ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)"'ֹוַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ'. זה יצא וזה נכנס, היאך היה הדבר הזה? אלא מי שנתון באורה, אינו רואה למי שנתון בחשיכה, אבל מי שהוא נתון בחשיכה רואה למי שנתון באורה. עשו בא מן השוק ולא ראה ליעקב שהיה לפנים מן הבית, אבל יעקב ראה אותו מבפנים ונטמן אחורי הדלת" (בראשית רבה, פרשה ס"ה, סימן כ"ג).
המדרש מבקש להתמודד עם תמיהה העולה מן הפסוק: "זה יצא וזה נכנס – היאך היה הדבר הזה?". תמיהה זו, הנוגעת לסמיכות הזמנים המדויקת בין יציאת יעקב לכניסת עשיו, מובילה את הדרשן ליצור מעין סיפור חדש, שאינו כתוב במפורש במקרא, בו הוא מתאר מצב היפותטי שבו עשיו אינו רואה את יעקב ויעקב מסתתר מפני עשיו. כאילו מבקש המדרש לומר לנו, קוראיו, כי רק באמצעות סיפור זה ניתן להבין את הפסוק טוב יותר. כדי להסביר תמיהה זו, משתמש המדרש במשל האור והחושך, היוצר הבחנה חדה בין מצבו של יעקב למצבו של עשיו ומציע זווית ראייה חדשה על האירועים.
אולם, כדי להעמיק בהבנת כוונת הדרשן, ראשית עלינו להצביע על הקשיים שעמדו בפניו, וזאת מעבר לקושי המפורש עליו הוא כבר הצביע בעצמו. שנית, יש לבחון האם קיימים קשיים נוספים, שאולי נסתרים מעינינו במבט ראשון, אך טמונים בלשון הפסוק עצמו.
ואכן, עיון מעמיק בפסוק מעלה תמיהות רבות. ראשית, יש לתהות על הכפילות "יצא יצא" –מה מוסיפה כפילות זו למשמעות הפסוק? וכן, מה פירוש הביטוי "מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו"? האם הכוונה היא שיעקב יצא מן הבית, או שמא מן החדר בלבד? מהי המשמעות הסמלית של יציאה זו? ועוד יש לתהות על התזמון המדויק עליו מדברת התורה – האם היא מבקשת להראות לנו נס גדול, בכך שיעקב ועשיו כמעט נפגשו אך נמנעו מכך ברגע האחרון? ואם כך הדבר, מדוע טורח הדרשן לעמעם את הנס, ולתאר מצב בו יעקב נשאר בבית ועשיו כלל אינו רואה אותו? ועוד, מדוע בכלל יש צורך במשל האור והחושך, כדי להסביר עניין שנראה פשוט לכאורה?
נראה כי התורה מבקשת להעביר לנו רעיון חדש ומעמיק. כידוע, יצחק היה עיוור. יעקב יצא "מֵאֵת פְּנֵי" יצחק, כלומר, מן המבט הפיזי שאין לו, אך יצא ממנו במצב אחר – הוא נושא עתה את הברכות הכבירות של אביו. ברם, מצב חדש זה עלול להיתקל בקשיים גדולים, אם יפגוש את עשיו בעודו מחופש. המצב בו הוא מצוי, על פי המשל, הוא שהייה בחושך, במסתרים, בלי להעיר את כעסו של עשיו, אשר חושב כי הוא מבין מה מתרחש, אך למעשה אינו יודע ואינו מבין דבר. הוא חושב שהוא מואר, אך זהו אור שמסנוור אותו ומונע ממנו לראות את האמת הפנימית.
אפשר שניתן לומר כי החושך בו נמצא יעקב אינו רק חושך פיזי, אלא גם חושך מוסרי. הוא אמנם זכה בברכות, אך עשה זאת במרמה, ויודע כי מעשהו זה עלול לעורר את זעמו של עשיו. לכן, עליו להימצא במצב של הסתתרות, עד אשר יוכל להתמודד עם עשיו בצורה גלויה וישרה. משל האור והחושך, אם כן, אינו רק הסבר פשוט לסמיכות הזמנים, אלא תיאור של מצב נפשי ומוסרי מורכב.
התמיהה במדרש על סמיכות הזמנים הופכת להזמנה להתבונן במצבו הנפשי והמוסרי של יעקב לאחר קבלת הברכות. התורה, באמצעות המדרש, מזמינה אותנו לראות את העולם לא רק כפי שהוא נראה לעין, אלא גם כפי שהוא מתרחש במעמקי הנפש. בכך, המדרש אינו רק פותר קושי לשוני, אלא מעניק לנו תובנה עמוקה על טבע האדם ומורכבות הבחירה.
