בפרקים הפותחים את ספר בראשית והמספרים על בריאת העולם, מופיע בהקשר של בריאת האדם ביטוי הייחודי לאדם – 'צֶלֶם אֱ-לֹהִים'. הצירוף הזה איננו מופיע בתיאור בריאת הטבע או בעלי החיים למיניהם, אלא רק בתיאור המין האנושי: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ… וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ".
בפרשת נח יופיע הצירוף הזה שוב הפעם בהקשר לקדושת החיים ולאחריות בני האדם על שפיכות דמים: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". על הצירוף הזה אומר רבי עקיבא בפרקי אבות את המשנה המפורסמת: "הוא היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר: 'בצלם א-לוהים עשה את האדם'".
לאורך כל הדורות, הצירוף 'צֶלֶם אֱ-לֹהִים' בא לומר שהאדם איננו עוד סוג של צומח או בעל חיים, אלא ברייה השייכת לרובד אחר של החיים, ברייה שיש בה מן הדמיון והצלם האלוקי. הוא בא להציב אתגר ורף מוסרי וערכי גבוה למין האנושי, כרוצה לומר שעל בני האדם לנהוג איש ברעהו בכבוד, בחמלה, ברגישות, בחסד, בנתינה ובאהבה, כפי שאלוקים נוהג עם ברואיו. מתוך זה גם ברור לכל יושבי תבל לאורך כל הדורות, כמעט ללא הבדלי דת או תרבות, כי המעשה החמור ביותר שבני האדם יכולים לעשות הוא נטילת חייו של אדם אחר, ולכן העונש החמור ביותר שבתי המשפט נותנים הוא על רצח, הרג ונטילת חיים.
מדרך השלילה ניתן ללמוד על דרך החיוב, כמה יש לעשות ולהתאמץ כדי להציל ולתת חיים. כך לשונה של המשנה במסכת סנהדרין: "לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְך שֶׁכָּל הַמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא, וְכָל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא".

עם סיום מלחמת העולם השנייה, ביקשו 1,200 היהודים שניצלו על ידי חסיד אומות העולם, אוסקר שינדלר, להודות לו על שהציל את חייהם. הם הצליחו לאלתר מעט זהב, ובאמצעות צורף שהיה ביניהם הכינו לשינדלר טבעת שעליה חרטו את המשפט: "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא". אלפי צאצאיהם של ניצולי שינדלר לדורותיהם הם דוגמה וראיה לקיום המילים הללו.
לב כולנו געש ורגש למראה פדויי השבי ששבו לביתם ולחיק משפחותיהם. כמה נאבקנו עליהם, כמה בכינו עליהם, כמה התפללנו עליהם. כל אחד מאלו שב"ה שבו לגבולם הוא עולם ומלואו, ולהבדיל בין החיים למתים, כל אחד מאלו שאיבדנו הוא עולם ומלואו.
ולהבדיל מיליארדי הבדלות, מראם הכחוש של פדויי השבי, תיאוריהם על שעבר עליהם שם, הטבח שנעשה ב-7 באוקטובר – כל אלו מעלים את השאלה: האם המרצחים השפלים הללו בכלל ראויים להשתייך למין האנושי, האם ניתן להכליל אותם כברואים בצלם אלוקים?
אירועי השנתיים האחרונות עוד יישארו ויחוקו בקורות ימי ישראל. עוד ידובר ויסופר על הגבורות, הניסים והנפלאות, על הגילויים המופלאים של צֶלֶם אֱ-לֹהִים – מסירות הנפש, האחווה, החמלה, הערבות ההדדית ואהבת ישראל שהתגלו ברחבי ישראל כולה ובעולם היהודי, ולהבדיל מיליארדי הבדלות, על תהומות הרוע, השפלות והאכזריות מולם התמודדנו.
כפי שקרה לאורך כל ההיסטוריה, בסופו של דבר, כוחות הטוב של אלו שערכיהם וצלם א-לוהים בתוכם ובקרבם – הם שמנצחים לנצח.
