ויחשבה עלי לשיכורה

בהפטרת חנה ביום א' של ראש השנה מסופר: וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ: "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה" (שמואל א' א, יב-יג).

"איך עלי חשד באישה מתפללת שהיא שיכורה?" כך שאל אישי הרב רפאל מנחם פלונצ'ק זצ"ל, ובתשובה הביא את פירוש הגר"א ("קול אליהו" לשמואל, בעקבות רמב"ן לשמות כח, ל): היות שתפילת חנה הייתה שונה מכל תפילה, חשב עלי שיש בתפילתה עניין לכל ישראל, לכן שאל עליה באורים ותומים. האורים ותומים היו משיבים לשואלים על ידי האותיות שלהם שהיו מאירות או בולטות, והכהן היה צריך לצרף את האותיות על פי רוח הקודש. האותיות ה כ ר ש האירו, אך עלי, במקום לקרוא "כשרה" קרא "שכרה"! על זה אמרה לו חנה: "לא אדוני" – לא אדון אתה לי, שאין לך רוח הקודש לצרף את האותיות כהוראתן האמיתית!

דרשה זו נשא הרב זצ"ל בפני כמניין חברים מקהילתנו, צעירי פא"י פתח תקווה, שבאו לתפילות ראש השנה בביתנו. בהמשך הגיע לעיקר דרשתו: "לעלי היתה טעות ב…. 'דיאגנוזה', הוא לא ידע לקרוא נכון את מה שראה, לכן קבע שחנה שיכורה! והנה אני, עקב תעוקות לב, עברתי צנתור והאבחנה: 'הכל בסדר', אבל הדיאגנוזה הייתה שגויה: המצנתר אמנם ראה עורקים תקינים, אבל לא שם לב שהתמונה חלקית! החסימות החמורות התגלו רק בצנתור השני, המלא, והנה אני ממתין לניתוח מעקפים בקרוב. אז כשם שלעלי חסרה רוח הקודש לקרוא נכון, כך למצנתר הראשון שלי חסרה סייעתא דשמיא לאבחן נכון".

והדברים נכונים ורלוונטיים תמיד! הרי יכולים אנו לא לעשות את הנדרש, מפני שחסרה לנו סייעתא דשמיא לראות את התמונה השלמה ולפענח אותה כראוי. כך בדיוק היה המצב ערב פלישת מחבלי חמאס ימ"ש לעוטף עזה בשמחת תורה תשפ"ד. היו איתותים מוקדמים לפורענות, אבל מי שתפקידם היה לעמוד על המשמר, לא קראו נכון את התמונה ולא הבינו את חומרתה. לו הייתה להם קצת צניעות להקשיב גם לתצפיתניות, אולי היו זוכים בחסדי שמים לסכל את המזימה מבעוד מועד.

לא נותר לנו אלא להתפלל בראש השנה הבעל"ט ובכל יום, שה' יפקח את עינינו לראות את כל הנתונים, לפרשם נכון ולפעול בהתאם!

ספרה של ברוריה פלונצ'ק "כי תורתך שעשועי: – שיעורים בפרשיות השבוע מתוך זווית ייחודית ונשית", ראה אור לאחרונה בהוצאת ספריית בית אל