הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו…" (הלכות מכירה יב, א) – בהלכה זו חידוש גדול ביחס לנהוג היום, אולם קודם לחידוש יש להבהיר: "הונאה" בהקשר זה אינה רמאות. אילו היא הייתה קשורה לשקר – לא היה בה ייחוד, שכן האיסור לרמות הוא חלק מיסודות התורה שאינם זקוקים לציווי, כפי שכתב רמב"ן בתחילת פרשת נח על האיסור לחמוס.
הונאה או אונאה, בהקשר זה היא הלכה הנוגעת לתורת המחירים: ההלכה עוסקת במכירת מוצר לא במחיר האמיתי שלו, אף שנעשתה בבחירה חופשית של המוכר והקונה. כמובן שיישומה של הלכה זו אינו פשוט, שכן הגדרת המונח "המחיר האמיתי" במשק המודרני מסובכת מאוד, אולם עצם העיקרון הזה הוא יסוד מצוות התורה והאיסור להונות.
איסור זה נוגע גם לאונאת דברים, כלומר – כלולה בתוכה החובה להימנעות מהעלבת אדם: "…כיצד? היה בעל תשובה לא יאמר לו 'זכור מעשיך הראשונים', ואם היה בן גרים לא יאמר לו 'זכור מעשה אבותיך; היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו 'פה שאכל נבילות וטריפות יבא וילמוד תורה שניתנה מפי הגבורה?'; היו חלאים ויסורים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב 'הלא יראתך כסלתך', 'זכור נא מי הוא נקי אבד'…" (שם יד יג). מכאן אנו למדים שיסוד האיסור אינו ההיבטים הממוניים שבו, כי אם הצער הגדול שיש לאדם בשעה שהוא חושף את העובדה שמחיר המוצר בו התבצעה העסקה רחוק מהמחיר ה"אמיתי".
pexels-karolina-grabowska
ומהו החידוש שיש בהלכה זו? הוא מופיע כבר בכותרת: יש אונאה גם כלפי המוכר, לאמור: גם אם מוכר מכר בשגגה את המוצר במחיר נמוך באופן משמעותי (וההלכה מודדת את המושג "משמעותי") – הוא רשאי לבטל את העסקה. הרעיון שהלקוח תמיד צודק, המקובל בעולם המסחר, והטלת האחריות על המוכר בלבד – אינו חלק מההלכה היהודית. זוהי התייחסות אחרת מהמקובל בעולם, ואף בחוק הישראלי של היום ההוראה שונה.
התנהגות תורנית יהודית אפוא אינה מתבטאת רק בסמלים יהודיים, כמו שבת, כשרות, נישואין וגירושין וכדו'. תעודת הזהות של אברהם אבינו, כפי שהיא מופיעה בפרשתנו היא "…כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט…". התנהגות ראויה מבחינה דתית מתחילה ביסודות הבסיסיים ביותר, של יושר והגינות, צדק ומשפט, ועל קומת דרך ה' לעשות צדקה ומשפט נבנות הקומות הגבוהות יותר.
פעמים רבות אנו נשאלים כיצד ניתן לדבר על "אתיקה יהודית", שהלוא האתיקה היא אוניברסלית, והיא נוגעת לכל בני האדם. התשובה הראויה לשאלה זו מסכימה עם העובדה שישנם עקרונות מוסריים כלליים המחייבים את כל בני האדם, אולם בתוכם יש התייחסות שונה מתרבות לתרבות. דיני אונאה הם דוגמה קטנטונת לייחודה של תורת ישראל.
דוגמה נוספת היא דיני לשון הרע. אף שברוב תרבויות העולם אסור להכפיש את שמו של אדם – ההלכה תובעת התנזרות מלשון הרע גם כשהוא אמת, אלא אם כן הוא לצורך גדול, בעוד המקובל בעולם הוא שכאשר אדם מוכיח "אמת דיברתי" אין זה לשון הרע.
אין מדובר רק בהתנהגותו של היחיד. גם כשאנו עוסקים בסוגיית המדינה היהודית, חשוב כל כך שבמסגרתה יבואו לידי ביטוי עקרונות הצדקה והמשפט הייחודיים לנו. נביאי ישראל הדגישו חזור והדגש את העובדה שבלי הקומה היסודית הזו – אין טעם של ממש בקומות הגבוהות יותר. המבקשים ללכת בדרכם של אבותינו, ובדרכה של תורה, קרואים אפוא לקדש שם שמיים בהתנהגות המוסרית והישרה, להיות נקיי כפיים וברי לבב, ולהנחיל את היסודות האלה במאמציהם להעצים את זהותה היהודית של המדינה.
