התורה מונה באופן מפורט ובריש גלי את כל מרכיבי המשכן וכליו. שואל רבי לוי יצחק מברדיטשב: כיצד נמנו הדברים בלי לחשוש מעין הרע? הן במדרש (תנחומא, כי תישא, ל"א) מצינו כי "הלוחות הראשונות שניתנו בפומבי – שלטה בהם עין הרע ונשתברו", ומשום כך ניתנו הלוחות השניות בצנעה, בלא מעמד של קולות וברקים. כמו כן, בגמרא במסכת תענית (דף ח' עמ' ב') נאמר כי "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין". לכן, אמרו במסכת בבא בתרא (דף ב עמ' ב') כי אסור לאדם לעמוד בשדה חברו בשעה שהשדה מלא ביבול, ומבאר רש״י ״שלא יזיקנו בעין רעה״.
הגמרא במסכת בבא מציעא (דף ל' עמוד א') גם אומרת כי אל לו לאדם לשטוח בגד נאה לשם ניקוי במקום שבו הוא גלוי לרבים, שכן בכך הוא שורף את הבגד "משום עינא" (שייתנו בו עין הרע). הדברים באים לביטוי קיצוני במסכת בבא מציעא (דף ק"ז עמ' ב'), שם נאמר: ״'והסיר ה' ממך כל חולי' (דברים ז', נ"א), אמר רב זו עין, ומבאר רש"י "כל חולי – דבר שכל החוליים תלויים בו, וזו העין – עין רעה׳. הגמרא מביאה את דברי רב כי בדק בבית הקברות ומצא ש-99 מהם נפטרו בטרם זמנם כתוצאה מעין הרע.
לכאורה, מה מקומה של עין הרע בעולם בו הקב"ה משגיח על בריותיו ועל מעשיהם ונוהג בהם בהתאם לעקרונות רציונליים של שכר ועונש לפי מעשיהם? הסבר לכך כתב הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו", לפיו כאשר אדם בולט לעיני הבריות, יש מי שמקנא בו ותמה בליבו "למה כל הטוב הזה מגיע לו"? שאלה זו מעוררת דין בשמיים על אותו אדם. בהתאם לכך, מובן כי מי שיש לו עין טובה, דן כל אחד לכף זכות ורואה מעלת חברו ולא בחסרונו – אין עין הרעה שולטת בו. הקב"ה משלם לו מידה כנגד מידה, ומאחר שעינו טובה לא תשלוט בו עין הרע. מידת הדין לא תתעורר לגביו, שכן הוא לא מעורר אותה לגבי אחרים.
כך מבאר טוב העין והסנגור הגדול של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשב, ומשיב לשאלה: כיצד מנו בפומבי את כלי המשכן? תשובתו היא כי במלאכת המשכן נעשה הכל על פי חשבון מפורט, ולמרות זאת הייתה הברכה שורה, שכן עין הרע שולט רק בדבר שאנשים מקנאים בו ושואלים "מכוח איזו זכות ניתן". אולם, מי שרואה בדברים ברכה אלוקית אינו מעורר קטרוג. כאשר בני ישראל ראו משכן וכליו, הם לא ראו זהב וכסף אלא שכינה, וממילא ראייה זו אינה טומנת בחוּבה עין הרע.

על כנסת ישראל נאמר (שיר השירים ז', ה') 'עיניך ברֵכות בחשבון'. מבאר רבי לוי יצחק כי אף בדבר שיש בו חשבון אין חשש לנזק של עין הרע, "מחמת שאיש הישראלי בכל דבר אשר רואה ומסתכל, רואה את כוח הבורא ובראיה זו ממשיך ברכה. עיניך נעשו כמו ברֵכות ומעינות שפע, אף בדבר 'חשבון'".
הווי אומר כי עין הרע היא קטרוג ודין, אך למי שניחן בראייה סנגורית אין עין הרע, אלא ברכה ממקור עליון.
