המאבק בכל החזיתות – עולה מדרגה

הם   מ פ ח ד י ם

ראש ישיבת 'אור ישראל' (פ"ת), הרב יגאל רוזן, מבכירי רבני דגל התורה, הוא אישיות מוערכת מאוד במגזר החרדי. הישיבה בראשה הוא עומד מאז הקמתה ב-1943 נחשבת לאחת מספינות הדגל של הישיבות החרדיות, והרב ידוע כמי שמקפיד מאוד-מאוד-מאוד על המשמעת שם. לצד הידע התלמודי העצום שיש לו, הוא מוכר כבעל 'פתיל קצר'. בעיניים שלי, האפשרות הלא בלתי סבירה, שמדינת ישראל מתקרבת (סוף-סוף) לחוק שיצמצם את היקף ההשתמטות של צעירים חרדים, מלחיצה (גם) את הרב יגאל רוזן מאוד. אני למד זאת ממתקפה מילולית שלו חריפה ביותר בפני תלמידיו לפני יציאתם לחופשת 'בין הזמנים' –דברים שפרסם איש התקשרות החרדי אבי רבינא.

אזהרה: לא לבעלי לב חלש, וגילוי נאות: אני מחזיק עצמי לא להעלות על הכתב את כל מה שאני חושב על הרב רוזן בעקבות דבריו אלה (" והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש", אבות ב' משנה י'). ובכן, להלן הדברים, שפטו אתם: "כמו בשואה, הם חשודים שהם יכולים להמית אותנו בתאי הגזים. אתם חושבים שזה רחוק? אתם חושבים שזה רחוק, שהם לא יכולים לעשות לנו את זה? הם חשודים גם על זה. כן, הם חשודים גם על ז. כן, 'האחים שלנו', שנקראים האחים שלנו, כולל האח מרעננה (מתכוון לבנט; מ"ז), הם חשודים על הדברים האלו בצורה הכי ברורה. ומי שרוצה, מי שרואה את עצמו נפגע מזה, בבקשה, שיבוא לתבוע אותי בבית משפט… זה המצב שלנו. אנחנו צריכים לדעת שהקב"ה הוא זה שרוצה מאיתנו, הוא מאותת לנו. הם לא סופרים אותנו. רשעים, אנטישמים, הם יותר גרועים מהגרמנים יימח שמם!".

ואם חשבתם שבזה הוציא כבודו את כל הקיטור – טעיתם. הבטן מלאה. בפוסקים, אך גם בכמוסות ארס. על המצב הפוליטי אמר הרב רוזן: "לפזר את הכנסת וללכת לבחירות עכשיו, על רקע חוק הגיוס, זה הדבר הכי גרוע, זה יפגע בש"ס בקלפי. אין שום סיטואציה בעולם להביא חוק גיוס. אותם מנוולים בבית משפט העליון לא יסכימו לכך. אין מה להתעודד כרגע. והיה ונלך לבחירות, המצב יהיה הרבה יותר גרוע. כל אותם אנטישמים כבר יהיו בגיהינום כשהמשיח יגיע". סוף ציטוט.

בעיניים שלי: הורים לתלמידים אלה, ככה אתה רוצים שילדיכם יתחנכו? "אלה שרוצים בגיוס חרדים (מן הסתם בדגש על ה'סרוגים', 'אחים שלנו' כהגדרתו) חשודים ברצון להכניס את החרדים לחדרי הגזים? אנחנו אנטישמים? אנחנו יותר גרועים מהנאצים, והוא כבר יודע שנהיה בגיהינום?! אני משתדל להיות עדין בתגובתי. קודם כל, הרב יגאל רוזן, לא אח שלך, גם לא בן דוד. ב"ה.

לו היה לי קרוב משפחה בישיבה הזו, הייתי מושך אותו משם כמה שיותר מהר. לו הייתי רב העיר פ"ת, הייתי פוגש את הרב רוזן ומבקש ממנו (בתקיפות) להביע התנצלות על הדברים. לו הייתי נציג ציבור בעיריית פ"ת, הייתי פועל שהישיבה בראשותו לא תקבל אגורה שחוקה עד שהוא יתנצל. עם כל הכבוד לחוכמתו ולחריפותו, דרך ארץ קדמה לתורה (וכל זה בלי להיכנס בכלל לסוגיית חובת הגיוס). אגב, אם הרב הראשי לישראל היה מזמן עצמו לפגישה עם הרב רוזן ומנסה להרגיעו, אצלי זה היה מקנה לו שתי נקודות זכות (מי יודע, אולי עד שבת נשמע משהו בכיוון). ועצה שלי לזרועות הביטחון: אל תחשבו להגיע ללכוד עריקים בישיבה של הרב יגאל רוזן. אם תגיעו, לא בטוח שתצאו משם. ואם תצאו, יש לי חשש איך תצאו משם.

הוצאנו. נרגענו. ובטח לא תופתעו לשמוע שאותו הרב יגאל רוזן נולד למשפחה ציונית דתית, אביו היה הסופר דב רוזן ז"ל, אמו בת-ציון ע"ה הייתה אחות לרב פנחס קהתי ז"ל, ואחיו הרב ישראל רוזן ז"ל היה מייסד מכון צומת ועמד בראשו עשרות שנים עד לפטירתו.

ותראו איך שגלגל מסתובב. לפני לא מעט שנים פעל הרב יגאל רוזן בנושא הסדרת מעמדם של בחורי הישיבות מול צה"ל. פורעים מהפלג הירושלמי, שטענו כי בכוונתו 'למלא את המכסות' ע"י נוער חרדי מן השוליים, הפגינו נגדו. בסוף שנת 2017 אף השחיתו את דלת ביתו בדבק, קיימו תפילת ערב שבת מתחת לביתו שבבני ברק, ואף הפריעו לשיעורים שהעביר בישיבה. היום, מן הסתם, הם 'אחוקים'. כי אלה שהיו 'האחים שלנו', ובעברית – ה'סרוגים' – הם מנוולים, אנטישמים, גרועים מהנאצים וכדומה. אליבא דכבוד הרב. יש 'עשה לך רב' ויש 'בחר לך אח'.

מה קורה איתנו?

מטולה היפה והשקטה של לפני פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', מתקשה, למרבה הצער, לחזור לעצמה. למרות שצה"ל הודיע לתושבים כי אפשר לחזור והחיים שם בטוחים (הרבה כוחות של צה"ל פועלים גם מעבר לגבול), הרוב טרם חזר ורבים מהם 'גילו' את מרכז הארץ ולא רוצים לחזור. בתכל'ס, נכון לעכשיו, רק 36% מתושבי מטולה חזרו לבתיהם. נכון, בתים רבים עדיין בשיפוצים, אבל בתכל'ס לכולם שם ברור שהרבה מאוד מתושבי מטולה של פעם קובעים את עתידם בחבל ארץ אחר של המדינה. גם בקריית שמונה וביישובים אחרים בצפון, שתושביהם נאלצו לעזוב בגלל המלחמה, המצב דומה. וכמו בחוקי טבע אחרים, אין ואקום. יש מי שממלא חללים. למטולה הגיעו כ-25 משפחות גרעין 'סרוגות', שבאו מתוך שליחות – ערך עליון עליו חונכו. רבות מהן משפחות צעירות, עם ילדים קטנים. מיותר לציין שכל הגברים שירתו ומשרתים במילואים, רובם ביחידות קרביות.

כל הטוב הזה לא ממש משכנע חלק מתושבי המקום הוותיקים, שחוששים שהנה ההדרה הדתית מגיעה ומטולה תיהפך לדוסית. באתר האינטרנט של 'מעריב' ציטטו כמה מהוותיקים. הנה כמה משפטים שלהם: "הגיעו הרבה משפחות דתיות, וכולם מוטרדים מזה. אף אחד לא מעוניין שהיישוב יהפוך לדתי… אני מבין שהם הגיעו לתמוך, אבל אני מקווה שלא באו להפריע. אין לי בעיה שיהיו פה, זה בטח אנשים טובים, רק אל תפריעו לצביון שלנו. אני מאוד מוטרד, וזה גורם לי לחשוב פעמיים אם להישאר פה. אני מאמין שהם באים להתיישב. זה מלחיץ את כולם, וזה חלק משיחות היום פה". תושב אחר דווקא לא נשמע מוטרד מהשכנים החדשים: "אני לא חושב שהם יישארו כאן. הם חבר'ה נחמדים וטובים שבאו לעזור, מבחינתם זו עזרה. אני באמת מאמין שהם לא באים ליותר משנה-שנתיים".

אז יש לי חדשות בשבילך (בלי שדיברתי עם המשפחות החדשות): אם הם ירגישו סבבה, הם יישארו. ראה דוגמאות מירוחם, ממצפה רמון ועוד. וכשהמשפחות האלה שם, מגיע להן הכל – חינוך, בית כנסת, מקווה. הכל, כמו שמגיע לך, גם אם אתה ותיק המושבה ומייסדה. אממה, החשש יכול להיות מובן, בטח למי שמצוי יותר בעניינים ומכיר את ההיסטוריה של הגרעינים האלה במקומות שונים בארץ. יש לא מעט יישובים שהגרעינים האלה, עם כל הטוב העצום שהם הביאו – והם הביאו – חוללו תמורות שלא תמיד התקבלו בהבנה ובשביעות רצון.

רוצים דוגמה? גרעין תורני ש'השתלט' על הממ"ד במקום והפכו לתלמוד תורה. לא כולם אהבו את זה. אבל 'הולכים לפי הרוב' (ו…הרב). כך או אחרת, בעיניים שלי, התיישבות כזו של גרעין במקום שחלק מתושביו עזבו מסיבות כמו אלה שאנו עוסקים בהן, היא דבר מבורך. התרומה של המתיישבים החדשים למקום ולתושביו יכולה להיות עצומה, אם רק ישכילו שני הצדדים לקלף את הקליפות, להסיר את הדעות הקדומות, לדבר בגובה העיניים ובלב פתוח, ואז סיכויים טובים שהחיבור יהיה הכי מוצלח שבעולם. לא זה נהנה וזה לא חסר, אלא זה נהנה וגם זה נהנה.

"יש היגיון בדרישת השר. אלא שהתנהלות השר הזה בחודשים האחרונים, כמו גם ראש הממשלה ושרים אחרים, גורמת לנו להרגיש כי הכל פוליטיקה, הכל מניפולציה"

המשימה הוכתרה בהצלחה

כמו רבים אחרים, ביום ראשון בערב הכנסתי עצמי ל'כוננות צפייה' (כוס קפה גדולה ו-200 גרם גרעינים שחורים) לקראת דברים שנשא ראש ממשלתנו לאומה, בעברית, בנוכחות עיתונאים ישראלים, שאף הותר להם לשאול שאלות. לראשונה זה שנים, מצאתי עצמי בחלוף 3-4 דקות קולט את הפואנטה, לוחץ על כפתור ה-OFF והולך לעיסוק אחר בידיעה ברורה שלא אחמיץ כלום. נכון, 'כל העולם במה', אבל להערכתי, מאחורי הקלעים מתנהלים הדברים הרציניים. ייצא מזה משהו או לא, רק אלוקים יודע.

עת הזמיר הגיעה

שר ביטחון, ישראל כ"ץ, הוא כנראה תלמיד מוכשר. לפני מספר ימים הציע השר לביטחון פנים איתמר בן גביר לעמיתיו: "תלמדו ממני, תראו איך המשטרה נענית להוראותיי". כזה ראה, שמע – וקידש.

הרמטכ"ל זמיר פרסם המלצותיו לקידום מספר קצינים בדרגת תא"ל, מינוי שעפ"י חוק טעון אישור שר הביטחון. שר הביטחון הוציא מייד הודעה: לא על דעתי. בעברית: אני לא חותמת גומי של הרמטכ"ל, גם לא בעניין המינויים. יש אולי צדק כלשהו בטענתו, אף שסביר שאין לו הרבה מושג (בטח לא יותר מאשר לרמטכ"ל) על האיכויות והביצועים של המועמדים לקידום. בחכמה שלאחר מעשה, נראה כי המחלוקת בין הלשכות היא על טיימינג לפגישה בין השר לרמטכ"ל. עפ"י דיווח ברדיו, לשכת הרמטכ"ל ביקשה רבע שעה עד חצי שעה, בעוד לשכת השר רצה יותר זמן, כדי שכבודו יספיק לדון על השמות, לא רק להציץ ולחתום. בלי להיות הרבה בתוך העניינים, בעיניים שלי יש היגיון בדרישת השר. אלא שהתנהלות השר הזה בחודשים האחרונים, כמו גם ראש הממשלה ושרים אחרים, גורמת לנו להרגיש כי הכל פוליטיקה, הכל מניפולציה, הכל נובע מתוך רצון לשלוט, אבל טוטאלית, בכל זרועות הממשלה. להורי הלוחמים, רוגע זה בטח לא מוסיף.