הרב ד"ר עמוס בר דע
ראש חוג תואר ראשון בפקולטה להנדסה במכון טכנולוגי חולון ומוביל דעה בתנועת 'הנתיב השלישי'
פרשת ניצבים נקבעה כפרשה הנקראת מדי שנה לפני ראש השנה, על פי הפסוק "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם", המצביע על העמידה השוויונית לפני דינו של בורא האדם ביום בריאת האדם. במסורת הישראלית ראש השנה נחשב לחג האמונה בו מתחדשת ההכרה במלכות ה', המתבטאת בשלל פסוקים שאותם אנו אומרים בברכת מלכויות של תפילת מוסף.
הציר המרכזי סביבו חג יום ראש השנה הוא סיפור עקידת יצחק, שנקבע כנושא קריאת התורה ונזכר גם בחלק הזיכרונות "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור" , כמו גם זכר אילו של יצחק בחלק השופרות. דומה כי עניין עקידת יצחק מבטא את המוטו של חג האמונה, בו האדם נדרש למסירות טוטלית למלכות ה', מסירות שבאה לידי ביטוי ברעיון הקורבן.

מאידך, מסירות מוחלטת זו עלולה לבטל את ערך האדם בצורה מוגזמת, שכן בעקידה אברהם אבינו נדרש לבצע מעשה אנטי-אנושי מחריד. לסיפור העקידה הוצעו פרשנויות רבות, שונות זו מזו מקצה אל קצה: מהפרשנות התיאוצנטרית, שבה האלוקים במרכז ערכי האדם כפי שתואר לעיל, עד לפרשנויות הפוכות, אנתרופוצנטריות, המעמידות את האדם במרכז. אלו מתבססות על העובדה כי בסיפור העקידה המצפון האנושי שאותו מציג המלאך מבטל את צו האלוקים: "אל תשלח ידך אל הנער". כמובן, בראייה תורנית רחבה, האדם הוא בעל מעמד חשוב אף שאינו עומד במרכז ערכי האדם, מבחינת "ועשית הישר והטוב", ישר – בין אדם למקום, והטוב – בין אדם לחברו.
בהתייחסותנו כמאמינים אנו נדרשים לשיפוט של המציאות, כאשר בסרגל הערכים שלנו שני קצוות: בקצה אחד ניצב האלוקי, ובקצה השני האנושי. בתקופה המודרנית, עת חלו תמורות בעולם היהודי כאשר רוב בניינו ומניינו של העם היהודי נטה לקצה האנושי והלאומי, קמו אחרים בתגובה והטו את הכף אל הקצה האלוקי. היהודים החילונים שאחזו בברית הגורל – הסולידריות ההיסטורית – שמטו את ברית הייעוד – השליחות האלוקית. ואילו היהדות החרדית אחזה בברית הייעוד האלוקית תוך התנתקות אידאולוגית מברית הגורל היהודית.
בימים של חשבון נפש, אנו מחויבים לחשוב על נתיבים מאחדים המשיבים את האיזון בין שני הקטבים הללו, איזון שיאפשר לכל אדם לאחוז בבריתו ללא נטישת הרגשת השייכות והערבות ההדדית. זוהי קריאה לשני הקצוות למצוא את המכנה המשותף, לאלו שאוחזים בפלך האנושי לא לזנוח את האלוקי, ובני המגזר החרדי נקראים לשוב להיות שותפים לברית הגורל, ואף מובילים בחיי העם והמדינה.
אסיים בתקווה לימים שבהם הקב"ה יפרוש עלינו את סוכת שלומו, וניעשה כולנו אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם.
