ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)לפעמים, כדי לקבל פרופורציה אמיתית על החיים, כדאי פשוט לשבת לשיחה עם בת 97.
זמן לא מבוטל רציתי לבקר את דודתי, מרים יפה (לבית גטינג'ר). לפני מספר חודשים מלאו לה 97 שנים, ועובדה זו זרזה אותי לשבת איתה לכוס קפה. מרים היא אישה חיונית ומארחת למופת, המקרינה עוצמה שקטה ושליטה מלאה בחייה. גילה אינו מתיישב עם דמותה, והתואר "קשישה" מרגיש רחוק ממנה שנות אור. כשהיא מארחת אותנו, מתקיים בינינו שיח ער על העבר, ההווה והעתיד.
מקום של כבוד בשיחה מוקדש למחוזות ילדותה של דודתי (שנות ה-30 של המאה ה-20) ולמשפחת המוצא שלה. מדהים עד כמה החיבור שלה להוריה ולאחיה, שאינם עוד עמנו, נוכח ומעצב את זהותה היום. בזיכרון צלול טווה דודה מרים חוטים בין העבר להווה, וחושפת ערכים מנחים וגישה לחיים. ציונות היוותה ומהווה ערך מפתח בחייה כאשר בחרה לעלות לארץ, אלמנה באמצע החיים, נחושה להשתלב ולממש את החיבור למדינת ישראל ולחיות לצד ילדיה שעלו לציון לפניה.
pexels-cottonbro
חייה של דודתי עמוסים: מפגש עם חברות, בני משפחה, השתתפות בפעילויות תרבות, קריאה ועדכון בחדשות. ההווה מעניין אותה, והעתיד אינו מפחיד או משתק. מצבה הבריאותי, לשמחתה (ולשמחתנו) וגם מתוך בחירה מודעת, אף שתובע ממנה זמן, אינו "מנהל" או מגדיר אותה.
בתוך המציאות המורכבת שלנו, שבה חיים צעירים נגדעים בטרם עת, מפגש עם אנשים כמו דודתי מהווה תזכורת חשובה לעוצמתם של החיים ולכוחה של הרוח. שיעור שיש ללמוד ממנה כולל את אמנות הכרת התודה, את אומץ הלב ואת התקווה. מרים מעריכה את כל מה שיש לה וניצבת מול אתגרי החיים בקומה זקופה. במקום שבו רבים רואים קושי – היא בוחרת להקרין חוסן ואופטימיות ומוכיחה שאהבת החיים, סקרנות, הומור ואמונה בבורא עולם הם כוח מניע חזק מכל תהפוכות הזמן.
המפגש המתואר עורר וחיזק בי את החשיבות שבמציאת זמן פנוי והקדשתו לביקור אצל דור הוותיקים, אלו שראו דבר או שניים בחייהם. אנשים אלו הם עמוד השדרה של הסיפור הישראלי, והם נושאים עמם חכמת חיים שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר.
מרים, דודתי, מלמדת אותי שחיוניות אינה תלויה רק בנסיבות, אלא בגישה של אדם לעצמו וכלפי החיים. הבחירה בידנו להפיק משמעות וערך מכל יום, בכל גיל.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
