הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)כסלו הוא שמו הבבלי של החודש. פירוש המילה כסלו הוא "מלא", מאחר ובחודש זה ירדו גשמים מלאים שהביאו שפע לעולם. רש"י, מפרש כסלו – תלם- על שם התלמים הנוצרים בשעת החרישה הנעשית אחרי ירידת היורה בעונת הזריעה שהיא בחודש זה. יש האומרים כסלו משמעו – רפש ובוץ – של המים המתרבים בכסלו "כיסלא לאוגיא" (ברכות ו', א'). סברה אחרת טוענת שכסלו מלשון כסיל שהוא שם של כוכב מזלי הקשור לגשם היורד בעונה זו. יש מפרשים כי מקור השם "כסלו" הוא מלשון כסל שמשמעותו תוחלת, שכן בתקופת שנה זו מייחלים לגשמים. מזלו של החודש הוא קשת, כקשת הנראית בענן ביום גשם, כיוון שמרובים בו הימים שהגשמים והשמש משמשים בו יחדיו, ועל ידי כך נראית הקשת. וגם, כי הקשת הראשונה נראתה אחרי המבול בראש חודש כסלו. לתעניות הגשמים מספר רמות שונות. המעבר לרמות השונות תלוי בתאריך, בשבעה עשר במרחשוון רק יחידים מתענים. לפי המשנה במסכת תענית, זהו הזמן בו הקהילה מתגייסת לפעולת מנע, "הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים – בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור" (תענית, פ"א, מ"ה), בראש חודש כסליו כל הציבור מתענים שלוש תעניות קלות, הנמשכות שתים עשרה שעות. רגע לפני סגירתו של חלון ההזדמנויות הקוסמי, ומתפללים לשינוי בכמות המשקעים. ירידת הגשמים, המתנה הא-לוקית הגדולה מכולן, ימים גשומים בין חשוון לניסן, לפי התפיסה החז"לית, פירושו קהילה מבורכת. זהו נייר הלקמוס הקהילתי לבחינת המצב הרוחני וההתנהגותי של חבריה.
בעיית המים של ישראל עולה ויורדת מסדר היום הציבורי בהתאם למפלס הכנרת ולהופעתן של שנים שחונות או שנים ברוכות גשמים. באמצע העשור השני של המאה ה-21 שיפרה הפעלת מתקני ההתפלה את מצבו של משק המים בישראל. בחיים המודרניים האדם תלוי לחלוטין ברשות הציבורית שתדאג לספק לו מים לשתייה ולצרכים נוספים.
הדיון ההלכתי בשאלת אספקת מים לאוכלוסייה בשבת קשור להגדרת מושגי פיקוח-נפש וספק פיקוח-נפש, התלויים מהעדר אספקת המים.
נושא אספקת המים לאוכלוסייה דומה עקרונית לאספקת חשמל ושאר שירותים ציבוריים חיוניים. אמנם מים ניתנים לאגירה, אך עובדתית כיום אין מתקני אגירה, והכל סומכים על אספקת המים העירונית.
פוסקים מובהקים, ובראשם הרב שאול ישראלי, קבעו שככל שהשאלה היא ציבורית וממלכתית יותר, כן גדולה זיקתה לפיקוח נפש. קביעה זו כוחה יפה גם לנושא אספקת מים לאוכלוסייה. ה'תיזה' העומדת ביסוד הגדרה זו היא שככל שמדובר בשירות ציבורי לאוכלוסייה רחבה יותר, כן אי-הוודאות העתידית מתרחבת והולכת, וגוברת הזיקה לחשש סכנה, בעיקר לילדים, לזקנים, לחולים ולמוגבלים (עמוד הימיני, י"ז).
אחת הסוגיות הרלבנטית לענייננו, העוסקות בחשיבות המים גם מעבר לצרכי שתיה, דנה במקור מים ציבורי שאיננו מספיק לכל הצרכים, מי קודם לנצלם, "מעיין של בני העיר, חייהן וחיי אחרים – חייהן קודמין לחיי אחרים. בהמתם ובהמת אחרים – בהמתם קודמת לבהמת אחרים. כביסתן וכביסת אחרים – כביסתן קודמת לכביסת אחרים. חיי אחרים וכביסתן – חיי אחרים קודמין לכביסתן. רבי יוסי אומר, כביסתן קודמת לחיי אחרים" (נדרים, פ' ע"ב). דעת רבי יוסי מפתיעה ביותר. לדעתו, בעל המים יעדיף את כביסתו על פני צימאונם של אחרים, טעם הדבר מוסבר שם בגמרא, "לכלוך בבגד מביא לשעמום (= שגעון). עד כדי כך חשובה הכביסה בעיני רבי יוסי, בשל סכנת ה'שגעון' הכרוכה בהיעדרה.
בתשובת המהרש"ם העיר שאין הכרח לפרש שרבי יוסי מתיר כביסה, לעומת חיי אחרים, רק משום שמדובר בצער הגוף, ניתן לפרש שהכביסה כשלעצמה נחשבת 'חיי נפש', ובלעדיה האדם מסתכן ממש בנפשו, ולא רק מצטער 'עד מוות' (ח"ב, ר"י).
הרמב"ם פסק כרבי יוסי. בירושלמי מוסבר שטעמו של ר' יוסי משום שגם כביסה מגודרת כחיי נפש (שביעית פ"ח ה"ה). האדמו"ר מקלויזנבורג חידש שההזדקקות לכביסה, לדעת ר' יוסי, כמוה כ'חיי נפש', ולא כצער בלבד. הוא מנמק זאת שלא יתכן היתר לסכן אחרים כדי להימנע מצער בלבד (דברי יציב, חו"מ, ע"ט). מרבית הפוסקים לא התירו לחלל שבת באיסורי תורה משום צער בלבד, לפיכך, אי אפשר לומר שמדובר בפיקוח נפש מובהק, כל זמן שאין 'חולה לפנינו' הסובל מחוסר מים. אכן, ברמה הציבורית יש תמיד זיקה לסכנה אי-שם (עמוד הימיני שם).
