ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)רבי יודן בר' סימון אמר: משל לאחד שהיה בידו שתי קפליות. הוליכן אצל נפח, אמר לו יכול אתה לתקנם לי? אמר לו: לבראתן כבתחלה אני יכול, לתקנם לך איני יכול. כן הכא (להחזירם) לבראתן כבתחלה אני יכול, להחזירם לימי נערותן איני יכול" (בראשית רבה, פרשה מח, סימן יט).
פרשת וירא פותחת צוהר לשאלות יסוד על מהות האמונה, טבע הנס והיחסים המורכבים בין אדם לא-לוהיו. לידת יצחק, מעשה פלא המתרחש בניגוד לכל תחזית, מזמינה אותנו להתבונן מחדש במושגים כמו כוח, חולשה וגבול. האם נס הוא הפרה של חוקי הטבע או גילוי של חוקיות גבוהה יותר? האם האמונה דורשת ביטול הספק, או דווקא הכרה בו?
וכן, תגובת שרה לבשורת המלאכים מעוררת תהיות. שרה אינה רק מטילה ספק ביכולתה ללדת בגיל מופלג, אלא גם מציינת עובדה לכאורה בלתי ניתנת לשינוי: "אחרי בלתי היתה לי עדנה". אין כאן הבעת תקווה, אלא קבלה של גזר דין. יתרה מכך, היא מדגישה את זקנתו של אברהם, כאילו שגם ממנו לא תצמח עוד ישועה. כיצד ניתן ליישב תגובה כזו עם האמונה בא-ל כל יכול?
תגובת הא-ל, המעיר לאברהם על צחוקה של שרה ("…למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי", שם, יג), מעצימה את התמיהה. הא-ל אינו מבטל את דברי שרה, אינו מציע לה הבטחות שווא. הוא רק כאילו מתחבט כיצד ייתכן נס במצב כזה.
דווקא כאן, על רקע הספק והתמיהה, משל הנפח של רבי יודן בר' סימון מקבל משמעות מיוחדת. הדרשן מבקש להציג תפיסה מורכבת ועמוקה של ההנהגה הא-לוהית, תפיסה החורגת מעבר למושגים פשטניים של כוח ויכולת.
הנפח, המודה שהוא יכול לברוא כלי חדש אך אינו יכול לתקן את הכלי הישן, מייצג את גבולות הכוח האנושי. הא-ל אינו זקוק לביטול חוקי הטבע כדי להוכיח את עוצמתו. להפך, הוא פועל דווקא בתוך המסגרת שלהם, תוך גילוי גאונות ויצירתיות אין קץ. עצם קיומם של חוקי הטבע אינו מצמצם את הא-ל, אלא דווקא מעצים אותו: באמצעותם הוא בורא עולם יציב, מתפקד והרמוני.
לכן, הא-ל אינו "מתקן" את שרה, אינו משיב אותה לימי נעוריה. הוא מציע לה משהו עמוק יותר: בריאה חדשה. לידת יצחק אינה רק פתרון טכני לבעיית העקרות, אלא ביטוי לכוח החיים עצמו, הכוח המתגבר על כל מכשול ופורץ כל גבול. מדובר לא רק בשינוי חיצוני אלא בשינוי מנטלי של שרה, המאפשר לה לגלות כוחות שמעולם לא הכירה.
המשל מלמדנו כי נס אינו הפרה של חוקי הטבע, אלא גילוי של חוקיות גבוהה יותר, נסתרת יותר. הוא ביטוי לרצונו הטוב של הא-ל ולתכליתו הנעלה. לידת יצחק אינה רק מעשה פלא בפני עצמו, אלא גם הזמנה להתבונן בעולם בעיניים חדשות, לגלות את הפלא גם ברגעים הפשוטים והיומיומיים ביותר.
המשל מלמד על הצניעות הא-לוהית. הוא אינו כופה את רצונו על העולם, אלא מזמין אותנו להצטרף אליו ביצירת מציאות טובה יותר. הבריאה היא פועל יוצא של שותפות: שרה צריכה להיות מוכנה לפתוח את ליבה לאפשרות הניסית, והא-ל מצידו מעניק לה את הכוח להגשים אותה.
זאת ועוד, המשל מעיד על חוכמתו האין-סופית של הא-ל. ההתערבות הא-לוהית בטבע אינה נטולת תכלית: היא מעודדת צמיחה, גדילה ותיקון. לידת יצחק אינה רק מענה לצורך אנושי, אלא גם תזכורת מתמדת לכוחה של התקווה, ליכולת להתגבר על מכשולים ולמצוא את הטוב בכל מצב. יצחק הוא סמל ליצירה של יש מאין.
המדרש אינו רק ניסיון ליישב תמיהות תיאולוגיות, אלא גם קריאה לפעולה. כמו שרה, גם אנו מוזמנים להתגבר על הספקות, לפתוח את לבנו לפלא ולהאמין בכוחנו ליצור מציאות טובה יותר. עלינו לשאוף להבין את חוקי הטבע, אך לא להיכנע להם באופן פסיבי. עלינו להכיר במגבלות שלנו, אך גם להתעלות ולגלות כוחות נסתרים ולעשות את הבלתי אפשרי.
המשל טומן בחובו תובנה עמוקה על מקום האדם ביקום. איננו רק צופים מהצד, אלא גם שותפים פעילים ביצירה. הא-ל העניק לנו את הכוח לשנות, להשפיע ולהגשים את החלומות שלנו. עלינו להשתמש בכוח הזה בתבונה, בצניעות ובאחריות, מתוך הכרה בכך שאנו חלק ממערכת גדולה ומורכבת, שבה כל פעולה משפיעה על הכלל.
