אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])יש אנשים ודברים שהפכו לסמל. לסוג של 'מותג'. כך בלעם ועמלק. בלעם איננו אדם פרטי ומקרי, כשם שעמלק איננו עם רגיל שהזדמן במקרה לסכסוך שכנים. בלעם ועמלק מייצגים את המהות של הרוע המזוקק, ושל הצביעות בהתגלמותה. פעמים הם עוטים על עצמם חליפות ועניבות, פעמים כאפייה. פעמים ולשונם מתקתקה ומלאת חנופה וכפל לשון, ופעמים בוקעת מגרונם זעקת ה'אללה הוא אכבר' כשמבט של רצח בעיניהם.
השיטות משתנות, הטקטיקות מתחלפות, אבל המהות נשארת והמטרה ניצבת נצחית מול עיניהם: "אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד" [תהילים פ"ג]. פעמים הם באים לבד, ופעמים הם יוצרים קואליציה של ציר הרשע ומצרפים אליהם את כל שונאי ישראל למיניהם ולדורותיהם: "אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים… גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר… גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם…".
רק השמות והתאריכים מתחלפים, אבל השיטה אותה שיטה, כדבריו של ביאליק ב'עיר ההריגה', אותה כתב לאחר פרעות קישינייב ב-1903, פרעות שבהן 49 יהודים נרצחו, 500 נפצעו, אלפי בתי יהודים נבזזו בשיא של גל הסתות אנטישמיות קלאסיות – "השיטה פרחה והשוחט שחט".
volodymyr-hryshchenko
בלעם ועמלק הם יוצרי השיטה. זכויות היוצרים שלהם, והתמלוגים על השיטה מגיעים ליורשיהם. יורשיהם לא צריכים לעשות דרך ארוכה מפְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר, או מאֲרַם נַהֲרַיִם עד הירדן כדי לקלל. הם עושים את זה בשיטה של המאה ה-21. הם מקימים ועדות באו"ם. פונים אל בית הדין בהאג, מעלים להצבעה במוסדות פיפ"א, בונים אתרי שנאה וערוצי תקשורת, ותחת מטריית חופש הדיבור וחולשת העולם המערבי – עורפים ראשים בפיהם ובסכיניהם.
בלעם ועמלק הם לא עניין פרטי או סכסוך מקומי. הם השיטה. השיטה שלא תנוח ולא תשקוט כל זמן שיישאר יהודי אחד בעולם, אפילו בקצה אוקלנד. שיטה שלא תנוח ולא תשקוט כל זמן שתישאר פיסה אחת של אדמת ארץ ישראל בבעלות יהודית: "אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱ-לֹהִים".
קראתי בשקיקה ובנשימה עצורה את ספרו המרתק של החטוף אלי שרעבי, "חטוף". זהו מסמך מטלטל מבחינות רבות. באחד מפרקי הספר, מתאר אלי את המסקנות שלו משיחותיו עם השובים שהחזיקו אותו במשך מאות הימים ששמרו עליו בשבי. התובנה שלו מהשיחות הללו היא שמבחינתם אין בכלל דבר כזה שנקרא מדינת היהודים, אין זכות לאף יהודי להתגורר בשטח ישראל, ושהם לא ינוחו ולא ישקטו, גם אם זה ייקח דורות, עד שאחרון היהודים ייעלם מארץ ישראל, ועדיף שייעלם בכלל מכדור הארץ. זה החינוך שלהם, זו השאיפה שלהם, וכל אמצעי כשר למען המטרה הזו.
לפחות שאנחנו לא נתבלבל: בלעם ועמלק הם לא פרשת שבוע של היסטוריה, של משהו מפעם. הם הכי אקטואליה. את בלעם ועמלק אפשר לפגוש מדי יום במהדורות החדשות ובכותרות העיתונים, בקמפוסים ברחבי העולם, בוועדות החקירה ההזויות של האו"ם, ובבתי דין לפשעי מלחמה.
הם רק מחליפים שמות ובגדים, סיסמאות וטקטיקות, ערוצים וכלי נשק – אבל המהות היא אותה מהות, המטרה היא אותה מטרה, השנאה היא אותה שנאה, השיטה היא אותה שיטה, הסכין היא אותה סכין, והשוחט הוא אותו שוחט.
אין כמו פרשת 'בלק' להזכיר לנו את זה, ואין כמו הפטרת 'בלק' המזכירה לנו את ייעודנו שלנו כבני אדם וכעם מול הרוע הזה: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ".
