כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

אחת החוויות החוזרות ונשנות אצל כל לומד תורה, היא החידוש. פסוקי מקרא או כל טקסט אחר מספרות חז"ל, שנקרא בעבר

לעיתים קרובות, תיאוריו הקצרים של המקרא מגלים טפח ומכסים טפחיים. כך, בתיאור הנורא של העקדה מסתפק המקרא בפירוט קצרצר, מעין

לעתים קרובות, תיאוריו הקצרים של המקרא מגלים טפח ומכסים טפחיים. הם פורשים בפנינו תמונה עובדתית מרתקת, מסעירה, עוצמתית, אך מחסירים

מלחמת העולם הראשונה הייתה אירוע רב זִירָתי. ארבעה מלכים מול חמישה, מצפון ומדרום, מזרח ומערב. כדרכו, המקרא שלא נועד להיות

העולם שאחר המבול לא יהיה עוד זהה לזה שהיה לפניו. העולם שאחרי שמחת תורה תשפ"ד לא יהיה עוד זהה לזה

בברכה המיוחדת שאנו מוסיפים בברכת המזון בימי חג הסוכות, אנו נושאים תפילה: "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת".

אחד הפרקים הקשים ביותר בספר התהלים – פרק ט – נפתח בהכרזה תמוהה: "לַמְנַצֵּחַ עַלְ מוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד. אוֹדֶה

כך שוֹרֵר משורר התהילים (פרק כד): "לְדָוִד מִזְמוֹר, לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָה. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל

המילים הפותחות את פרשת 'וילך', שתי תיבות בסך הכל, "וילך משה", חובקות בתוכן תובנות עמוקות. משה רבנו, אדון הנביאים, שליחו

המפגש המחודש עם פרשת השבוע מזמן לנו בכל שנה חוויה חדשה. פסוקים שנקראו על ידינו עשרות ואולי מאות פעמים בשנים