גלגל חוזר בעולם – ר' משה חיים לוצאטו

בפינות הקרובות נעסוק, אי"ה, בדמותו ובמשנתו של אחד מגדולי ישראל במאות האחרונות, אדם שהוביל מהלכים חסרי תקדים בלימוד התורה וברעיונות היסוד שלה – ר' משה חיים לוצאטו (1746-1707 למניינם). רמח"ל, בן איטליה, היה עילוי אדיר בכל תחומי התורה, אך בעיקר יצא שמעו מגיל צעיר בעיסוק בתורת הסוד. על פי עדותו, בגיל עשרים החל רמח"ל לקבל תורה מפיו של מלאך משמיים, מגיד. מפיו של המגיד חיבר רמח"ל אלפי דפים של חיבורים בלשון הזוהר, ובהם רעיונות עמוקים הנדרשים לעת הגאולה. תודעת הגאולה תמשיך לפעם אצל רמח"ל לאורך כל חייו, ולמעשה כל מפעלו הספרותי מוקדש לקידום גאולת ישראל (ראה במיוחד את מאמר הגאולה שלו).
בשלב מסויים, בשל הגילויים הנפלאים אותם חווה ולנוכח העובדה שמציאות זו לא נעמה לאוזנם של כמה מגדולי ישראל, אולץ רמח"ל לגנוז את כתביו ולהשבע שלא לעסוק יותר בקבלה ובקבלת תורה מפי המגיד. קשה לדמיין כמה נזק גרמה שבועה זו לתולדות תורת הסוד בפרט, ולתורת ישראל בכלל.
רמח"ל מצא את התגלות הא-ל בכל שלב משלבי המציאות. לדעתו, הגאולה היא בעיקרה מעמד בו בני האדם יכירו לראשונה בכך שא-להי ישראל מנהל את העולם בצורה מוחלטת, ויתנערו מאשליית הקיום האנושי המנותק ממקורו הא-להי. כך כותב רמח"ל בחלק ב, פרק ח מספרו הנוגע דרך ה':
"ממה שיבחן מאד בהשגחתו ית', הוא היות יסוד כל סדרי ההשגחה ודרכיה – יושר המשפט וקו הדין, וכענין שנאמר, 'שבט מישור שבט מלכותך', וכתוב, 'מלך במשפט יעמיד ארץ'. ואמנם ידענו באמת, שאין חפצו של הקב"ה אלא להטיב, והנה הוא אוהב את ברואיו כאב האוהב את בנו, אלא שמטעם האהבה עצמה ראוי שייסר האב את בנו להטיבו באחריתו, וכענין שנאמר, 'כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך'. ונמצא, שהמשפט והדין עצמו ממקור האהבה הוא נובע, ואין מוסרו של הקב"ה מכת אויב ומתנקם, אלא מוסר אב הרוצה בטובת בנו…".
כלומר, הקב"ה מנהיג את עולמו בדרך של שכר ועונש, בהנהגת משפט. הנהגה כזו מעניקה לאדם אוטונומיה לפעול בעולמו אף בניגוד לרצון ה', לכאורה, אולם תוך הבנה שלעת המשפט הקב"ה עתיד להפרע ממי שביצעו מהלכים שמנוגדים לרצונו, ולשלם גמול טוב למי שהלכו בדרכיו. מודל "משפטי" זה נובע כולו מרצון ה' להעניק לבני אדם שכר, לקדם אותם ולרומם אותם, באמצעות מערכת של חיזוקים חיוביים ושליליים. אולם, ממשיך רמח"ל:
"ואולם משרש זה נולדים שני ענינים, האחד – שהמוסר עצמו יהיה ממותק ולא קשה ואכזרי, כי האהבה עצמה תמזוג את הדין ברחמים. והשני – שלפעמים כשהשעה צריכה לכך יעבור האדון ב"ה על שורת הדין לגמרי וינהג ברחמים, וכענין שנאמר, 'וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם' ".
מאחר שהקב"ה אוהב את ישראל ואת העולם כולו באהבה עמוקה שאינה ניתנת להבנה, הרי שדרכו ה"חינוכית" בהנהגת העולם היא כזו שנוטה יותר אל הרחמים, שמאפשרת לחוטאים להתקיים בחטאם, בשביל לזמן להם את אפשרות התשובה, ולא גישה שמבקשת תמיד להפרע מהרשעים. אך חשוב להבין שבשיטת הנהגה זו יש רק מעטה חיצוני, והמציאות לאשורה עמוקה בהרבה:
"והנה בהיות שרצה הקב"ה בבחירת האדם במעשיו, וביושר משפט הגמול לשלם לאיש כמעשהו, הנה כביכול משעבד הוא את הנהגתו למעשה האדם, שלא ייטיב לו ולא ירע לו אלא כפי מעשיו. אך באמת הנה האדון ב"ה אינו משועבד לשום חק ואינו צריך לזולתו ולא מתפעל משום דבר, ועל כן כשירצה להשתמש מרוממותו, הנה יפעל וינהג כפי רצונו בלי הכרח או עיכוב כלל. ואולם להנהגת המשפט ינהג כפי השעבוד שזכרנו, אך כשתגזור חכמתו היות נאות העברה על שורת הדין, הנה ישתמש מרוממותו ויחוד שליטתו, ויעבור על פשע ויתקן כל קלקול בעוצם כחו. נמצאו כאן שני מיני השגחה, השגחת השכר ועונש, והשגחת השליטה והיחוד, ובשני הדרכים משגיח כבודו ית' תמיד על ברואיו. כי הנה הוא משגיח בהשגחת המשפט, לשפוט תמיד את כל המעשה. ומשגיח בהשגחת השליטה, לקיים בכחו ויכלתו את הבריאה, ולא תחרב ברוע מעללי בני האדם".
כאן חושף לפנינו רמח"ל את האלמנט היסודי במשנתו – הנהגת הייחוד. העולם מתנהל על פניו לאורה של הנהגת המשפט, אולם המתבונן בהנהגה זו עלול לקבל את הרושם שלא הקב"ה מנהיג את העולם, כי אם האדם במעשיו ובפעולותיו. יתר על כן, בעולם שמתנהל על פי הנהגת המשפט יש מקום לגילויים של רוע ושל אכזריות, של פעולות שמנוגדות לחלוטין לרוח ה' ולרצונו, כפי שאנו מבינים אותו. לכך, הנהגת היחוד היא האמת הא-להית שניצבת מאחורי הקלעים של עולמנו. בפיסקה שציטטנו הביא רמח"ל את ההנהגה הזו רק ככלי שלפרקים נדרש לו הקב"ה לטובת חריגה מהסדר הקבוע, בשל רצון להדגיש נקודה מסויימת, או לפעול פעולה שאיננה נובעת במישרין מההיסטוריה העולמית (לדוגמה פעולה משמעותית של גאולת ישראל, הגם שאיננה מובנת מבחינה היסטורית פשוטה, כמו הקמת המדינה, וכדומה). אך בספריו האחרים מבטא רמח"ל גישה לפיה הנהגת הייחוד עתידה להתגלות לעתיד לבוא, ולהאיר באור א-להי את כל קורות העולם לדורותיו לאמור, חותמו של הקב"ה יתגלה בכל צעד ושעל בהיסטוריה העולמית, וממילא כל באי יכירו וידעו כי אין עוד זולתו. כך לדוגמה בפירושו של רמח"ל על הנביאים:
"כבר ידוע ששתי הנהגות יש בעולם, הנהגת השכר ועונש והנהגת היחוד. הנהגת השכר ועונש היא הרשימו, והנהגת היחוד היא הקו הנעלם תוך הרשימו ומנהגו. ומזה נמשך שאפילו בעת שליטת הרע יכולים אנו לעשות תיקונים רבים לצורך הגאולה,- להכניעה, לפי שסוף כל סוף הכל צריך להגיע אל השלמות, שהוא הנהגת הקו הזה. והטעם שאומר, "ה' אור לי", הוא זה, הנה אמרו שדרך שלקח הרצון העליון לגלות יחודו הוא דרך שם הוי"ה ב"ה, שהכל צריך לסבב ולגלגל לזה ודאי. וזהו, "כי אשב בחושך ה' אור לי", הוי"ה דייקא".
לא נאריך כאן בביאור כל הרעיונות הנפלאים שמקופלים בציטטה זו, אלא רק נסכם שלאורה של הנהגת היחוד, שהיא הדרך האמיתית בה מתנהל העולם, אין מקום שנעדרת ממנו שליטה והשגחה א-להית מוחלטת. בשל כך, האדם עובד ה' צריך תמיד לדבוק בבוראו, אף במחוזות ובזמנים שבהם השגחתו ית' אינה גלויה. סוף האמת להתברר ולהתגלות לעתיד לבוא, בעת בוא יום ה'.

תשס"ט