מערכת שבתוןניצה פרקש
ממובילות פורום 'שותפות לשירות', נשואה למילואימניק, אמא ל-4 מילואימניקים וסדיר
השבוע, סערו הרוחות בעקבות קריאת רבנים חרדים לצאת לרחובות ולמחות על מעצרם של שני בחורי ישיבה. חסימות כבישים, פשקווילים מעוצבים כמודעות לשחרור החטופים, ועצומת ח"כים מהליכוד ומהציונות הדתית מילאו לנו את הפיד ואת הכבישים. שאלת אפקטיביות המעצרים עדיין תלויה באוויר, אבל בואו לא נאפשר לה להסיח את דעתנו מהשאלה האמיתית: מתי סוף-סוף נראה אלפי לוחמים חרדים מצטרפים לכוחותינו?
ח"כ אריה דרעי ממשיך בכל ריאיון, פוש וציוץ לדרוש חקיקה "להסדרת מעמד לומדי התורה", ובכל פעם מחדש אני תוהה לעצמי: באיזו ועדה מוועדות הכנסת ראוי לדון בסוגיה חשובה זו, ואיך קרה שהיא חונה בוועדת חוץ ובטחון? האם ההגדרה של "לומד תורה" היא "מי שלא מתגייס לצה"ל"?
במקביל, יו"ר הציונות הדתית, השר סמוטריץ', מחריף את התבטאויותיו. השבוע הוא הודיע לראש הממשלה: "או שמצליחים לפתור את נושא הגיוס עם חוק אמיתי ולשנות את המציאות הלא נורמלית שהחרדים לא משתתפים בגיוס לצבא, או שהולכים לבחירות… איבדתי ממזמן את הסבלנות למשחקים האלה".
ואני שואלת: איפה הייתם עד היום, נציגינו בממשלה? נמאס לכם ממשחקים? הרי עד עתה נעדרתם מהמגרש ובחרתם לשבת ביציע. מי שאוחז בתקציבים ובמנופי השלטון לא יכול להסתפק בסיסמאות. במקום לייצר מצג של חוסר אונים ותסכול, יכולתם לקדם צעדים ברורים: קיצוץ תקציבים למוסדות המתנגדים לשירות בלי העברות במסלולים עוקפים, תמיכה בסנקציות אישיות, והתנגדות לחקיקת השתמטות.
נזכיר שלפני שנה בדיוק "חוק גיוס" מצומק שקבע יעד של 3,000 חרדים בשנה, ללא התניה לגיוס לוחמים וללא שיניים לאכיפה – היה מונח על שולחן הממשלה וזכה לתמיכת רוב חברי הציונות הדתית והליכוד. הסכמתם לחוק שאין בו גיוס ואין בו תהליך, וזאת תוך כדי המלחמה העצימה בעזה, בתקופה בה מדי שבוע התבשרנו על עוד ועוד אנשי תורה שנפלו בקרב.
אימרו לנו את האמת: אם אתם חושבים שאין דרך לגיוס משמעותי של חרדים בזמן הקרוב, עיצרו את החקיקה המנציחה את העוול ומסכנת את ביטחון ישראל. קיים חוק שירות ביטחון המחייב כל אזרח יהודי להתגייס. הוסיפו לו סנקציות אישיות הפוגשות כל אזרח שיבחר לא לשרת, ותנו לצעירים את הבחירה: לשרת או לוותר על הטבות המדינה. בנוסף, השקיעו בשיתוף פעולה עם הגורמים הרבים בציבור החרדי שמקדמים גיוס ומסלולים מותאמים. היום הם פועלים לבדם, כנגד הזרם וההנהגה החרדית, וכמעט ללא סיוע ממשלתי.
לסיכום, אל תצייצו – גייסו. יש לכם אצבע, יש לכם סמכות. ויש לכם אחריות לוודא שסוף-סוף מדינת ישראל תבהיר את עמדתה הציונית והמוסרית: כולם שותפים בשירות למען המדינה. ומי שלא – לא יוכל להמשיך ליהנות מתקציבים ומתמיכה ייחודית באורח חייו המתבדל.
המאמר נכתב לפני הגשת טיוטת החוק
