כמו כל בן אדם, גם פוליטיקאים, ולעניינו- של המפלגות החרדיות, לא תמיד אומרים את מה שהם חושבים, בטח שלא נעמדים על רגליהם האחוריות. חה"כ הרב משה גפני, למשל, מיהדות התורה, הזהיר עוד לפני מספר שבועות, ברחל בתך הקטנה, על הסכנה הבטיחותית שבציון הרשב"י. הזהיר לפרוטוקול, אבל לא נלחם על זה כפי שהוא יודע להילחם על דברים שבאמת חשובים לו. וזה לא רק הוא, ובעייני, גפני לעניין זה הוא עוד הבחור הטוב. הוא וחבריו עושים, ובצדק, וככל חברי הכנסת, את השיקול האלקטורלי. מה רוצה הצאן. ולעניין מירון, זה לא רק מה רוצה הציבור שלהם, אלא חברי הכנסת האלה יודעים שאם הם היו עומדים על הדרישה שמדינת ישראל תיקח תחת אחריותה את מתחם ציון הרשב"י, זה היה לא פחות מהכרזה שלהם על מלחמה ממש מול הסיקריקים שתפסו לעצמם בעלות על המתחם שם. גם ככה, חלק מחברי הכנסת של יהדות התורה לא יעזו לעלות לציון הרשב"י ללא אבטחה, לא בגלל ה'בני דודים' הישמעאלים, אלא מחשש מאחיהם הסיקריקים הלבושים חרדית, שם. בעקבות האסון במירון, והרצון למנוע אסון נוסף ח"ו, נחשפה בעניין מחלוקת בתוך סיעת 'יהדות התורה'. בעוד אנשי דגל התורה, הליטאים, שרוב רובו של הציבור שלהם לא עולה למירון, דורשים הפקעה מלאה של מתחם ציון הרשב"י, כדי שהמדינה שתשליט שם סדר ובעיקר תתקן את כל הטעון תיקון (וזה יש בשפע), ח"כים באגודת ישראל החסידית, שרבים מתומכיה החסידים נוהגים לעלות מירונה, התנגדו, עפ"י אתר כיכר השבת, להצעה לפרסם הודעה משותפת בדבר תמיכה בהפקעת השטח, והסדרה מלאה ע"י המדינה שגוף מטעמה ינהל אח"כ את המתחם כולו. בעיניים שלי, אם תוקם ממשלה ללא 'יהדות התורה', זו צריכה להיות אחת ההחלטות הראשונות שלה.
"כך נעבור את ההילולה בשלום"
"כך נעבור את ההילולה בשלום", הבטיח משרד הדתות בהודעה רשמית שלו לפני ההילולה. ה'טיפים' שלו היו: "לרכוש כרטיס נסיעה בתחבורה הציבורית מבעוד מועד, לא להגיע ברכב פרטי לאזור הר מירון, להישמע להוראות כוחות ההצלה והביטחון". הציבור עמד בכל ההנחיות האלה, אבל לא בטוח שהמשרד עשה כל מה שהיה צריך לעשות כדי "לעבור את האירוע בשלום", כהגדרתו שלו. סימן השאלה הזה מתעצם עוד יותר, כאשר באותה הודעה רשמית של המשרד נכתב כי מצפים שם לחצי מיליון חוגגים. בפועל היו 'רק' כמאה אלף, והתוצאה ידועה. מאז הטרגדיה בהר עסוקה התקשורת בחיפוש אחר האשמים. בעיניים שלי, נכון וראוי היה שלפחות שרי הדתות, הפנים והשר לביטחון פנים ישעו עצמם מתפקידם עד למסקנות ועדת החקירה. במדינה מתוקנת גם ראש הממשלה היה נוהג כן, אבל מוגזם לצפות זאת מנתניהו. במדינה מתוקנת ראש הממשלה גם לא היה דוחה את ישיבת הממשלה שתוכננה ליום ראשון אלא מקדים אותה למוצאי שבת, מכריז על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, מנחה לפעול מיידית למימוש דוח מבקר המדינה מ-2008 והדוח מ-2013 ובעיקר ממנה פרוייקטור חיצוני לבדוק במיידי היכן עוד עלול ח"ו להתחדש עלינו אסון שכזה. אין ספק שבעדיפות ראשונה ימליץ הפרוייקטור על יישום דוח המבקר ודוחות אחרים בכל הקשור להיערכות לרעידת אדמה. שלא ניתפס שוב עם המכנסיים למטה.
הדרוזים הבינו מה שרבנים לא
לא הייתי רוצה להיות בנעליו של שר הפנים אריה דרעי, שפעל ולחץ על המשרד לביטחון פנים לאפשר לכל דיכפין לעלות להילולא במירון (נכון, בהקשר הקורונה וחרף הנחיות הקורונה על התקהלות המונית), גם לא בנעליהם של קציני המשטרה שחרף אזהרות מפורשות שנתנו על החובה לצמצם את מספר החוגגים לא עמדו על שתי הרגליים האחוריות שלהם אל מול הפוליטיקאים והרבנים שדחפו לפתוח בלא הגבלות. ככה זה כשבכירים בהנהגת המדינה מבטלים את השכל הישר שלהם בפני רבנים ואדמו"רים מייצגי קבוצות לחץ וקהל מצביעים פוטנציאלי. כך היה בתקופת הקורונה, שדין אחד לשאר המדינה ודין אחד לריכוזי חרדים, כך גם במירון. עמוס הראל מ'הארץ' הביא, שהילולת ל"ג בעומר במירון, שהסתיימה באסון הכבד, לא היתה ההתקהלות ההמונית היחידה שתוכננה להתקיים בשבוע שעבר בגליל. (גם) עשרות אלפי בני העדה הדרוזית התכוונו לעלות לרגל לקבר הנביא שועייב בכפר חיטין, במסגרת חג הנביא שלהם, ביום ראשון שעבר. אלא, שמפקד מחוז הצפון במשטרה, ניצב שמעון לביא (כן, אותו שמעון לביא שבמירון עמד ולקח את האחריות על עצמו 'לטוב ולרע'), וכמו כן פרויקטור הקורונה, פרופ' נחמן אש, הפעילו לחצים כבדים על הנהגת העדה לבטל את האירוע, בנימוק שעדיין קיימת סכנה לתחלואה. ההנהגה הדרוזית נענתה והתפילות ההמוניות בוטלו. כשהדרוזים שאלו, אז למה במירון כן, השיבו להם מהמשטרה כי שם, במירון, ההחלטה אם לקיים אירוע המוני נתונה רק בידי הדרג הפוליטי. חוכמה בגויים – האמן.
משחקים במגרש לא להם
לא מעט רבנים מליגת העל של הציונות הדתית עסקו בתחילת השבוע בגועל הנפש הזה של מרכבת הקואליציה. רצים יצאו דחופים, הטלפונים לא פסקו מלצלצל, לחצים, והכל בשאלה אם להכשיר את מנסור עבאס שאצבעותיו או הימנעותו בהצבעה יקבעו אם תוקם ממשלת ימין-עבאס או ח"ו (לשיטתם) ממשלת מרכז-שמאל עם האצבעות של המוסלמי הזה. איכא דאמריי- ייהרג (=עדיפה ממשלת שמאל) ואל יעבור (סמוטריץ'), איכא דאמריי- שרי, מותר, כהוראת שעה. (הרב טאו שרק ארבעה ימים קודם לכל התנגד בכל תוקף, הרב שמואל אליהו, הרב אלי סדן). לשיטתם, זה עדיף על פני ממשלת שמאל ש"תחריב את הכל". (בעיניים שלי, החשש הזה, שלא לאמר השנאה שמשתמעת ממנה, הם נוראים). נתניהו אף שכנע את הרב דרוקמן להזמין לביתו את יו"ר רע"מ מנסור עבאס. להתרשם ובתקווה שישכנע את סמוטריץ' להרפות. ולא עלה בידו (של נתניהו). כמה מהרבנים שידם בסיפור הזה, כולל הרב דרוקמן והרב אלי סדן, כבר הוכיחו בעבר הקרוב כי למדנותם בש"ס ובפוסקים אינה מעידה בהכרח על הבנה פוליטית מי יודע מה. זאת ועוד. כניסתם לעומק הביצה הלא נעימה הזו הביאה לא מעט מתלמידיהם לשעבר לשאול שאלות קשות על רבותיהם, והתשובות לא תמיד מספקות. ויעידו על כך קבוצות הוואסטאפ של בוגרי עלי, למשל, והרשתות החברתיות. הוויכוח הזה בסוגיית עבאס- כהוראת שעה, אף מגביר את המתיחות בין רבנים אלה לאחרים, מתיחות שבוודאי אינה עושה טוב לאף אחד. בעיניים שלי, מזמן הגיע הזמן שרבנים יניחו לפוליטיקאים להתגולל בעיסה שבישלו לעצמם. לייעץ, מותר. לכוון- מותר. אבל להיות זה שמוביל את העניין, לא בטוח שזה מתפקידם.
תם עידן?
תם עידן ביבי? המקלדת סירבה לכתוב זאת ובעת הורדת הגיליון לדפוס נשארנו עם סימן השאלה. מה שכן, תובנות שדומני כבר אפשר להפנים; אחד- עבאס לא פחות חכם ומתוחכם מאף פוליטיקאי שבכנסת. במאני טיים הודיע לליכוד כי הוא לא מצטרף לאף אחד אלא בתום הסבב אצל הנשיא הוא יילך עם מי שיש לו הכי הרבה ממליצים. שניים – הליכוד בחיזוריו אחריו "הכשיר" אותו ואם יבוא אח"כ בתלונות לאחרים בעניין מתבקש שישיב לו: 'טול קורה בין עינך'. גימל- בנט- מה שיעשה, יחטוף. לא סתם הציבו אבטחה ליד ביתו. לאן התדרדרנו. דלת- גם אם תוקם ממשלת ימין-שמאל- 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'. הגיע הזמן להירגע.
כבוד הרבנית
לראשונה בישראל; אשה נבחרה ע"י קהילה לשמש בקודש כ"מנהיגה הלכתית ורוחנית". כל מה שמצופה מרב, אבל אשה. האירוע היסטורי הזה היה בשבוע שעבר בקהילת "שירת תמר" שביישוב אפרת שבגוש עציון. המאושרת היא שירה מרילי מירוויס (40), שצמחה בתוך הקהילה, וזו בחרה בה ברוב מוחץ של 83% מחברי הקהילה. זו פעם ראשונה שקהילה אורתודוכסית בוחרת באישה לעמוד בראשה ללא רב גבר לצדה (כפי שהיה למשל בקהילת רמב"ן בירושלים לתקופת מה). העיסוק בהוראת הלכה אינו חדש לה, שכן מירוויס השיבה לשאלות הלכתיות ב'משיבת נפש' של ארגון רבני ורבניות בית הלל, בעבר כיהנה כראש בית המדרש ייעוד, ונושאת בעוד תפקידים. בחמש השנים האחרונות למדה בתוכנית להוראת הלכה ומנהיגות קהילתית של המכון למנהיגות הלכתית מבית רשת אור תורה סטון. זה שנים שהיא מובילה את הקהילה 'שירה חדשה' באפרת, ועתה נתקבלה הגושפנקא הרשמית להיות 'מנהיגה הלכתית ורוחנית'. אין ספק שמדובר בעניין מרתק ואף מאתגר, בטח בעיניים אורתודוכסיות שמרניות. לכן, לא מפתיע שהעניין בא דווקא באפרת ודווקא בקהילה הזו. זכורני, שבבית הכנסת שאני חבר בו, בפ"ת הבורגנית, היו שזעמו על כך שאשת הרב בשמנו נטלה ספר תורה בשמחת תורה לרקוד עם הנשים בעזרת נשים, בדיוק אותם חברים שלא הבינו איך אשת הרב, למדנית בזכות עצמה, העבירה שיעור תורני בסיום התפילה. (אח"כ התרגלו, לעניין השיעור). האם הסמכתה של הרבנית מירוויס תפרוץ את הדלת גם בפני נשים מוכשרות נוספות? ימים יגידו. ועדיין מעניין לשמוע תגובה רשמית של הרבנות הראשית לעניין.
(בהר בחוקותי תשפ"א)
