אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')פרשת נח מקפלת בתוכה שתי מהפכות אוניברסליות כבירות. המהפכה הראשונה היא במבול, באמצעותו האנושות כולה עוברת אתחול מחדש, והשני מגדל בבל, אותה תוכנית אנושית שעניינה בחטא האדם כלפי אלוקים. את דיוננו כאן אבקש למקד הפעם לאירוע של מגדל בבל – ודור הפלגה. המהפכה שנושאת עמה דור הפלגה היא הפיכת האנושות של אותם ימים המתוארת בתיאור הקוסמי פוליטי 'ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים', לדור שבו בני האחדות האנושית נסדקת בשני מובנים המובן הראשון עניינו בפילוג השפה ללשונות רבים. "ונבלה [=נבלבל] שם שפתם אשר לא ישמעו איש את שפת רעהו", והמובן השני עניינו בפירוד גיאוגרפי ובפיזור האנושות ברחבי העולם, "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ".
כדי להבין את המהפכה האנושית שהתחוללה בדור הפלגה, נבקש להבין מה היה עיקר טענתם של דור הפלגה. תשובה לשאלה זו ניתן למצוא, בין היתר, בתלמוד הבבלי, אשר מציג שלוש גישות שהתעוררו בקרב אנשי מגדל בבל, או בכינויים 'דור הפלגה', לשאלה מה היה תכליתו של המגדל שמגיע השמימה. וכך מתאר לנו התלמוד: "נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה". שתים מתוך השלוש גישות מכוונות כנגד האל ממש האחד מבקשת לטשטש את ההבדל שבין האדם לבין האלוה – 'נעלה ונשב שם'. הגישה השנייה מבקשת להילחם באל ואולי גם להכניעו – "נעלה ונעשה עמו מלחמה". והגישה השלישית אינה מבקשת לעסוק באל עצמו אלא בניסיון למצוא לו אלטרנטיבה – 'נעלה ונעבוד שם עבודה זרה'.
לצד הגישה המובאת בחז"ל ניתן למצוא הסבר מעניין שמבאר הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב, בפירושו 'העמק דבר' על חשש דור הפלגה המתואר בפסוק: "פן נפוץ על פני כל הארץ", וכך הוא תורף דבריו: "יש להבין מה חששו אם יצאו כמה לארץ אחרת, ומובן שזה היה שייך לדברים אחדים שהיה ביניהם, ובאשר אין דעות בני אדם שווים, חששו שלא יצאו בני אדם מדעה זו ויהיו במחשבה אחרת, על כן היו משגיחים שלא יצא איש מישוב שלהם, ומי שסר מדברים אחדים שביניהם היה משפטו לשריפה, כאשר עשו לאברהם אבינו, נמצא היו דברים אחדים שביניהם לרועץ שהחליטו להרוג את מי שלא יחשוב כדעתם". לפי הבנתו של הנצי"ב עיקר חטאם של דור הפלגה היה החשש מפני דעות אחרות. בהתאם לגישתו דור הפלגה לא היה מסוגל להכיל אנשים בעלי מחשבה ודעה שונה. ומי שכן היה מבטא מחשבות אחרות – אחת דינו היתה למוות בשריפה. אנשי דור הפלגה ביקשו ליצור פס ייצור מחשבתי אחד. אין מקום לגישות שונות, אין מקום לדעות אחרות, הכל צריך להיות מותאם לתבנית קבועה מוגדרת וממוסגרת מראש.
בהתאם לתפיסה זו התפלגות בני האדם בדור הפלגה לא עונש היה כי אם ברכה. לא קלקול כי אם העמדה מדוייקת של התוכנית האלוקית, המטילה על האדם את החובה 'פרו ורבו ומילאו את הארץ' אחד הביטויים של מילאו את הארץ מתואר אצל הנביא ישעיה "'מלאה הארץ דעה את ה'". ומהי דעת ה' זאת יאמר לנו הנביא ירמיה "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום ה'", ובמקום אחר מוסיף הנביא ירמיה ואומר: "דן דין עני ואביון אז טוב הלוא היא הדעת אותי נאום ה'".
הרב אברהם הכהן קוק, הראי"ה קוק, באחד מאיגרותיו עומד על מקומן של ריבוי הדעות וכך הוא כותב: כלל גדול אומר לכבודו, שההשקפה היותר מאירה בענייני אמונות ודעות, כמו בכל עניינים נשגבים, היא לצאת מהחוג הצר, שבו נמצאים שיטות מחולקות, הצוררות זו את זו ומבטלות אלו את אלו, ולבא עד מרום הפסגה, שמשם נשקפות כל הדעות בשרשן, איך שכולן עולות למקום אחד, ורק שינוי תנאים באורחות החיים ובמצב הנפשות הוא המחלק ביניהן. והחוקר המיושב, המשתמש בשכל ישר, מצורף לרגש בהיר ונכון, ידע איך להוקיר כל דבר בערכו, ואיך לשלב כל הדעות במצב כזה, שכל אחת תשלים את החיסרון שיש בחברתה, אפילו במקום שהן נראות כחולקות זו על זו. זאת היא ההשקפה העליונה, הנובעת מההכרה האלוקית האמיתית, "הכולל הכל וכללם יחד".
אהרון דוד גורדון, המוכר בכינויו א.ד. גורדון, פעיל בתנועה הציונית וממנהיגיה של תנועת 'הפועל הצעיר', במסה שכתב "הלכות דעות ומלחמת דעות" הניח כתשתית לדבריו את הקביעה "יש ברכה במלחמת דעות הגונה" וכל כך למה משום "מלחמת שעות הגונה מביאה לידי בירור הדעות, העמקתן והארתן מכל הצדדים ולכל העמקים. אין זה אומר, כי על ידי כך מתברר לצד אחד מהחולקים, כי דעתו של הצד השני יותר צודקת. לא!" עוד הוא משמיענו "מה היא הדעה, אם לא בבואתם המיוחדת של החיים, האנושיים והקוסמיים כאחד, כפי שהם משתקפים בנפשו המיוחדת של בעל הדעה"
את הדברים חותם א.ד. גורדון באומרו: "כללו של דבר: אי-ההבנה של בעל-דעה ביחס לבעל דעה מתנגדת, ביחוד הארס שבאי-הבנה זו, הטמטום, הקנאה, השנאה נולדים בבעל הדעה לא מתוך היחוד שבדעתו בתור ביטוי מיוחד וחי של עצמותו המיוחדת החיה, כי אם מהיסודות הזרים שבדעתו, בכלל מאותו החלק שבדעתו, שאינו ביטויה החי של עצמותו החיה. ביטויה החי של העצמות החיה בצורת דעה הוא דבר שבעבודה פנימית של הארת העצמות לכל מרחביה ומעמקיה, דבר שבחיים, שבתנועה כבירה, מעין אותן הרעידות, המולידות את האור."
אם נשוב לראי"ה קוק הרי שתהא מלחמת הדעות קשה ככל שתהא, יש להניח לה עד שפעפועי התסיסה ישוכו, וכך הוא כותב: "לעולם לא נוכל לשכוח, כי בכל מלחמה ממלחמת הדעות, אחרי שהתסיסה עוברת, מוצאים המבקרים בכל הצדדים גם אורות וגם צללים, וברוח דעת ויראת ה' נדע שכל עלילות מצעדי גבר וכל הגיוני רוח איש ופועלם בעולם, בחוג גדול או קטן, הכל ערוך ומסודר מקורא הדורות מראש, לעזור לשכלול העולם וקדמתו להזרחת אורו…ואם שאנחנו מתאמצים ללחום בעד אותם הדברים הקרובים לרוחנו, צריכים אנו שלא להיות מכורים בידי רגשותינו ולדעת תמיד, שגם לרגשות ההפוכות משלנו יש מקום רחב בעולם, ואלוהי הרוחות לכל בשר את הכל עשה יפה בעתו. ורעיון זה אף על פי שלא ימנע אותנו מלהילחם על הקדוש האמת והיקר לנו, אבל ימנע מאתנו מליפול ברשת הקטנות, הזילותא והקפדנות".
עיתות של בחירות בכלל, ובחברה הישראלית, מעצים את גובה הלהבות שבין השבטים השונים בתוך החברה, הוא לבה את הקיטוב החברתי, והוא צובע את האנשים שסביבי בהתאם לאמונתם הפוליטית, הכל נמדד בהתאם לשאלה האם משלנו אתה אם לאו? אם משלנו אתה תבורך ואם מצרינו האחר הרי שהוא אויבינו. ולא היא, דווקא פרשת דור הפלגה, בהתאם לפירושו של הנצי"ב מבקשת להדגיש שעושם של דור הפלגה הוא לא עונש כי אם חסד, ההבטחה לפיה כל אדם יכול וצריך להחזיק בדעותיו, אין זה חטא או פשע לחשוב אחרת ממני, כל אחד ממקומו תופס את המציאות, בכל דעה יש משהו מהאמת האלוקית, 'ואלו ואלו דברי אלוקים חיים'. ומכאן לתקווה לימים בהם נוכל לטעון צודק אני על אף שאינך טועה, ועל אף שאתה חושב אחרת אלחם כדי שתשמיע את דעתך.
