לא לוותר על אף ילד

אמירה שגורה בפינו היא שאהבת הילדים היא אהבה טהורה נטולת פניות ואינטרסים, שלא תלויה בדבר. אך תמיד תעמוד השאלה: עד כמה באמת האהבה שלנו היא אלטרואיסטית?

אכן, מהרגע הראשון שבו אנחנו הופכים להיות הורים, אנחנו מספקים את כל צורכיהם של ילדינו ומוסרים את נפשנו עליהם. במקביל, ככל שחולפות השנים, אנחנו מעמיסים על הילדים ים של ציפיות ומצפים שיגשימו את כל חלומותינו. השאלה שתעמוד לפתחנו היא: מה יקרה אם ילדינו לא יעמדו באותן ציפיות?

אם האהבה היא ללא תנאי, הרי שחייבים אנו לקבל אותם כמות שהם. כמובן, הניסיון אינו קל, ואם הם אינם עומדים בציפיות ישנן אכזבות, במיוחד לאור הנתינה הגדולה שהענקנו להם מטל שחר ילדותם.

דומה שאהבה ללא תנאי לילדינו ניתן ללמוד דווקא מיצחק. שני פסוקים מהותיים מקדימים את פרשת הברכות:"…וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי. וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה". מדוע הקדימה התורה את נישואיו של עשיו עם בנות חת לפני פרשת הברכות? ייתכן שפסוקים אלו מבקשים לתקן רושם מוטעה על אודות יצחק. מסיפור הברכות ניתן לכאורה להתרשם, שיצחק אינו מודע לאופיו האמיתי של עשיו. יצחק אוהב את עשיו ואינו יודע שהוא מהתל בו וגונב את דעתו, כפי שתיארו חז"ל, שהיה שואלו כיצד מעשרים את המלח ואת התבן, כדי להתחזות בפני אביו כמקפיד על שמירת מצוות. יכולנו לחשוב שזו כנראה הסיבה, שיצחק בוחר לברך דווקא את עשיו.

אך הפסוקים שמתארים את הכאב של יצחק ורבקה מנישואי עשיו לבנות חת, מלמדים אותנו שיצחק מודע היטב לדרכו הרעה של עשיו. ואף על פי כן, יצחק מבקש לברך את עשיו ומסרב להתנער ממנו ולהימנע מלתת לו ברכה. אף לאחר התרמית של יעקב, שבאמצעותה הוא זכה בברכות, עדיין יצחק מעוניין לברך את עשיו בברכות גשמיות.

את פירותיה של אותה אהבה מגלים אנו בסוף הפרשה. כאשר יעקב נאלץ לעזוב את הבית לחרן על מנת למצוא אישה, מבין מכך עשיו שעשה טעות קשה בכך שהתחתן עם בנות חת – "וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו". יותר מכך, אפשר לדייק מהכתובים שעשיו כואב את הכאב של אביו מנישואיו עם בנות חת ולא את הכאב של אמו.

באותה העת, מתגלית ההערכה של עשיו לאביו יצחק. בזכות אותה אהבה שהרעיף עליו על אף שסר מהדרך, הוא מבקש לעשות נחת רוח לאביו ומחליט לשאת אישה שלישית מבנות ישמעאל ולא מבנות כנען: "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם".

הנצי"ב מוולוזין, בפירושו "העמק דבר", מסביר שעשיו עשה זאת כדי לרצות את הוריו ונראה שיש ליצחק חלק מרכזי בכך. ייתכן, אם כן, שניתן לפרש את הפסוק: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" באופן שונה מהפירוש המקובל: אמנם יצחק ורבקה אוהבים את יעקב יותר מעשיו, אבל יצחק אוהב גם את עשיו אעפ"י שציד בפיו. יצחק לא מוכן לוותר עליו, ולכן מרעיף עליו אהבה גם כאשר הוא סוטה מן הדרך. אהבת יצחק לבנו עשיו היא שגרמה לשינוי בדרכו של הבן, שביקש לרצות את אביו. גם אם עשיו לא היה מתחתן עם מחלת בת ישמעאל, היה ראוי להמשיך לקבל אותו כבן ולהרעיף עליו אהבה.

אולם, פעמים ששמירת הקשר והרעפת האהבה יכולות לשנות לו במעט את הדרך. זאת ועוד, במלחמה הנוכחית והקשה היה ניתן לגלות תכונות מעוררות השראה גם מבנים, שלפני המלחמה לכאורה אכזבו אותנו. ההליכה המשותפת עם הילדים היא הליכה לטווח רחוק, והיכרות מעמיקה איתם מתגבשת עם השנים, כך שבכל מקרה יש להיזהר משיפוטיות יתרה ביחס אליהם.