה לגג.

הרב אשר וייס בתשובה שכתב הניח את יחס האדם כלפי המצוות כפי שאלו באים לידי ביטוי מצד דרישות התורה וכך הוא כותב: "מצד רצון התורה מוטל על האדם לדאוג שיוכל לקיים את מצוות ה' ולרדוף אחר קיומן".

לצד החובה המוטלת על האדם לקיים את המצוות מוטלת על האדם חובה שלא לזלזל במצוות. בפרשת השבוע שלנו מזהיר משה את עם ישראל מפני תופעת הזלזול בחוק. הפרשה נפתחת בפסוק: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נסע לאבותיך". פסוק זה כולל בתוכו שני חלקים, החלק השני הוא תוצר של החלק הראשון. כלומר הבטחת הארץ וההיאחזות בארץ המובטחת תלויה בחובת הציות לחוק. עניינו של פסוק זה לפי הרב שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש, הוא פשוט: "כאן מתאר הכתוב את הברכות שתבואנה על הציבור אם יחיה בהתאם לחובתו".

הבנת שני חלקי המשפט המובאים בפסוק והיה עקב תשמעון אינה הדבר היחיד שהעסיק את פרשני המקרא, ויותר מכך את פרשני המקרא העסיק השימוש בלשון מיוחדת "והיה עקב תשמעון". לכאורה השימוש עקב תשמעון ביחס לקיום המצוות ייחודי במקרא, וחז"ל ברגישותם ללשון המקראית עמדו על פשרה והסבירו: "והיה עקב תשמעון את המשפטים – משפטים שמשליך אותם אחר עקיבו, אם תשמעו אותם הדברים ותזהרו בהם האל ישמור לך הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך". ורש"י מסביר: "והיה עקב תשמעון – אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון". לפי המדרש ולפי רש"י האזהרה מופנית דווקא לאותם המצוות שאדם דש בעקביו, אותם מצוות שאדם מזלזל בהן כי, לתפיסתו, אין כל חשיבות לקיים אותן, ויהא טעמו אשר יהא, אם משום שאדם אינו מסכים להם, או משום שהאדם אינו מקבלן או משום שהן לא נועדו, לתפיסת האדם, עבורו. על מצוות אילו שאדם דש בעקביו. דווקא מהן צריך להיזהר. דווקא הן צריכות הקפדה ושמירה יתירה.

מצינו בספר משלי את האזהרה "ואל בינתך אל תשען". בפסוק זה מבקש החכם באדם, שלמה המלך, להניח את מגבלות השכל האנושי, לא תמיד הבינה האנושית ושכל האדם יכולים להגיע אל המסקנה הנכונה, החכמה או הצודקת. לעיתים בינתו של האדם יכולה להוביל אותו לאסונות גדולים, כך למשל האסונות הגדולים של האנושות במאה ה-ה20 הושתתו בין היתר על רציונל ואידיאלים באמצעותם קיפחו את חייהם מיליונים של בני אדם בעולם היהודי ובאנושות בכלל. משכך מוטלת החובה על האדם לציית ולקיים את החוק גם כאשר להבנתו יש מקום לוותר על החוק או מקום שלדעת האדם אין צורך בקיום החוק. באה התורה ומזהירה דווקא בחוקים אלו הינך חייב לציית על אף שאתה סבור שהחוק מיותר, לא צודק, פוגע או לא חוקי בעיניך.

אם נשוב אל הרמב"ם הרי שבהלכות תשובה מונה הרמב"ם חמישה מצבים שמונעים מאדם את האפשרות לעשות תשובה, אחד מהם הוא, וכך הוא לשון הרמב"ם: "והמלעיג על המצוות שכיון שנתבזו בעיניו, אינו רודף אחריהם ולא עושן". כלומר אדם אשר בז לחוק ומזלזל בחוק יתקשה לעשות תשובה. ודומה שהרציונל ברור. אדם שמזלזל במצווה או בחוק מסוים לא יתקן את מעשיו לעולם כי בהתאם להבנתו החוק מיותר ונמצא שכל חייו יהיו בחטא.

הציות לחוק של מיעוט מתנגד

אמנם דברים אלו נאמרים ביחס למצוות האל, אך השאלה המתעוררת היא כיצד חובת הציות לחוק יכולה להתקיים מקום שלתפיסת האדם חקיקת החוק או קביעת הנורמה בטעות יסודה. מה קורה כאשר אדם אינו מסכים עם החוק האנושי ואף סבור ובטוח שקביעת החוק אינה נכונה ויש לשנותה.

כדי להשיב על תשובה זו אבקש לפנות לאגדה חז"לית מוכרת. ואני מבקש לחזור במנהרת הזמן אל תקופה בה לוח שנה מסודר כמו שמצוי היום לא היה קיים, ואת קידוש החודש היו עושים דרך ראיית הלבנה. וכך מתואר שבתקופת רבן גמליאל הגיעו שני עדים והעידו שראו את הירח, באותו פורום ישב רבן גמליאל שהיה נשיא באותה תקופה ואשר קיבל את גרסת אותם עדים, מנגד רבי דוסא בן הורכינס לאחר ששמע את עדותם הכריז שאין הוא מקבל את עדותם משום חוסר מהימנות 'עדי שקר הן'. ר' יהושע שהיה אף הוא באותו המעמד קיבל את עמדתו של ר' יהושע. החודש הוא חודש תשרי בו מציינים את יום הכיפורים. לנוכח גישתו של ר' יהושע שלא קיבל את דעת רבן גמליאל, ציווה רבן גמליאל על ר' יהושע שיבוא אליו ביום כיפור שחל לפי התאריך שר' יהושע סבור שחל יום כיפור, במילים אחרות, רבן גמליאל כדי לחזק את החלטתו מבקש מר' יהושע שיחלל את יום הכיפורים שחל לשיטתו.

המשך האגדה הוא מופלא, ואנו מוצאים את ר' יהושע מתקשה לקבל את ההזמנה ואינו מוצא את נפשו מה לעשות. הוא פוגש את רבי עקיבא – ורבי עקיבא מסביר למה יש לקבל את הכרעת רבן גמליאל גם אם יסודה בטעות. ולהבנתו קביעת החגים והמועדים הינה בהתאם לקביעה האנושית ולכן אם זה מה שקבע בית הדין אז כך יש לנהוג. ממשיך המדרש ומספר שלמרות דבריו של ר' עקיבא עדיין התקשה ר' יהושע לקבלם, והוא הלך אצל רבי דוסא בן הורכינס, אותו תנא שהיה באותו מעמד ואמר את העמדה ההפוכה, ר' יהושע היה סבור שחיזוק לדבריו הוא יוכל למצוא אצל המתנגד לעמדה שהתקבלה. והנה דווקא מהאופוזיציה שומע ר' יהושע למה כן צריך לציית לעמדת הרוב גם כשזו אינה מקובלת.

המשך האגדה מרתקת עוד יותר ויש בה כדי להניח תשתית רעיונית בשאלת יחסי מיעוט ורוב בעניין קבלת החוק שהמיעוט אינו מסכים לו. באגדה אנו מוצאים שר' יהושע: "נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו". ר' יהושע מבין שגם אם הרוב טועה וגם אם קביעת רבן גמליאל הנשיא מוטעית הוא מחויב לציית לה. ור' יהושע מחלל את יום הכיפור שהיה צריך להיות לדעתו אם היו הולכים לשיטתו.

אגדה זו מבקשת להמחיש את יחסי מיעוט ורוב בתקופה התנאים ואולי יותר מכל את היחס הראוי בין הרוב למיעוט. ואולי יותר מכל ראויה להילמד בעיון אגדה זו בימינו אנו כאשר יש חלקים בעם שמבקשים לא לציית לחוק רק מהטעם שלשיטתם הוא אינו נכון או אינו ראוי. עלינו לזכור ולשנן את פרשנותו המעניינת של כב' השופט אליקים רובינשטיין לחובה שקבע ר' חנינא סגן הכהנים במסכת אבות, הווי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את אחיו חיים בלעו" מסביר השופט אליקים רובינשטיין כי יישומה של תפיסה זו בחיים המודרניים מוסב לשמירה על החוק וכך הם דבריו: "שלומה של מלכות הוא בעיני מסגרת החוק". ואם נשוב לדבריו של החכם באדם, בספר משלי, הרי "חכם לב יקח מצוות".