מערכת שבתוןיעקב סולר, חבר הנהלת העיר ב"ב ומנכ"ל מכללת "תלפיות"
נוכח הנסיבות, יום העצמאות השנה הוא שעה יפה לחשבון נפש אמיתי של הציונות הדתית ויחסה למדינה.
אנו מרגישים שישנם סדקים ואולי אפילו שברים בתחושת השותפות שלנו עם כלל הציבור. אנו חשים שנשארנו לבד, כקול קורא במדבר נגד איום העקירה של אחינו תושבי גוש קטיף וצפון השומרון. עדיין מרחפת לה סכנת חורבנה של קהילה שלמה על ישיבותיה ובתי הכנסת ועל חיים יהודיים המפכים בה. האיום קיים – וכולנו מקוים ומצפים ומייחלים לנס.
לציונות הדתית יש משנה סדורה אבל יותר מזה יש לה חלום. את החלום הזה ניסח בצורה בהירה אדם גדול בתורה, שלא נמנה על החוגים שלנו אלא אחד מראשי אגודת ישראל טרום השואה, איש מופת בהנהגתו בגיטו ורשה, הרב הגאון הרב מנחם זמבה הי"ד וזאת עשה בנאום שנשא בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בחודש אלול שלש שנים לפני פרוץ השואה [תרצ"ז]. בהסבירו את מחשבת הציונות הדתית אמר בין השאר שמאמיני דרכה שואפים למשהו גדול :
"…לראות במהרה התכוננות מלכות ישראל מחמת גודל תשוקתם לקדש שם שמים לעיני העמים להראותם כי אחרי שעברו אלפי שנה ועם ישראל נע ונד בארץ עוד לא אבד שברו ועוד חיה יחיה" [חדושי הגרמז סימן נ"ד]
הרב מנחם זמבה הי"ד נהרג בהפצצה על הגיטו [והובא לקבורה בהר המנוחות לאחר כמה שנים] כך שלא זכה לראות את עצמת קידוש ה' המתקיים לעיני כל העמים, כאשר עם ישראל חוזר לארצו ומדבר בשפתו, רבבות אלפי ישראל לומדים תורה, וארץ ישראל והרי ישראל נותנים את פרים בחקלאות מפוארת , צה"ל הוא אחד מהצבאות הטובים ביותר בעולם, תעשיות עתירות ידע, ורוב רובם של אזרחי ישראל חיים ברמת חיים שאבותינו בגלות יכלו רק לחלום עליה – כל זה תוך כדי מאבק על עצם קיומינו.
יש הרבה צללים, ישנם קשיים וגם עלולות חס וחלילה להיות ירידות ונסיגות בתהליך הגאולה של עמנו –
אבל אנו חייבים לשאול את עצמנו בכנות:
האם בסופו של דבר אנו לא חשים שחזון הציונות הדתית מתגשם יום יום?
האם החלום לא הפך למציאות ?
האם ההליכה המשותפת של הציונות הדתית עם אלו שראו בחזון הציוני רק משהו ארצי וגשמי גרידא לא הוכיחה את עצמה?
האם השותפות עם כלל ישראל על כל גווניו לא היא שהביאה לביסוסה וקיומה של מדינת ישראל ?
יום העצמאות ה' באייר חל השנה בפרשת "אמור" בה נקרא על מצוות קידוש ה' "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" והרי ברור לכולנו שפעמים צריך למות על קידוש ה', אבל בעיקר אנו מצווים לחיות על קידוש ה'. אין לך קידוש ה' יותר גדול מעצם שיבת ציון ושיבת עם ישראל לארצו. ביום העצמאות אל לנו ליפול ברוחנו אלא נסתכל על החזון הגדול ונאמר את שיר המעלות במנגינת התקוה:
"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה".
נהיה מאלו שמכירים טובה להקב"ה בהלל והודאה על כל הניסים והחסדים הגדולים שעשה עמנו עד הלום. אנו אנשי הציונות הדתית מבינים שעצם קיומנו במדינת ישראל העצמאית היא קידוש ה' גדול בעולם. נתפלל שנזכה כולנו לראות הלאה בחסדיו המרובים על נחלת אבותינו עד שנראה בעינינו את תקומת מלכות ישראל בשלמותה והתגשמות חזון הנביאים:
"עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹקיכֶם: [ישעיהו פרק מ ]
(אמור תשס"ה)
