על הפטרת יום העצמאות

עם קום המדינה וקביעתו של יום ה' באייר כיום העצמאות, החלו דיונים על צביונו הראוי של היום. הרבנות הראשית לישראל היוותה מוקד לדיונים אלו ככל שהם נגעו לאופיו הדתי של היום, לתפילותיו ולמנהגים היהודיים בו.

בשנת תש"ט תיקנה הרבנות הראשית לקרוא כהפטרה ביום העצמאות (בלי ברכות ההפטרה) את הקטע מישעיהו, פרק י, המתחיל במילים "עוד היום בנב לעמוד". לימים, סיפר הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל כי הוא היה זה שתיקן לקרוא הפטרה זו, ונימוקו עימו: זוהי ההפטרה שנקבעה בתלמוד ליום טוב האחרון של פסח בחו"ל (שמיני של פסח). הואיל ובארץ ישראל לא נוהגים יום טוב שני, "מפסידים" אנשי ארץ ישראל את קריאתה של הפטרה זו, ועל כן מתאים  להשלים אותה ביום העצמאות. אכן הנושאים המופיעים בהפטרה מתאימים להיקרא ביום העצמאות: ביאת מלך המשיח, קיבוץ הגלויות ועוד נושאי גאולה וחזון אחרית הימים.

זהו המקרה היחיד בו קוראים הפטרה ללא קריאה בתורה כלל (למעט בשנים כהשנה בהן חל יום העצמאות ביום חמישי). אמנם, בשנות המדינה הראשונות הנהיגה תנועת "הקיבוץ הדתי" לקרוא בתורה בתחילת פרשת עקב, והרב חיים דוד הלוי זצ"ל הציע לקרוא בפרשת נצבים, אך מנהגים אלו לא התקבלו ברוב המקומות, ונשארנו עם ההפטרה בלבד.

אל הסיבות שהעלה הרב אונטרמן לקביעת ההפטרה, ניתן להוסיף טעם סמלי וכמעט מיסטי לקביעת ההפטרה ליום העצמאות: בטור אורח חיים (תכח) מובאים סימנים לפי קוד אתב"ש לחיזוי היום בשבוע שבו יחולו החגים בשנה הקרובה:

א-ת: ביום בשבוע שבו חל א' של פסח יחול גם תשעה באב; ב-ש: ביום בו חל ב' של פסח יחול גם חג השבועות; ג-ר: ג' של פסח – ראש השנה; ד-ק: ד' של פסח – שמחת (קריאת) התורה (הכוונה היא בחו"ל ליום התשיעי של סוכות); ה-צ: ה' של פסח – יום הכיפורים. ו-פ: ו' של פסח – פורים (שקדם לחג הפסח).

כאן מסתיים לו במפתיע הסימן והצמד ז-ע נשאר מיותם! זאת, עד קביעתו של יום העצמאות בתאריך ה' באייר. אכן, היום בשבוע בו יחול ז' של פסח הוא היום בשבוע שבו יחול גם ה' באייר – יום  העצמאות. יום העצמאות כביכול עומד ומכריז: "בארץ ישראל העם היהודי אינו חי בספק אלא בוודאות ברורה". אין בארץ ישראל ספיקא דיומא, וממילא אין צורך בהפטרה ליו"ט שני של גלויות. ואין ראוי יותר מיום העצמאות להפטיר בו את ההפטרה שנקבעה ליום המסמל את ההבדל שבין הגלות לבין ארץ ישראל.