ד"ר יצחק קניגסברגכאשר קורח ומאתיים וחמישים נשיאי העדה נקהלו על משה ואהרן בטענה שהשניים התנשאו מעל העם, ולקחו לעצמם את המנהיגות, משה הציע להם את מבחן מחתות הקטורת, כדי להוכיח להם כי מה' היה הדבר: "וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" (במדבר טז'). תוצאת מבחן מחתות הקטורת הייתה קטלנית: "וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת".
מקרה טראגי דומה קדם למחלוקת קורח ועדתו ביום חנוכת המשכן: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם". גם שם התוצאה הייתה קטלנית: " וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'" (ויקרא י').
משה הציע את מבחן מחתות הקטורת לקורח ועדתו, בתקווה שהם יירתעו מלעמוד במבחן הזה, לאור התוצאות הקשות אצל נדב ואביהו. בכדי להפריך את טענת בני ישראל כלפי משה ואהרן: "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'", בהצעתם לקרח ולעדתו להשתמש בקטורת הממיתה, בא תיאור הצלת העם ממוות על ידי הקטורת המחיה: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (במדבר יז'),
ומבהיר זאת הרשב"ם: "להודיע שהקטרת הממיתה בשאינם כהנים, היא הנותנת חיים ביד כהנים, לדעת שהן ראוים לעבודה".
וכי הקטורת ממיתה או הקטורת מחיה?! אלא בזמן שהיא מוחזקת ביד מי שנצטווה לכך, ונעשה בה שימוש בדרך הרצויה מלפניו, היא אינה ממיתה – היא מחיה.
אם ננסה להעתיק את המסרים הללו מהעולם הרוחני לעולם הגשמי, נמצא שחלק מההמצאות המדעיות והטכנולוגיות שנועדו להחיות נפש כל חי, הפכו בידי בני עוולה לנשק קטלני, זורעי מוות וחורבן. נבדוק חלק מהן:
המתכות – השימוש במתכות החל כבר בתחילת ההיסטוריה האנושית: "וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" (בראשית ד'). ההערכה היא שהאדם השתמש במתכות אשר נמצאו על פני הקרקע, שמקורן בשרידי מטאור, לייצור תכשיטים, ולייצור כלים. במרוצת ההיסטוריה האדם פיתח שיטות להפיק את המתכות מעפרותיה. תחילה השתמשו במתכות ליצירת כלים לרווחת האדם, עד שגילו את הפוטנציאל הטמון בהן ליצירת חרבות וחניתות, למיגורו.
הדינמיט – הוא חומר נפץ רב עוצמה שהומצא ב-1867 על ידי אלפרד נובל. דינמיט הוא ניטרוגליצרין נוזלי רגיש לפיצוץ, שהוספג בפחם או נסורת, והפך למוצק יציב ולא מסוכן.
נובל המציא את הדינמיט לצורך כיבוש הטבע – לסכור נהרות, לבניית גשרים ומבנים, אך משנוכח ששימושיה העיקריים של המצאתו יהיו צבאיים, הוא נכנס לדיכאון שממנו לא יצא עד סוף חייו, ולכן ייסד את קרן פרס נובל שמהווה כעין "תיקון" למה שגרם, והוא מוענק לעבודות מחקר יוצאות דופן, ולפעילויות ייחודיות לטובת האנושות.
אנרגיה גרעינית – היא האנרגיה הטמונה בגרעין האטום. גרעין האטום מורכב מפרוטונים וניוטרונים הקשורים זה לזה על ידי הכוח החזק, וכאשר הם מופרדים בתהליך ביקוע גרעיני, משתחררת אנרגיה רבה שמקורה באנרגיית הקשר, ובאמצעותה מחממים מים לקיטור, המסובב טורבינות ליצירת חשמל.
בשלהי מלחמת העולם השנייה החלו להשתמש באנרגיה הגרעינית לפיתוח נשק גרעיני – פצצת אטום. בתוכנית "מנהטן" (בארה"ב) שבה עבדו על פיתוח הפצצה, היו מדענים רבים שלא ידעו כלל את יעד הפיתוח המדעי שעליו הם עבדו. לאחר שהתבררו הזוועות שנשק זה גרם בהירושימה ונגסאקי, קמה ועדת מדענים ברשותו של פרופ' אלברט איינשטיין שהטיפה נגד השימוש בפצצות אטום, וביקשה לקדם את השימוש באנרגיה גרעינית לצורכי שלום.
המסר של מדענים כדוגמת נובל, איינשטיין וחבריהם, ברוח דברי הנביא ישעיהו, הוא: וכיתתו חרבותם לאתים, והדינמיט לבניית גשרים ומבנים, והאנרגיה הגרעינית להפקת חשמל, ולא ילמדו עוד מלחמה.
(קרח תשס"ה)
