ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)מה לא ניסו אויבינו כדי לחסל אותנו כעם, כישות ציונית וכיהודים? אירועי שמחת תורה המזוויעים מוכיחה כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה. כל הזירות, כל כלי הנשק וכל סוגי התחמושת מופעלים נגדנו מאז היותנו לעם.
היסטורית, עמדו לנו שלושה אויבים ביציאתנו ממצרים ובדרכנו לארץ המהווים אבות טיפוס: פרעה – לחם בנו עוד בטרם היותנו לעם עד שנאלץ להודות "הנה עם יצא ממצרים"; עמלק – עמד בדרכנו לקבל את התורה; בלעם – נלחם בנו כדי שלא נכבוש את הארץ. בפרפראזה, "אם לא נצליח למנוע מהם להיות עם, לפחות נמנע מהם את קבלת התורה. ואם לא נצליח למנוע מהם את קבלת התורה, לפחות נמנע מהם מלהיכנס לארץ".
באיזו תחמושת השתמשו כדי להשיג את מבוקשם?
פרעה: שעבוד, גזרות, עבדות (עם). עמלק: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא א-להים" (תורה). בלק: "ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר" (כיבוש הארץ)
פרשת בלק ובלעם מגיחה לעולם לאחר מתן תורה ולפני כיבוש הארץ. עמלק הגיח לעולם לאחר יציאת מצרים ולפני קבלת תורה. בפשטות ניתן לקבוע: עמלק רצה להשמידנו כעם ולמנוע מאיתנו את קבלת התורה. בלעם ושולחיו לא התרגשו מעוצמת החיים הרוחניים של עם שקיבל תורה וחי במדבר. הם רצו למנוע מעם זה את החוליה השלישית, את הכיבוש של ארץ ישראל, את הגשמת החלק השני בהבטחת הא-ל לאבות. הנוסחה השלמה: עם, תורה וארץ עמדה בסכנה, כאז וגם עתה.
בלק קורא לבלעם דווקא לקלל את עם ישראל, כי עם ישראל כבר קיבל תורה והוא איננו עם ככל העמים. זה כבר אינו העם שיצא ממצרים, אלא הדור הבא שגדל בדרך ניסית במדבר. בלק מן הסתם הכין עצמו גם למלחמה קונבציונלית, אולם בחושיו ובידיעותיו הבין כי אין מדובר על סתם עם פולש, אלא על עם ייחודי עם היסטוריה קצרה ופלאית. לדידו, במלחמה מסוג זה אין טוב מבלעם.
והלא דבר הוא! אופי התחמושת משלב לשלב עובר מתחמושת קונבציונלית לתחמושת לא קונבציונלית. כדי למנוע מאיתנו להיות עם (פגיעה ביסוד הלאומיות), צריך להפעיל את כל האמצעים להשמדה המונית. הפגיעה היא פיזית, מוחשית ונועדה לחסל את יכולתנו להתרבות (כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו). המלחמה הינה בין עם לעם.
כדי למנוע מאיתנו את היסוד הרוחני (תורה), מספיק לפגוע בחוליה החלשה של העם. שעת הכושר לעם קטן של נוודים לפגוע בנו (עמלק), מתאפשרת כאשר אנו נחלשים באמונתנו (ולא ירא אלוקים). ביסוד הרוחני אין צורך לפגוע בכל העם, מספיק לפגוע בחלשים שבו. אם קורעים אותו מן העם, ממילא זה יפגע בכל העם עקב הערבות ההדדית. התורה קובעת כי זו ממש מלחמה ישירה עם הקב"ה.
כדי למנוע מאיתנו מלהיכנס ארצה אין מספיק בחומות הגנה ובצבאות סדירים. כאן צריך 'כוחות מיוחדים' היודעים לפגוע בבטן הרכה של עם ישראל. כאן נלחמים יסודות רוחניים ביסודות רוחניים. בלעם נלחם במשה ולא בלק במשה.
התשובה היהודית במהופך לציר ההיסטורי הינה: "יכול נוכל". ההגנה על הארץ (ארץ ישראל) מגינה על היהדות (על התורה שהתקבלה) וההגנה על היהדות מגינה עלינו כעם (עם ישראל שנוצר זה מכבר במצרים). זהו הסדר שנקבע על פי התורה. המלחמה השלישית לפי סדר זה הינה על ארץ ישראל. הניצחון במלחמה זו ישמר את ההישגים שכבר נוצרו זה מכבר: תורה ועם. נדמה כי הדברים מדברים בעד עצמם. אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה בשבע חזיתות על ארץ ישראל. הניצחון במלחמה זו יבסס וישמר גם את עולם התורה וגם את היותנו אומה.
