הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)בשבועות האחרונים הצבענו על שיעור הקומה הרעיוני של רמח"ל, והיום נבקש להציע פן נוסף במשנתו, אם כי כזה שאיננו מנותק מההקשר הכולל של הגותו. רמח"ל מוכר בעולם הישיבות ובקרב הציבור הרחב בעיקר בזכות "מסילת ישרים" – חיבורו המוסרי הצנוע, שאיננו מחזיק דפים רבים ואיננו מאיים איומים מרתיעים ומבהילים, אך עוצמתו טמונה בפשטותו ובכנותו. הרושם הראשוני של חיבור צנוע זה עשוי להטעות, שכן מחברו מעיד על עצמו בתחילת ההקדמה שלמעשה אין בדבריו שום חידוש, והכל הוא רק בירור חוזר ונשנה של חובות האדם הבסיסיות בעולמו. אולם, חרף צניעותו של רמח"ל, דומה שזו הצגה שממעיטה הרבה בערכו. מסילת ישרים הינו חיבור גאוני, בתוכן ובצורה, שמחנך את האדם המתבונן בו והולך לאורו למדרגות נשגבות ביותר של תיקון המידות, במשולב עם השגות רוחניות גבוהות ביותר. כאמור, ההקדמה המרגשת מטעה במקצת את הקוראים:
"אָמַר הַמְחַבֵּר, הַחִבּוּר הַזֶּה לֹא חִבַּרְתִּי לְלַמֵּד לִבְנֵי הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ, אֶלָּא לְהַזְכִּירָם אֶת הַיָּדוּעַ לָהֶם כְּבָר, וּמְפֻרְסָם אֶצְלָם פִּרְסוּם גָּדוֹל. כִּי לֹא תִמְצָא בְּרֹב דְּבָרַי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁרֹב בְּנֵי הָאָדָם יוֹדְעִים אוֹתָם וְלֹא מִסְתַּפְּקִים בָּהֶם כְּלָל, אֶלָּא שֶׁכְּפִי רֹב פִּרְסוּמָם וּכְנֶגֶד מַה שֶּׁאֲמִתָּתָם גְּלוּיָה לַכֹּל, כָּךְ הַהֶעְלֵם מֵהֶם מָצוּי מְאֹד וְהַשִּׁכְחָה רַבָּה. עַל כֵּן אֵין הַתּוֹעֶלֶת הַנִּלְקָח מִזֶּה הַסֵּפֶר יוֹצֵא מִן הַקְּרִיאָה בּוֹ פַּעַם אֶחָת, כִּי כְבָר אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִמְצָא הַקּוֹרֵא בְּשִׂכְלוֹ חִדּוּשִׁים אַחַר קְרִיאָתוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ לִפְנֵי קְרִיאָתוֹ אֶלָּא מְעָט. אֲבָל הַתּוֹעֶלֶת יוֹצֵא מִן הַחֲזָרָה עָלָיו וְהַהַתְמָדָה, כִּי יִזָּכְרוּ לוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַנִּשְׁכָּחִים מִבְּנֵי הָאָדָם בְּטֶבַע, וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ חוֹבָתוֹ אֲשֶׁר הוּא מִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה".
מהי אותה חובה נסתרת שחייב כל אדם בעולמו? החובה שכולנו מתעלמים ממנה? רמח"ל מפרט רשימה קצרה של מטלות, שאמנם מתוארת פעמים רבות בתורה, אך איננה נתפסת תמיד כסדר בסיסי בעבודת ה': "כָּאן כָּלַל כָּל חֶלְקֵי שְׁלֵמוּת הָעֲבוֹדָה הַנִּרְצֵית לַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ וְהֵם, הַיִּרְאָה, הַהֲלִיכָה בִּדְרָכָיו, הָאַהֲבָה, שְׁלֵמוּת הַלֵּב, וּשְׁמִירַת כָּל הַמִּצְוֹת".
אולם בתחילת פרק א מהספר מציג לפנינו רמח"ל תפיסה מהפכנית של חובת האדם בעולמו: "יְסוֹד הַחֲסִידוּת וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה הוּא – שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם מַה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ […] וְהִנֵּה, מַה שֶּׁהוֹרוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּא, שֶׁהָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְלֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהָעִדּוּן הַגָּדוֹל מִכָּל הָעִדּוּנִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִמָּצֵא". האמנם? יסוד האדם לא נברא אלא להתענג על ה'? תכלית בריאת האדם היא עונג, ולא עמל? רמח"ל אף מסביר שהמצוות הם האמצעים להגיע לעונג זה, בעוד האדם נמצא כאן בעולמנו. העונג עצמו יושג רק בחיי עולם הבא. כלומר, הרשימה ששירטט רמח"ל לעיל, חלקי העבודה, איננה התכלית אלא רק הכלי להגיע לשלמות, אל העונג.
כבר העירו על כך (ראה הרב יוסף אביב"י במאמר המבוא למסילת ישרים סדר הויכוח, שיצא לאור בידי מכון אופק מכתב ידו של רמח"ל עצמו!) ששורשה של תמונת עולם זו מצוי עמוק בספרות הסוד, ושהיא מבטאת מגמה רעיונית עמוקה של קשר אינטימי של האדם עם בוראו, ברמת הקיום המוסרית והתודעתית. אולם, דומני שבצד חתירה למקורותיו הקבליים הסמויים של החיבור, ניתן לראות את המהלך הכולל הזה במבנה הספר עצמו. למסילת ישרים עשרים וששה פרקים (כמנין יהו"ה), המונים כמה מעלות קנייניות שצריך האדם לרכוש במדרגות שלמותו המוסרית. המעלות, לפי רמח"ל הן: "הַזְּהִירוּת, הַזְּרִיזוּת, הַנְּקִיּוּת, הַפְּרִישׁוּת, הַטָּהֳרָה, הַחֲסִידוּת, הָעֲנָוָה, יִרְאַת הַחֵטְא והַקְּדֻשָּׁה". לכל אחת ממדרגות אלה מבקש רמח"ל לאבחן את מהות המידה, חלקיה (כלומר באלו אופנים היא מיושמת), את הדרכים לקנותה, ואת המעכבים מלקנותה. מעלת הקדושה, העליונה ממדרגות המוסריות הזכה לרמח"ל, איננה כפשוטה. כך כותב רמח"ל בתחילת פרק כו מספרו:
"עִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה כָּפוּל הוּא, דְּהַיְנוּ, תְּחִלָּתוֹ עֲבוֹדָה וְסוֹפוֹ גְמוּל, תְּחִלָּתוֹ הִשְׁתַּדְּלוּת וְסוֹפוֹ מַתָּנָה, וְהַיְינוּ שֶׁתְּחִילָתוֹ הוּא מַה שֶׁאָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ וְסוֹפוֹ מַה שֶּׁמְּקַדְּשִׁים אוֹתוֹ. וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זַ"ל (יומא לט), "אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט – מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ הַרְבֵּה, מִלְּמַטָּה – מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה" ".
מהו הגמול עליו מדבר רמח"ל? על איזו קדושה הוא שח?
"עַל כֵּן אָמַרְתִּי, שֶׁסּוֹף הַקְּדֻשָּׁה מַתָּנָה, כִּי מַה שֶּׁיּוּכַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת – הוּא הַהִשְׁתַּדְּלוּת בִּרְדִיפַת הַיְדִיעָה הָאֲמִתִּית וְהַתְמָדַת הַהַשְׂכָּלָה בִּקְדֻשַּׁת הַמַּעֲשֶׂה, אַךְ הַסּוֹף הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַדְרִיכֵהוּ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה שֶׁהוּא חָפֵץ לָלֶכֶת בָּהּ, וְיַשְׁרֶה עָלָיו קְדֻשָּׁתוֹ וִיקַדְּשֵׁהוּ, וְאָז יִצְלַח בְּיָדוֹ זֶה הַדָּבָר שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת בַּדְּבֵקוּת הַזֶּה עִמּוֹ יִתְבָּרֵךְ בִּתְמִידוּת, כִּי מַה שֶּׁהַטֶּבַע מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ – יַעְזְרֵהוּ יִתְבָּרֵךְ וִיסַיַּע לוֹ, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פד), "לֹא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים" ".
לשון אחר, רמח"ל מתווה את הדרך להשגת רוח הקודש, מדרגת השראה רוחנית שאיננה חלק ממעלות האדם מצד עצמו. רמח"ל מבקש לכונן מערכת מוסרית שתבנה אדם מושלם, כזה שיכול להעצים את שלמותו בכח א-להי שישרה עליו. ודאי שתפיסה זו איננה המבנה המקובל של ספר מוסר, ושל חינוך מוסרי. היטיב לנסח את הדברים ר' דוד כהן, הרב הנזיר, שהערצתו לרמח"ל היתה עצומה. הוא טען שספר מסילת ישרים איננו אלא מבוא מוסרי לספרו הגדול של רמח"ל: קל"ח פתחי חכמה (עליו דברנו בשבוע שעבר).
אי אפשר לנתק בין התיאור המפורט של ההגעה למעלות מוסריות נשגבות ושבסופן רוח הקודש לסיפור חייו האישי של רמח"ל, שזכה על פי עדותו ועל פי הממצאים לגילוי שכזה, מפי המגיד.
ראוי להגיד עליו את הדברים שהעידו על ר' אליהו די-וידאש, מחבר הספר המוסרי הקדוש והנורא "ראשית חכמה", שלא כתב דבר שלא קיים בעצמו. אכן, אשרי העם שככה לו, ושמעלת קדושתו הנשגבת של רמח"ל מאירה באור יקרות על מהלכי המוסר שלו. אין פלא, לפיכך, שספר מסילת ישרים שימש ומשמש דורות של תלמידי חכמים ובעלי בתים שבקשו לצעוד במסילה העולה בית א-ל. מובן שלא כל אחד זכה לכל מדרגות הקדושה, ולאו כל מוחא סביל דא, אך ודאי שרוחו חופפת ממעל לעוסקי תורתו, ויש בעיון במשנת המוסר, בחידוש בה ובהטמעתה תרומה עצומה לאקלים התרבותי והאישי של כל אחד ואחד מאתנו. (תשס"ט)
