מה שיותר חשוב
מטוס ה'כנף ציון' שוב הולך לחמם מנועים. הקברניט כבר מתורגל, וישים על האוטומט: וושינגטון. הנשיא האמריקני הכל יכול ורה"מ שלנו שוחחו ביום שני בטלפון, וקבעו: חייבים להיפגש – ומהר. עפ"י הודעה רשמית של לשכת רה"מ, שני המנהיגים הדגישו בשיחתם את החשיבות והמחויבות לפירוק חמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה, ודנו בהרחבת הסכמי השלום. בהודעה לא נכתב, אבל השניים דנו גם דנו, במשפטו של נתניהו ובבקשת החנינה שהגיש, גם אם לא קרא לילד בשמו. אין מצב שהאיום המתהווה (שוב) מאיראן לא עלה בשיחתם. וגם סוריה, וגם לבנון.
בתכל'ס, הא בהא תליא. במציאות שנוצרה, מדינת ישראל הריבונית חייבת לתאם כל דבר עם הדוד סם, שעובד קשה לעשות סדר עולמי. ואוי למי שיתקע לו מקל בגלגלים. ומכאן הדחיפות שבמפגש הקרוב ביניהם, שכמו קודמיו, אי אפשר להפריז בחשיבותו.
באמת של הדבר (בעיניים שלי, כמובן), כל מי שאכפת לו מהמדינה הזו ומודאג מאוד (כמוני) מהמצב וממה שצפוי, גם אם ביבי 'לא בא לו בטוב' והיה שמח ש'אבו יאיר' יפרוש לגמלאות כאן ועכשיו – צריך להתפלל ולהחזיק לו אצבעות לקראת הפגישה עם טראמפ. אותו טראמפ, שחרף הפגנת חיבה רבה שמרעיף על ביבי כלפי חוץ, כבר לימד את ביבי ואותנו שגם לו (לביבי) וגם לנו הוא יודע להגיד: DON'T, כשזה נראה לנשיא האמריקני מתנגש עם האינטרס שלו בדרכו לפרס נובל לשלום.
בסיכומו של דבר, זה הולך להיות מפגש חשוב ביותר לביטחונה של המדינה, ובעיניים שלי, גם אם נתניהו ירוויח מן הצד יח"צ וזה יעזור לו – בין במשפט, בין בחנינה, בין בעוד מנדט בבחירות הבאות – שיבושם לו. העיקר שביטחון ישראל יקבל את הגיבוי לו הוא זקוק מהמעצמה הגדולה בעולם.
ישראבלוף
כפי שנראים הדברים היום (יום שלישי), נתניהו הנחה את עוזריו לדחוף להכנת 'חוק הגיוס' לקריאה שנייה ושלישית. מדברים על חודש. האם החוק הזה יעבור את המשוכה בכנסת? קשה לדעת. לכולם ברור שנוסח החוק שיובא להצבעה – שלכל הדעות יש לו ויתורים מפליגים לטובת ההשתמטות החרדית לעומת נוסח אדלשטיין – לא יהיה זהה לנוסח איתו נכנס החוק לדיונים בוועדה. השאלה שתקבע את מספר המתנגדים לו מבין חברי הקואליציה תהא – מה יהיה הנוסח הסופי שלו. וזה תלוי כמובן בהמשך המגעים בין נציגי החרדים (ובברכת הרבנים שלהם) לבין רשימה ארוכה של גורמים. צורכי הצבא, באופן לא מפתיע, לא עומדים בראש סדר הקדימות.
קחו כדוגמה את סיעת הציונות הדתית, בראשות החבר סמוטריץ'. לאורך החודשים הרבים בהם המדינה דנה ודשה בחוק הזה, המפלגה הזו (להבדיל מהקהל אותו היא מתיימרת לייצג) לא בדיוק הפגינה נחישות ודבקות במשימה להביא באמצעות החוק את רוב הצעירים החרדים לשערי הבקו"ם. היא לא נלחמה על זה, לא שמה את זה בראש האג'נדה שלה, לא איימה בפרישה בסוגיה זו (כפי שידעה לעשות בענייני יו"ש, למשל), ורק לאחרונה, כנראה בעקבות הלחץ שהופעל עליה מהשטח מהציבור ה'סרוג', ממשפחות שכולות מהמגזר – היא הראתה יותר התעסקות בנושא. גם בימים האחרונים, כשכבר היה ברור שהחוק מובא לוועדת חוץ וביטחון, העמדה שלה לא נשמעה ברמה. בעיניים שלי, עד ששלושה חברים בסיעה – השר אופיר סופר, ח"כ מיכל וולדיגר וח"כ משה סולומון – הודיעו כי לא יתמכו בחוק בנוסח שהובא. סופר גם הודיע כי יעשה כן גם במחיר פיטוריו מהממשלה (בהערת אגב, אופיר סופר מפגין זה חודשים עמדה עצמאית עקבית בנושא, נגד המשך השתמטות חרדים מגיוס, וככל הנראה בבחירות הבאות לא ימצא עצמו ברשימת המפלגה הנוכחית, שגם ככה הסקרים לא מנבאים לה הצלחה גדולה).
להערכתי, 'סמי-מרד' זה של השלושה הביא את יו"ר הסיעה לכנס את הסיעה כולה להתייעצות, לאחריה פרסמו הודעה לפיה הם ילמדו את החוק (ואכן מקיימים בימים אלה מפגשים רבים עם אנשי מקצוע ונציגי גופים מתנגדים ותומכים כאחד) ויקבלו החלטה משותפת לסיעה. יש זמן.
ולעצם החוק: אני שומע קולות של חברי כנסת מהימין שתומכים בחוק ומדברים על 'חוק היסטורי', על כך שבפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה גדולי הדור החרדים יאשרו לאלפי צעירים חרדים להתגייס לצה"ל, וכך בתוך שנתיים יתגייסו 7,000 צעירים חרדים בשנה, וכדומה. מצטער, לא קונה.
ראשית, כי כל עוד אותם 'גדולי הדור', שכידוע בני 80-90 הם (ונראה אתכם מצליחים לשכנע מישהו בגיל מופלג זה לשנות עמדה עקרונית, בטח הלכתית, בה החזיק כל חייו), לא יכריזו שכל הבטלנים (הערכה: 60% מהרשומים בישיבות) יתגייסו לצה"ל ויקיימו בכך מצווה גדולה, אלא גדולי התורה האלה יישארו בעמדתם הנחרצת שגם מי שאינו לומד בישיבה אסור לו להתגייס לצבא – אני לא קונה שום הבטחה בשמם על היתר עתידי להתגייס אם כך וכך.
שנית, אותם 'גדויילים' לא רק חוששים, אלא באמת סבורים ומאמינים (ואני לא יכול להישבע שאין צדק בדבריהם) ששירות בצבא עלול לפגוע ברמתם של צעירים חרדים שיתגייסו. בטוח שזה יקרה לחלק מהם, גם אם יהיו בצבא מסגרות 'חרדיות' נוקשות בהיבט הדתי. זו דרכו של עולם. אלא שאף אחד לא מבטיח שאותו צעיר ש'יירד' ברמתו הדתית, לא היה 'יורד' גם לו המשיך להיות, בכאילו או באמת, רשום או תלמיד בישיבה. אלה החיים. כך שאותם 'גדויילים' מוכוונים ומכוונים לשמור על החברה החרדית סגורה ונעולה. גם לטובת מוטת השליטה שלהם וגם למה שהם רואים כטובת הציבור החרדי: להיות סגור בגטו החרדי. כך שאני לא רואה סיכוי שהשערים לבקו"ם ייפתחו בברכת הדרך של ה'גדויילים'.
ולכן, אם לסגור עניין זה, להערכתי הצנועה, אם ה'גדויילים' ייתנו 'מי שבירך' לחוק, זה אומר שאת מדינה ישראל החוק הזה לא בדיוק ישרת.
אגב, הדרג המקצועי באוצר במכתב חריף נגד חוק הגיוס: "הסנקציות אינן אפקטיביות". בנוסף, לא רק שהחרדים לא מתגייסים – הם גם לא משתלבים בשוק העבודה.
לענ"ד, המסקנה היחידה, כפי שנראה כיום, היא שמה שעשוי להביא חרדים צעירים לבקו"ם (ותעשו לי ולנו טובה. צעירים, בני 18-19 – אותם צריך הצבא; מבוגרים בני 28-30 עם כרס גדולה וכמה צאצאים בבית, עליהם נדבר אח"כ, הם לא בדיוק טיפוס החייל הלוחם לו זקוקים עתה), זו מניעת הטבות כלכליות שמעניקה המדינה רק למי שנותן לה. כל כך פשוט, כל כך הגיוני, כל כך מוסרי.
אני אפילו לא מדבר על מניעת קצבת ילד או קצבת נכות. את זה שיקבלו. אבל כל סיוע 'עודף', כמו סבסוד במעונות, קצבת אברכים, כסיוע בשכ"ד, העדפה בקבלה לעבודה בשירות הציבורי או בלימודים גבוהים וכדומה – אלה, רק למי שמשרת. זה מה שיביא, בתהליך מדורג, צעירים חרדים להתגייס. או אז (וכמו היום) חובת ההוכחה על צה"ל תהיה אכן להכין עבורם מסגרות צבאיות שיתאימו לאורח החיים של צעיר חרדי לוחם.
למרבה הצער, לא תמיד צה"ל עומד במבחן הזה. אני לא יודע אם זה קשור לעניין או לא, אבל מח"ט חטיבת חשמונאים החרדית, אל"מ אבינועם אמונה, לא יקודם והוא עומד לפרוש מצה"ל. אני לא מכיר אותו ואת תפקודו בחשמונאים ולפני כן, אבל מקובלת עליי דעתו של יוסי יהושע, הכתב הצבאי הוותיק והמוערך של 'ידיעות אחרונות', שצייץ על זה ברשת אקס: "מפקד חטיבת החשמונאים, אל"מ אבינועם אמונה, יסיים בחודש הבא את תפקידו ובצבא הראו לו את הדלת החוצה. אמונה הוא קצין מצטיין, מעוטר, ולוחם אמיץ, שפיקד בעבר על גדוד 101 במבצע צוק איתן ועל יחידת מגלן. מעל הכל, הוא הצליח להקים את חטיבת החרדים ולזכות באמון הרבנים, ההורים והלוחמים. הוא חרד"לי, ובעבר זקנו הפריע לכמה קצינים".
וממשיך יוסי יהושוע: "העובדה שקצין כזה אינו מקודם לתפקיד מפקד אוגדה והולך הביתה, אינה תורמת לאמון שבין צה"ל לבין החברה החרדית וגם הפסד גדול צבא". סוף ציטוט. לא חבל?
חנינה – למה?
אני לא מקנא בנשיא המדינה, שיצטרך בתוך זמן לא רב להחליט בעניין בקשתו של נתניהו לקבל חנינה, גם אם המילה 'חנינה' לא הופיעה בעמוד הראשון של פנייתו. מה שיחליט – יחטוף ביקורות בדציבלים גבוהים. יש אומרים כי נתניהו הגיש את הבקשה כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מעניין ועדת החקירה לאירועי טבח 7 באוקטובר או מעניין חוק הגיוס. העיקר למסמס זמן, כדי למצות את זמן השלטון. לא יודע.
בעיניים שלי, כל הפנייה הזו שלו לקבל חנינה היא בדיחה אחת גדולה, ולו מאחד הטעמים המרכזיים שכתב נתניהו בפנייתו: "חנינה תסייע לאיחוד הקרעים בעם". בדיחה טובה ועצובה מזו גם יחד לא שמעתי מזמן. זה יפה (ומתבקש) שנתניהו רוצה לאחות את הקרע בעם, קרע שיש לו (ולכמה מחבריו, השר יריב לוין, למשל) 'תרומה' נכבדת, ואולי אף מכרעת, להתהוותו (נכון, גם לכמה וכמה 'קפלניסטים' תרומה מהותית לעניין). אבל, חנינה ללא תנאים (למשל התחייבות שלא להתמודד בפעם הבאה) היא כניעה מוחלטת לגחמותיו של נתניהו, שרק תבעיר את הרחובות ועשויה לענ"ד אף להעצים את ההתנגדות בציבור לנתניהו ולמה שהוא מייצג.
הכדור בעניין החנינה נמצא עתה בידי נשיא המדינה, שעפ"י אחת ההערכות, ייעזר באנשי משפט בכירים במאמץ למצוא נוסחה שתהא מקובלת גם על נתניהו כחלק מ'עסקה' לקבלת חנינה. גם אם היא תהיה לא בדיוק לפני כללי הפרוטוקול, כלומר חוק החנינה והתקדימים בנושא.
"אירוע חריג", הסבירו אז בחנינה שקיבלו אנשי השב"כ בפרשיית קו 300. גם הפעם מדובר לענ"ד באירוע חריג. פוסט 7 באוקטובר, הזירות הביטחוניות המבעבעות בכל הגזרות, הקרע בעם – בהחלט 'נסיבות מיוחדות'. אבל 'פטור בלא כלום' לא שייך, לא הגיוני, לא מוסרי. משהו בתמורה. הקמה לאלתר של ועדת חקירה ממלכתית, חוק גיוס שעונה כאן ועכשיו לצורכי המדינה, התחייבות שלא להתמודד שוב – משהו. 'אין ארוחות חינם'.
