הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')כיצד הגיע אברהם אבינו לאמונה בבורא עולם? חכמים ענו על כך באמצעות משל: "משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה" (בראשית רבה ל"ט, א').
שנים רבות הייתי עובר ממקום למקום, ובהגיעי לפרשת "לך-לך" הייתי רואה לנגד עיניי את הבירה הדולקת הזו ותוהה: הייתכן שמשל הבירה הזה בלא פירוש?! הציצו עלי הפרשנים והציעו שני פירושים שונים: לפי פירוש רש"י: אברהם "ראה שמים וארץ, ראה שמש ביום וירח בלילה וכוכבים מאירין, אמר: אפשר דבר גדול כזה בלא מנהיג?!". לעומת זאת, רבי חנוך זונדל, בפירושו "עץ יוסף" כתב: "ראה שהבירה נשרפת באש, אז חשב שאדונה ובעלה עזב אותה".
להבנתי, בעל "עץ יוסף" מפרש שאברהם ראה עולם נשרף- הוא ראה את הבוץ שהותיר אחריו המבול, ואת האבק של מגדל בבל שנהרס. הוא צפה בחורבותיהן של שיטות החיים הקודמות, והבין שיש לחפש דרך אחרת. לפי רש"י אברהם ראה "בירה מאירה"- הוא שם לב לכל הטוב שבעולם, הוא הבחין בנפלאות הטבע, בהרמוניה המופלאה בין כל היצורים, ותהה מה מקור כל הטוב הזה, ומי אחראי לו, וכך החל לחפש את בורא עולם.
נראה ששני הפירושים מתארים שתי דרכים שונות להגעה לאמונה ולעול תורה שקיימות גם בזמננו. הדרך האחת– "בירה נשרפת": תהליך תשובה שראשיתו במשבר אישי קשה, שינוי דרך שבא בעקבות צרה, מצוקה או אובדן. אנשים שחוו את בירתם נשרפת, והחלו לחפש דרך חדשה שתעניק משמעות לסבלם ולחייהם, ותציע להם פתח תקווה לחיים טובים יותר. הדרך השנייה, של "בירה מאירה", היא שינוי כיוון שאנשים מבצעים מתוך גילוי המאור שבתורה שמחזירם למוטב. הם נחשפים לאווירת השבת, מתרשמים מחיי המשפחה היהודית, מתלהבים מגמילות החסד של אנשי תורה. אורה של תורה מושך אותם והם מגלים את בעל הבירה.
שתי הדרכים אל היהדות הנן לגיטימיות לחלוטין. בה במידה איננו חייבים להכריע בין שני הפירושים לגבי דרכו של אברהם לגילוי הבורא, ואפשר ששניהם אמת. עם זאת, ראוי לשים לב שיש לשני הכיוונים הללו השלכות על האופן של הקיום היהודי ואופיו. אם אברהם ראה "בירה נשרפת", כלומר: עולם מלא קלקולים ורוע, מתבקש שיצא להילחם ברוע שבעולם. אם הוא ראה לנגד עיניו "בירה מוארת", ועמד משתאה מול יופיו של העולם, ומול חוכמתו וטובו של הבורא- מצופה שייצא להפיץ את אורו ברבים, ולשתף את העולם בתחושותיו מלאות הזוהר והאופטימיות.
מה עושה אברהם בפועל? גם וגם! הוא מקרין אור, אך גם נלחם בחושך. מצד אחד הוא מפיץ את האמונה בבורא עולם, עושה נפשות בחרן ובארץ כנען, מכניס אורחים, ומתפלל על הרשעים, אולם מצד שני הוא יוצא למלחמה נועזת בארבעת המלכים, מרמה את המצרים ומגרש את הגר וישמעאל. בפעילותו הנמרצת של אברהם אבינו משתלבים ההארה והשריפה, הפצת הטוב והמאבק ברע.
מקורותינו העדיפו לצרוב בזיכרוננו את אברהם כעמוד האור והחסד ולא כעמוד האש. נראה שזה אכן היה עיקר פועלו של אברהם, וזה היה גם חידושו הגדול והחשוב. נוקשות ותקיפות היו בעולם כבר לפניו. החידוש שלו היה שיש לעסוק בחסד, בנתינה ובהארה, ולראות בהם את שיטת החיים המרכזית. השימוש בעורמה ובתקיפות נועד לשיטתו למקרים של אין ברירה. בכך כונן אברהם דרך של איזון נכון וסדרי עדיפויות מתוקנים בין החובה להאיר ובין ההכרח לשרוף, בין האוֹר ובין האוּר.
גם אנו נדרשים לעסוק בשני ההיבטים: מצד אחד יש לעסוק ב"סור מרע", ולקיים "ובערת הרע מקרבך", ומצד שני יש לקיים "ועשה טוב", ולממש את הצו הקרדינאלי "ואהבת לרעך". ארגז הכלים שלנו צריך להכיל ניצוצות של אש בצד אלומות של אור. האתגר הקשה הוא לזהות ולקבוע מתי להשתמש באלה ומתי באלה. דומה שאברהם אבינו מלמד שברירת המחדל היא לבכר את עשיית הטוב על המאבק ברע. עובדה היא שבדרך כלל עשיית טוב– עושה גם לנו טוב, בעוד שמיגור הרע גורם לנו להרגיש קצת רע.
עלינו לשאוב מאברהם אבינו השראה לצעוד בדרך של הארה, ללא העלמת עין מהרע, לחפש את הדרך הנכונה לטפל בקלקולים שבחברה, ולראות ולהראות את כל הטוב ש-ה' ברא. (לך לך תשע"ח)
