הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)שתי משמעויות עמוקות יש למגמה ההולכת ומתגברת בבג"ץ לעקירת דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ולהדגשת היסוד האזרחי שבה. פסק הדין המכיר בגיורי הקפיצה הוא אחת התחנות האחרונות החמורות במגמה זו. בית המשפט העליון מסתתר סביב עיקרון השבת החקיקה לבית המחוקקים, ומנצל את החולשה של הרשות המחוקקת ואת אבדן האידיאולוגיה לטובת האינטרסים כדי להכריע בשאלות קיום מהותיות של מדינת ישראל. ההכרעה כי אין המדינה רשאית לקבוע מיהו המגייר נגועה בחוסר סבירות קיצונית עד שקשה להבין את הנימוקים לה, והעובדה שבית המשפט התעלם מהחורבן הגדול של התנועה הרפורמית ומהעובדה שאין היא יכולה להיות ערובה כלשהי להמשך קיומו של עם ישראל מלמדת על חוסר החשיבות שהוא מגלה כלפי העם היהודי. מעבר לכך, בשעה שמוסדות המדינה יפסיקו להיות גורם השומר על זהות האומה אנו צפויים להעצמת הקריאות והמעשים ליצירת ספרי יוחסין עצמאיים, שהם הפילוג הממשי, שהרי אין פילוג גדול יותר מאשר זה שימנע תוך דור או שניים אפשרויות נישואין בין קבוצות שונות באומה, ומעבר ממסלול למסלול רק על ידי גיור, שכמובן יידחה על ידי קבוצה אחרת כמקובל במקומותינו. ד' ירחם.
המשמעות השניה היא המשמעות הביטחוניות. בפסק דין זה אין מדובר בעניינים הנוגעים לדמותה הרוחנית של המדינה בלבד, כי אם גם בקיומה הממשי. העובדה שנפתחו שערי האזרוח בפני כל העומד בסטנדרטים הירודים של הגיורים הפיקטיביים מסכנת סכנה של ממש את מדינת ישראל. עשרות אלפי עובדים זרים, מהגרים עויני ישראל שהסתתנו בהיקפים גדולים לתוך העלייה מרוסיה ועוד מאגרים אנושים רבים שיגוירו בקלות על ידי גיורי הקפיצה מעצימים את מספר אזרחי המדינה שכלל אינם יהודים לאמיתו של דבר, והסכנה של גיס חמישי פנימי לעצם רעיון קיומה הולכת ומתגברת.
אחת התוצאות של המאבק נגד מהלכי הממשלה והכנסת בגוש קטיף ובצפון השומרון היא חוסר תשומת הלב המספקת למציאות זו, והתעלמות מהתגובה הנתבעת כעת מאתנו. תגובה זו יש לה שני פנים. פן אחד הוא העצמת המאבק דרך מדינת ישראל כדי לשנות לחלוטין את ההכרעה הזו. את המאבק יש לנהל בכלים בהם יש לנהל מאבקים על דמותה של המדינה כגוף שלטוני – להיאבק על כך בכנסת, לעודד ולהצטרף ליוזמות חקיקה, לערוך ימי עיון וכינוסים המבארים את הסכנות הגדולות שבמדיניות זו, לשתף פעולה עם מערכות יהודיות רבות המתנגדות בתוקף לפסק דין זה, לצאת למסע הסברה והתחברות לאומה בכלל ולערוך פנים אל פנים בתחום הזיקה העצמית לעם ישראל ועוד ועוד. אנו מאמינים בטעות כי בשעה שאנו נאבקים על ארץ ישראל אנו מקדמים גם את דמותה של מדינת ישראל כמדינת האומה היהודית, אולם בדבר אינו עומד במבחן המציאות, ולמעשה גם לא במבחן הטיעון הלוגי.
עניין שני הנתבע מאתנו הוא להמשיך ולהתרגל למציאות החדשה הנוצרת לפנינו, והיא המציאות של "שוק חופשי". את הטעות הגדולה כבר עשינו, בשעה שאמצנו את שיטת ה"שב ואל תעשה" בוועדת נאמן, ודחינו את האפשרות הנדירה שאפשרה חקיקה מסודרת בתחום הגיור. המבקש לשמור על דמות האומה ייטיב לעשות אם ימשיך במגמה העליונה שרבים שותפים לה והיא ההכרה שהאמת תנצח, והיא חייבת לשמור על אמיתותה. הגיור האמיתי הוא גיור הנעשה על ידי בתי הדין, ובתי הדין מחויבים מחד גיסא לעמידה מוחלטת על יסודות ההלכה ומאידך גיסא למצוות ואהבתם את הגר, כמו גם ההכרה בגודל שעה ובמשמעות שיבת העם. המנהל לגיור העושה מלאכת קודש בתיאום בין הגורמים השונים צריך להרחיב את פעולתו ולהביא את בשורת גיור האמת בפני המתגיירים. למעלה מכך, ישנם עשרות אלפי אנשים שאינם יודעים שהם למעשה יהודים על פי ההלכה, ועוד כמה שנים גם לא יוכלו להוכיח זאת בשל העובדה שאבותיהם הולכים ונפטרים מן העולם – צו השעה הוא להגדיל את מספר בירורי היהדות.
והקהילה הציונית דתית ? היא צריכה להירתם למשימה זו בכל מאודה, ובעיקר להיות משפחות מלוות ותומכות לגרים הבאים להתגייר, והמאור שבו יתקבלו, כמו גם העזרה בגיור עצמו כמשפחה מלמדת, היא המשימה הגדולה שאנו יכולים ליישם בפועל, ואנו קרואים לעשות זאת במלוא ההיקף והמאמץ. (מצורע תשס"ה)
